חמודה, יש לך עוד המווון זמן
אני גם לא רציתי להכניס שום דבר הביתה עד שנהיה בבית עם הקטנה (לא הריון אחרי טיפולים, אבל אחרי אובדן והייתי אכולת חרדות עד הסוף). הלכתי פעם אחת לשילב, חטפתי דיכאון מעודף האינפורמציה וזהו. בן הזוג ממש לא התעניין בזה, רק שבועיים אחרי הלידה הוא פתאום התעורר (מילולית, זה היה אחרי שהלכנו לישון
) ואמר "רגע, איפה נשים אותה? אין לנו מיטה!"
 
בפועל - הזמנתי רק כסא בטיחות ועגלה מראש, כי את שניהם הזמנתי מחו"ל. אחרי הלידה חברה טובה הביאה לנו מיטה, אמבטיה, בגדים ועוד כמה דברים (הכל מהילדים שלה שגדלו) ואירגנה את החדר כשעוד הייתי בביה"ח. בן הזוג ואמא שלי הלכו לשילב לשכור עריסה ולקנות דברים קטנים כמו טטרות וכו'.
אחרי הלידה את מגלה שיש מעט מאוד דברים שבאמת
חייבים שיהיו בבית - עגלה, עריסה (לא בהכרח, יש תינוקות שישנים בהתחלה באמבטיה של העגלה), אמבטיה, בגדים ועוד כמה פיצ'יפקעס כמו סבון, בקבוקים, מוצצים, חיתולים וזה.
יש המון דברים שיכולים לחכות לשלב מאוחר יותר כמו משטח פעילות, טרמפולינה וכו' ואת חלקם תקבלי במתנה; יש דברים שכדאי לקנות רק עם הבייבי כמו מנשא שצריך למדוד; ויש המוווון דברים מיותרים.
 
אז לא צריך להכין חדר מושלם כבר בחודש שביעי - רק את הדברים הבסיסיים. לא תגיעי ללידה בלחץ שאין כלום בבית, אבל תהיה לך חופשת לידה שלמה לפנייך כדי לעשות השלמות, לעצב חדר וכו'.
 
אז ותתיעצי עם חברות (וגם כאן
) בנוגע למה צריך ומה יכול לחכות ותתחילי בסקרי שוק של הדברים החשובים הללו. את יכולה גם לחפש להנאתך טטרות וצעצועים ולקרוא על מנשאים, אבל לדחות את ההזמנה שלהם.
אני מאמינה שעם הזמן בן הזוג יירגע מעט וגם אם לא יהיה שותף פעיל לחיפושים, הוא יבין שאת הדברים הבסיסיים כדאי להזמין מראש.
גם אם זה לפעמים מעצבן ומתסכל שהוא לא מוכן לתת לי להזיז אצבע בבית, זה מחרפן אותי
