שלא תטעי, מאיה. אני בהחלט מחובבי שי חי.
כיון שאני גם חובבת ילדים, היתה לי חיבה גדולה לארבל "הילדותית" כדבריך, כי היתה בה חינניות ילדותית, שלא לדבר על מראיה המצודד. (אני אוהבת אנשים יפים, מה לעשות ?).
היא גם נמנעה ממניפולציות עד כמה שאפשר בבית ההוא....
לגבי איציק - לא ראיתי בו משהו ששווה התייחסות רגשית, לא לטוב ולא לרע...
הוא מין תופעת ביניים כזאת, שבא למטרה אחת, ויצא מסיבה אחרת...
איך אומרים ? "שיהיה בריא".
רמב"ם.
תניה. היא בעיה. לא תואר לה ולא הדר, והעובדה שדעתי טובה על שי חי איננה מחייבת אותי לסגוד, לא לחזותה, לא לאופיה, ולא להתנהגותה.
טוב היה לו, לשי חי, שלא היתה נכנסת.
לא סבלתי אותה בבית.
משיצאו - שיעשו מה שהם רוצים, אבל לא חייבים לתקוע תמונות שלה לפרצופי.
אני כמובן לא הייתי ואינני בהווה משתייכת לשום "צבא" כלשהו.
הספיקו לי שנתיים בחיל הים בזמנו, ואף אחד לא יכניס אותוי שוב למסגרת
מחייבת.
חיבבתי את שי חי, לעתים, אפילו סימסתי לו.....
עזב - עזב. זהו.