"כן, אנחנו ביחד, הכל טוב, כייף לנו , תהיו רגועים...."
ככה סיפרה אתמול תקוה (בלייב של "את"), ושיתפה שפונים אליה המון בפרטי ושואלים בלי סוף עליה ועל ליאור. טוב שהיא לוקחת את זה בקלות ומפזרת מתיקות, אבל אני מקווה שאנשים חסרי חיים, וחסרי גבול וטאקט לא יטריפו אותם ויתנו להם קצת ספייס וצ'אנס לבנות בשקט זוגיות ואהבה...
כשהכל מתחיל באופן פומבי והקהל מלווה אותך בכל רגע בהיכרות, בריבים, בחיבוקים .
אז יש ציפייה שיעדכנו אותך בכל נשימה ובכל מצב יומיומי ביניהם,
כאילו התכנית לא פסקה.
אז אתה לא מקבל את השקט והפרטיות שבוודאי היית רוצה,
כמו כל זוג בתחילת קשר שמנסה להבין ולבדוק את השטח ולראות אם מתאים.
ואי אפשר להתעלם מהמצב שגורם לאנשים להיות דבוקים למדיה החברתית באופן מוגזם מהרגיל.
הזמן יעשה את שלו, לאט לאט יפחתו השאלות ותפחת ההתעניינות.
והקשר הזה, לאן שלא יילך, יישאר להם.
אבל בזכותכם (כפרה עליכם) גיליתי את הפרקים של העונות הקודמות. וכמו שכולנו יודעים, אין כמו אח גדול לאסקפיזם מושלם.
 
אפשר לקבוע שכולם יראו את עונה 5 ונחזור לריב על טהוניה?
 
בימים האחרונים הספקתי ללמוד יפנית עם ילד בן 7 שהחליט שיפן היא משוש חייו (בגלל פוקימון) אז אנחנו לומדים מילים באמצעות סרטונים ואז את המילים שלמדנו אני הופכת למשחק הזיכרון. וכאילו מישהו שמע מלמעלה את הרצון של הילד, הוא קיבל בדואר השבוע את הגיליון החודשי של "מכתבים מג'ולי" והגליון הוא על טוקיו
אז פתרנו תשבצים, מתחנו קווים, עשינו תפזורת והיום על הבוקר, לפני הקפה (!) הכנו דוקים יפנים משיפודים.
 
אני מותשת.
חתיכת אתגר
אנחנו לומדים איטלקית והילדים עוקפים אותי בסיבוב
מוסיפה לך רעיון שרץ אצלנו להדביק פתקי פוסט איט הדביקים האלו על פריטים בבית (כתבנו בתעתיק פונטי ובשפת המקור)
זה התחיל כשהראתי להם ראיון שיונית לוי ערכה עם רופאה באיטליה
תחזיקי מעמד