אז כמה מילים אחרונות בהחלט על מה שהיה ועל מה שלא היה
אז אחרי שינה טובה בלילה ועיכול של מה שהיה ידוע מראש,
בכל זאת ישנה תחושה בבטן של איזשהו בור למרות שאתה יודע שתגיע לבאר
והיא תהיה ריקה ממים, זה עדיין לא עושה אותך פחות צמא למים חיים.
אז כן, זה לא סוד שרציתי ששי חי יזכה ולו רק בגלל שהעז להגיע פעם שניה
למקום שעשה לו את הכאב הכי גדול בחייו. כמו לחזור למקום שבו נגרמה לך תאונת דרכים ושברת בה את כל הצלעות, אבל אתה חייב לחזור לצומת הארורה ההיא כדי שתוכל להחלים מהתאונה הזאת. אז זה לא קל לחזור למקום התאונה,
הזכרונות עולים, הכאב פתאום חודר לעצמות שהבריאו מאז, רגע הפגיעה עולה ומציף... ובכל זאת, אתה ממשיך להסתובב במקום התאונה.
יכולתי להבין את ההתנהגות של שי חי למרות שלא הסכמתי עם המון המון מהדברים שהוא אמר או עשה ובכלל כל המהלכים שלו לא היו מובנים בכלל כי לא הייתה בהם שום אסטרטגיה כלל וכלל. אשכרה, בן אדם שבא לרפא את עצמו מהטראומה שעבר כמה שנים קודם לכן.
לכן רציתי ששי חי יזכה, רציתי שיבין שהתאונה הייתה רק תאונה שלא הרגה אותו, והוא יכול לצאת ממנה מחושל יותר. לא רציתי שיזכה כי הוא טוב יותר מכל אחד אחר בבית או שהוא האחד ואין בלתו. לא. זאת לא הייתה מהות הרצון שלי שהוא יזכה. באמת רציתי שהוא יחלים מהטראומה.
לאסף אני לא מתייחסת כרגע. לא ייחסתי לו חשיבות בזמן התוכנית ובטח לא אעשה לו את זה עכשיו. הוא זכה ובסך הכל אני שמחה בשביל אוהדיו, בשביל כל אלה שנשבו בקסמיו ובשביל כל אלה שמאמינים באור ואהבה שיצילו את העולם מההתחממות הגלובלית, מאיראן ומהחור באוזון.
אצלי לא היה קונפליקט בין הלב לבין הראש. אצלי הראש והלב חד הם. מה שאומר לי הראש, הלב שלי מרגיש. לכן הראש אמר לי ששי חי צריך לנצח כדי להחלים לחלוטין, והלב שלי הלך אחרי הראש.
השבוע האחרון של שי חי היה הקשה ביותר. למזלי לא צפיתי בו ולא ראיתי את השאר לועגים לו וגורמים לו להתרחק עוד יותר. הוא הבין כבר מזמן שהוא לא ינצח את המשחק ולכן הוא לא ממש יסגור את המעגל. הוא ידע שזה נגמר והוא יחזור לאותו המקום שהיה בו בהתחלה. אני מקווה שאני טועה, אבל הוא אמר לאח הגדול כבר בשבוע הראשון - אנשים כמוני לא זוכים ולא מנצחים. ידע את מה שהוא אומר.
אז כן, שי חי אדם מורכב מאין כמותו, כריזמתי ומעניין
אדם שאי אפשר להישאר אדיש בנוכחותו. או ששונאים אותו או שאוהבים אותו.
בשלב מסויים הוא הבין שהשנאה אליו גדולה מהאהבה כי כל החברים שלו הודחו והוא הבין שלא אוהבים אותו מספיק כדי להשאיר את החברים שלו בחיים.
וכך אסף זכה בזכות השנאה לשי חי.
האהבה לאסף מבחינתי היא פייק אהבה. זה כמו להתאהב במסרים של האדם שהוא דואג להפיץ מבלי להכיר את האדם עצמו. לכן לא יכולתי לאהוב את אסף. לא יכולתי לשנוא את אסף, כמו שתעבתי את עדי, כי לא הכרתי את אסף. לא היה לי מה לשנוא ומה לאהוב בו. המסרים שלו, היו מסרים תמימים, לא דיברו אל אדם בגילי למוד חיים וניסיון בעולם הזה.
מאחלת לשניהם ולכל משתתפי האח הגדול, רק שמחת חיים ובריאות נפשית,
הצלחה וכל טוב!
הייתי פה