האנושות אוהבת את האנדרדוג... המסכן והדחוי
זה למה אהבו את ישראל בהתחלה, ועכשיו כבר לא..
עכשיו אוהבים את הפלסטינים.
גם שי חי זה אותו דבר. ייחסו לו כריזמה שלא היה לו בעיני. עובדה שהוא לא סחף אף אחד מבני הבית אז הוא התבצר בעמדת ה"איכותי" מול "שומעי המזרחית".
הפעם הראשונה שהסכימו להקשיב לדבריו היתה כשהם נאלצו לעשות זאת בהדחה השבועית. אבל הוא היה באמת כ"כ לבד, שהקהל הביעה רגש כלפיו בגלל זה.
פתאום זה היה כל הבית מול דייר אחד - אז הלכו עם הדייר האחד. לא משנה שהוא באמת לא בסדר, אלא שהוא פשוט מסכן. כי "לא משנה מה - לא עושים חרם, ולא מגיעים לאוכל". (אני חולק על זה. מבחינתי לא לדבר עם דייר זה לגיטימי וגם לא לבשל לו זה לגיטימי)
אני אוהב את שני כי היא באמת לא עשתה רע לאף אחד. לא כי היא אנדרדוג. ולמרות זאת, יש לי הרבה ביקורת כלפיה.
אביחי תאר את זה אתמול יפה. יש לה מימיקות, אינטונציה וגישה מאוד דרמטית. לעומת אביחי, בעיני, חוץ מכל אלו - היא פשוט לא עושה רע לאף אחד.
להיפך. היא אדיבה. הוא בעצמו ידע יפה מאוד להשתלח בה כבר בשבוע הראשון שאמר לה: "יאללה סתמי סתמי, עופי מפה" (ציטוט לא מדויק) - והיא בתגובה אמרה לו: "מה עשיתי לך? תגיד לי כדי שאני לא אחזור על הטעות".
קל מאוד להשתלח באדם כזה.. במקרה הפעם, אני עם האנדרדוג. פשוט כי היא באמת לא עשתה רע לאף אחד. אין משהו אחד שמישהו בבית יכול להגיד שהיא עשתה לא בסדר (למעט המשימה של עכשיו)