אני אעביר לכאן את מה שכתבתי לך באשכול הקודם
לדעתי את טועה בקשר לשי חי.
שי חי לא צריך אף אחד. בחיים האזרחיים יש לו את משפחתו, ילדיו וחבריו.
תראי, לפני שאני אשכח מה אני רוצה להגיד, אני שומעת ברקע את עומרי לא מפסיק לקרקר על שי חי עם פלורי ודודי. הוא מדבר ומדבר ומדבר ומנסה להוציא את עצמו
צדיק הדור שמגן על החלשים וחסרי יכולת הביטוי מפניו של השטן חלקלק הלשון.
הוא שוב ושוב חוזר על אותם הטיעונים כדי להסיר צל של ספק שמא פלורי מנסה לקבל את הסליחה של שי חי. כמו פרקליט בפני חבר המושבעים שעושה את כל המאמצים כדי לשכנע אותם להרשיע את הנאשם ולגזור עליו את גזר הדין - מוות או הדחה במקרה שלנו. הפרקליט הזה מגעיל אותי בכל צורה שהיא גם אם הוא ינקה
את הבית, יבשל, יעשה תורנויות כלים ויעמוד על הראש ויעשה קוקוריקו. הוא בא
לשחק והוא לקח על עצמו את התפקיד כפי שחבריו בחוץ ייעצו לו והדריכו אותו בין אם זה עמיר או נופר או לא משנה מי עוד.
לעומתו, יש לנו את שי חי אשר בא לשחק משחק אחר. שי חי בא להפר את כל הכללים שאנשים אחרים מכירים באח הגדול. אני מאמינה לו שהוא לא צריך אף אחד אבל הוא כן רוצה וכן מקנא בהם שהם כל כך שמחים שם בהווי שלהם שהוא כל כך שונא. את מראש פוסלת אותו כי הוא שונא הווי מסויים כי את חושבת שצריך להתיישר סביב ההוואי הזה. אז לא. הוא לא חייב. אבל יחד עם זאת הוא מקנא בהם
כי הוא מצא את עצמו לבד. לא הביאו לו אנשים שדומים לו באיזשהו אופן. גם אם יש
כמה כמו קוקו או מייקי או סלים שמוכנים להיות בחברתו, עדיין, בדרכם העדינה, הם מטיפים לו, הם אומרים לו שהוא צריך להתנצל ושהוא צריך להתנהג אחרת ולעשות אחרת. כל ההטפות הללו זרות לו. הוא מגיל מאוד צעיר אדון לגורלו. אדון לעצמו ואחראי על החלטותיו.
מן הסתם גם בחיים האזרחיים הוא לא צפיחית בדבש. מן הסתם הוא נתקל די הרבה בהוויי ובאנשים שרחוקים ממנו כמו שמיים מאדמה ולכן הוא הגיע לאח הגדול כדי לבדוק את הגבולות של עצמו. לבדוק עד כמה הוא יכול לסבול חברת אנשים שאין לו שום קשר איתם ועד כמה הוא יכול להתגמש, עד כמה הוא יכול לצאת מהווייתו שלו כדי להתחבר להווייתם של אנשים אחרים.
אז בשבוע הראשון הוא נחל כישלון חרוץ. הוא הגיע כאשר כולו מגננה אחת גדולה.
בשבילו כולם אנשים זרים שכל רגע עלולים לקשור אותו לאיזה עץ (מטאפורי כמובן)
ולהדליק אותו ולהפוך אותו ללא כלום. הוא עבד מאוד קשה כדי להגיע למה שהוא.
שנים של עבודה קשה והסתגפות קשה. הוא לא ייתן לחבורה של אנשים נחמדים ככל שיהיו לשבור אותו או לקשור אותו. ככה שהוא מראש במגננה שהיא בעצם התקפה. כעת, לאחר שהוא מבין שהמגננה שלו פגעה ביותר מדי אנשים, והוא עצמו נשאר בריא ושלם ואף אחד לא קשר אותו לשום עץ, עכשיו הוא יכול להרשות לעצמו להרפות טיפה את השרירים ולהתחיל לשקם יחסים. הוא מבין שיש גם דברים טובים
באנשים אותם הוא לא חיבב בהתחלה. הוא רוצה ללמוד להכיר את כולם. בעוד
שכולם פחות או יותר שמחים לקבל את ההתנצלות שלו, הרי עומרי פוחד פחד מוות
שהקואליציה שלו תתפרק וחבר המושבעים שלו יתפזר לכל רוח. הוא רוצה גזר דין
מוות עבור שי חי כי הוא היחיד שמאיים עליו במשחק הזה. הזאב הבודד שלא בא
בכלל לשחק, מאיים על הנמר שרוצה להגיע לסוף ולצאת אחרון, לכן הוא לא ייתן בשום פנים ואופן לאף אחד לקבל את ההתנצלות של שי חי. הוא מעדיף לראות אותו מבודד יושב עם סלים לבד בפינה. כמו הבריון של הכיתה שלא מאפשר לאף ילדה
לדבר עם האאוטסיידר של הכיתה שבאופן לא מוסבר מושך אליו את היפות מכולן.
שי חי לא אדם רע. שי חי הוא אדם שמנסה לחיות בעולם שהוא לא רגיל אליו.
שי חי חישל את הגוף שלו ואת הנשמה שלו כך שאפילו בלוק אבן לא ישבור אותו.
הסיכוי הגדול יותר שהלבנה תישבר עליו קודם.
גם אם אני לא מסכימה לכל דבריו של שי חי, אני עדיין מוצאת אותו יותר ישר ויותר אמיתי שם מכולם מלבד מייקי או תמר שהם באמת נשמות טובות אבל לא הדמויות שלוקחות מקום ראשון.