ניתוח מושלם של התמונה חוץ מהקטע של אביחי הצרחות והכאב...
אביחי מחושב כל ההצגה הזו הייתה למצלמות הוא עובד על הרגשות שלנו על הרחמים שלנו הוא פשוט אלוף בזה. אין לי אמונה בו בשיט כל ההתנהלות שלו מהתחלה היא שקרית ובזוייה ומרושעת, הוא לוקח את הצופים ככלי משחק מטומטמים ממש כמו את הדיירים. כל מה שהוא אמר ועשה מתחילת העונה מתוייק לי בראש וזה אוסף של חרה.
אי אפשר לזייף קול... תחזור לקטע, תקשיב היטב איך הוא צעק
בקול של בכי, ואז נותן חיוך, ואז שוב קול של בכי, הוריד כבר עמד בגרון.
לא חושב שזה היה זיוף, דווקא פה יחד עם התורה עם המקום שהוא הכי מתחבר
אליו ללא בני אדם, הוא אמר את שלו בדרכו.
התוכנית ביום ראשון הולכת להיות סופר עמוסה.. זה מדהים
לא יודעת איך יצליחו לערוך את הכל, אבל אני מאוד מקווה שהם יראו הכל בצורה המתומצתת הכי טובה שאפשר. השיחה של שני ודן הלילה בשכשוכית חייבת לקבל במה גדולה. כל כך נהנתי.. והאהבה שלי לשני חזרה בגדול אחריה.
זו היתה שיחה פשוט.. וואו. אין מילים
לא יכולתי לראות אותו עם הצעקות האלה, זה יותר עיצבן אותי מאשר הזיז לי איזה רגש כלפיו.
השיחה בין דן ושני היתה חזקה. הרגשתי שאם היא נוגעת בו, גם בקצה האצבע, היא שוברת אותו לרסיסים.
המשיכה ביניהם חזקה מאוד ומשהו חייב לקרות שם.
לעומת השיחה הזו, היתה את השיחה של דן ואורנה וזה היה פשוט עלוב מכל בחינה אפשרית.
 
אורנה נוראית ופאתטית. אין לי מילה אחת טובה לכתוב עליה.
כתבת מתוך חמלה ואנושיות, שאפו שהצלחת לקרוא חלק מהדמויות לא בצורה חד ממדית כפי שלרוב אנחנו עושים. לגבי שני אני לא מופתעת , לגבי אביחי אני שמחה שנחסך ממני לראות אותו בכאבו. אני כן מזהה את הכאב ורגשי הנחיתות שיש לו, והלב שלו יישבר לצערי בפעם המאתיים.
מזל שנרדמתי ולא ראיתי את הקטע של אביחי לבד.
פעם אחת יצא לי לראות אותו באמצע הלילה קורא בספר התורה ובוכה וזה הספיק לי. אני לא מסוגלת להכיל יותר את הכאב הזה שלו. לא את הרוע שלו ולא את הכאב שלו.
כשהוא מופיע בין אם לבד ובין עם מעיין, אני נוטשת את הערוץ.