מכירים את עדנה מזי"א - בימאית, מחזאית וסופרת

[עדנה מזיא]

ההגדרה של ׳מחסום כתיבה׳, נשמעת לי רומנטית מדי. לכל אורך

הכתיבה יש מחסומים וקשיים. אין יום כתיבה שהולך ממש חלק. אני מאמינה שאם כותבים כל יום, המפרקים משומנים. יש תקופות בהן אין רעיון לכתיבה. לפעמים צריך להרפות. כותבים נאורוטים לא יודעים להרפות, ולכן חווים כל מיני תחושות דרמטיות ולא רלבנטיות.

 

[יעלקר]

האם יש ספר ילדים שאת הכי אוהבת או שהשפיע עליך בכתיבתך?

&nbsp
תודה

 

[הזרה 111]

עדנא מזי"א,ברוכה הבאה

איך הרקע המשפחתי שלך השפיע על עיצוב אישיותך והשפיע על כתיבתך?
ומצבים בחיים מהן קבלת השראה לכתיבה?

 

[עדנה מזיא]

נדמה לי שכולנו, הכותבים ואומנים בכלל, הכלי היחיד שיש לנו הוא

האישיות שלנו. שכמובן היא פונקציה של הרקע המשפחתי שלנו, ובעיקר הילדות.
גם אם זה באופן עקיף, תמיד נחזור לשם. זה הפצע הראשוני שמייצר את הדחף, או הצורך בכתיבה.
אני כל הזמן בולשת אחרי מצבים בחיים - גם בבתי קפה ובמקומות ציבוריים - מחפשת אחרי זנב של משהו. לא פעם כתבתי מחזה שלם מסיטואציה שראיתי בבית קפה. לפעמים זה מקפיץ את הדמיון

 

[עדנה מזיא]

כשנתקלתי בתור ילדה בספר ׳גילגי׳ (הבילבי המקורי) חשבתי שסוף

סוף מצאתי את אחותי התאומה. גם אני הייתי ג׳ינג׳ית כמו גילגי, מרדנית ועצבנית, ובמשך כל הילדות הספר הזה היה סוג של תנך - חשבתי שהיא היחידה שמבינה אותי.
כשניסיתי לקרוא אותו לנכדים שלי - הם די השתעממו. האמת שגם אני פתאום מצאתי אותו טרחני משהו.

 

[gal-or]

כתיבת סצנות

שלם עדנה. אני בחוג תיאטרון קהילתי. בשנה שעברה כל אחד היה צריך להביא תמונה, ובעקבותיה כל אחד היה צריך לכתוב סצנה על התמונה. כתיבת הסצנה בעקבות התמונה ארכה מעט מאוד זמן ופשוט "נשפכה". המורה ביקשה סצנה נוספת וכתיבתה ארכה הרבה מאוד זמן (שבוע בין שיעור לשיעור). האם קרו לך כאלה מקרים?