כמה מחשבות ותהיות
אחד הדברים שמפריעים לי ברועי (יש מלא!) - כשהוא בשיחה הוא נוטה לחזור על דבריו של מי שמדבר איתו, להסביר אותם, לפרשן אותם ולהסכים איתו. כאילו, תרומה אפסית לשיחה וזה מתיש וגם מאוד לא אמין כי אי אפשר להסכים עם כולם ועוד יותר בעייתי שרגע לפני הוא עצמו אמר דבר הפוך.
 
עם לירז יש לי בעיה שהיא דרמטית מדי. היא מדברת על רולדה כאילו היא מספרת על טבח הארמנים בטורקיה. מעין חשיבות עצמית על גבול ההתנשאות.
 
מריה מרגיזה אותי בכל פעם שהיא נמצאת עם רועי. זאת הפכה להיות תמונה בלתי נסבלת בעין. כשהיא עם אחרים זה סיפור אחר. כאילו בן אדם אחר לגמרי.
 
מגי היא הדמות השנואה עליי ביותר. עם כל הצער שבדבר הדחתו (כביכול) של ישראל היא היתה צריכה להחליט להתחבר עם שאר הדיירים. כי כשהיא היתה איתו היא בודדה אותו מכולם. במקום זה היא לא לומדת כלום ומבודדת את עצמה. כנקאה שזו אסטרטגיה כדי לשחק אותה בודדה ומסכנה שזה עוד תרגיל שמוכיח כמה חסרת אמינות היא שהצהירה שהיר פייטרית. שום פייטרית ושום נעליים. עלה נידף שתלוי בבן זוג. תינוקת מגודלת שלא יודעת חשבון נפש מה הוא. היא בעיני עולב העולבים.
 
מיציתי את אביבית עד תום. היא מוזמנת לעלות במדרגות הערב ושלא תחזור.
אדל באה לי ממש בטוב בהתחלה. מיצתה קצת את עצמה אבל אני סקרנית לראות מה יצא ממנה אם תהיה דיירת מן המניין ולא בתפקיד.