10 שנים זה פרק זמן ארוך..( ארוך../images/Emo13.gif)
..ובחלוף השנים ,נדמה שבכל שנה הזמן מאיץ יותר ויותר את מהלכו ולנו נותר רק להשתדל ולמשוך הלאה ולהצמיד אלינו את הדברים הטובים בחיים שלא "יעופו" מאיתנו עם רוח הפנים של הזמן שרץ קדימה בלי חשבון, שלא יישארו לנו מאחור. 10 שנים לערך חלפו מאז עליתי בפעם אחרונה על גלשן רוח, סיום די פתאומי של פרק זמן מלהיב של 10-12 שנים נוספות קודמות בהם הייתי "מכור" לספורט זה, עבורי התמכרות לכל דבר וספורט מתפתח ,אינטנסיבי ומהנה לרבים מבני אותה תקופה במועדוני הגלישה בגוש דן. באיזה שהוא שלב נאלצתי לבחור באחת משתי אהבות ים אלה שלי אם מסיבה כלכלית ואם בהקשר הזמן הפנוי, מתקשה לאחר שלוש ארבע שנים להמשיך ולהחזיק במקביל גם בציוד הגלישה הרב והמגוון וגם ביאכטה MICA הראשונה ,להמשיך "לנדוד" בין נמל יפו ברוח חלשה לפני הצהריים לבין מועדון הגלישה בדולפינריום כאשר הרוח מתחזקת ל12-15 קשר אחרי הצהרים... אבל השייט שהלך ותפס את מרכז הבמה עבורי הקל על מעבר זה , גם שסיום פרק הגלישה היה די פתאומי כשהחלטתי למכור את כל ציוד הגלישה ועזבתי באחת מבלי להסתכל לאחור... בכל זאת המשכתי לאורך השנים לעצור את רכבי בצד הכביש ולעקוב בעניין בגלשנים המרחפים בצפוניות הטובות של עונות המעבר או בלופים ובקפיצות של ה"מקצוענים" בסערות החורף , מנסה לזהות את גודל המפרש או את מיומנות הגולש... ..עד שלפני חודשים מספר החלה הרגשה מוזרה להציק לי קלות ,שילוב של סקרנות ושל רצון לספק תשובה לשאלה מציקה שעלתה "מהבטן" ..איך ארגיש לעלות שוב על גלשן..? האם עדיין איהנה..?? האם לאחר עשור אני עדיין מסוגל פיסית והאם הגוף זוכר עוד את הטכניקה..? או שאפול בסיבוב הראשון..והשני והשלישי או אולי שריר/גיד ברגל/יד ייתפס לאחר 10 דקות ראשונות..?? כפי שקורה אצלי לעתים ולא תמיד לחיוב, דברים לוקחים להם זמן..להתבשל ,להגיע לידי החלטה ולהתממש, ולמעט לדבר עם חברים הקרובים לנושא ולהמשיך להתלבט לא עשיתי הרבה במשך זמן ממושך. אבל עונת המעבר הטובה לגלישה הולכת ומסתיימת ולא היה מנוס מלעשות מעשה כדי לתת תשובה לנושא זה שאומנם לא ברומו של עולם אבל גם...לא נותן מנוח. לפני כשבוע עשיתי מעשה..והכנסתי את חליפת הגלישה שלי ואת הטרפז לתא המטען של רכבי, מבחינתי צעד מחייב שאין ממנו חזרה.. שמחתי לראות שלאחר שהשלתי מעלי לפני כשנה כמות מכובדת של קילוגרמים, שוב הצלחתי להשתחל לחליפת הגלישה הישנה שלי ולא הייתי צריך אפילו לשנות את מידת המתיחה של חגורת הטרפז כפי שנשארה מהגלישה האחרונה, לפני כ 10 שנים. ימים מספר "הרגשתי" את החליפה מחכה בשקט בתא המטען , רואה אותה כל פעם שאני מניח שם את השקיות מהסופר..ובכל זאת לא מיהרתי ללכת לאחד המועדונים ליד הים להשכיר ציוד ולגלוש; בחלקו היה זה בציפייה למזג אוויר טוב ( קרי רוח טובה ..אבל למתחילים, לא "טובה" מידי..) אבל לא פחות מכך מחשש מסוים מפני.."התמכרות " מחודשת... כשהחלטתי לבסוף שלשום "לעשות מעשה" הייתה רוח מזרחית, תנאים בהם אף מועדון לא הסכים להשכיר ציוד , ובצדק. אתמול כבר לא שאלתי למצב הרוח בחוץ, הייתי במצב רוח "קרבי" בפנים, החלטתי שהיום זה היום. המועדון ליד הדולפינריום היה הקרוב ביותר ,גם בעל חניה קרובה ונוחה ולמרות הרוח החלשה החלטתי לנסות את מזלי.. מנהל המועדון ( בעצם בנו) גולש ומכר ותיק, לא התרשם במיוחד מהתלהבותי וניסה לשכנע אותי ביובש מסוים ש"אין מצב", שהרוח חלשה, שאין לו מפרש גדול מספיק ושאולי..בפעם אחרת. ביום רגיל ולגולש ממוצע תשובה זו הייתה נשמעת הגיונית, אבל לא לי, לא הפעם. לבסוף נמצא עבורי גלשן MISTRAL One design ישן אבל במצב סביר וללא חרב ( לא מאמינים שם בחרבות לגלשנים להשכרה..) ומפרש 6 מטר די חדש, המפרש הכי גדול שהיה להם באותו רגע. מייד ניגשתי לשפר את מתיחת המפרש לתנאי הרוח החלשה ולכוון את המנור לגובה הנכון, כל המידע קיים כמעט ללא שינוי בראשי מחכה להזדמנות לבוא לידי ביטוי. ברוח הצפון מערבית בעוצמה של 8-9 קשר לערך..לא הייתי טורח כלל לצאת כלל לפני 10 שנים חשבתי לעצמי, אולי רק עם מפרש ה 8.5 מטר מרובע שנועד למי שבכל זאת מתעקש ( ואני לרוב התעקשתי ..) "לג'עג'עה" סתם בשביל הכיף בגלשן ארוך, רק להזיז את העצמות .. אבל הפעם זה התאים לי לניסיון מחודש ראשון זה.. ..20 מטר ראשונים עוד התנדנדתי קלות ולאחר עוד כ 50 מטר קרוב לקצה השובר ולחכות הדייגים נפלתי למים בסיבוב הראשון..כן, זה לא היה כל כך פשוט, גם לא להסתובב מול הרוח ברוח אפסית על גלשן ארוך ללא החרב.. אבל לאחר שני סיבובים נוספים בין החוף לשובר ולאחר תרגול אחד או שניים של מהפכים...הפסקתי ליפול עד לסיום היום . לא יותר מחצי שעה לקח לגוף ולידיים לחזור בהדרגה לתחושות הישנות, הרגליים נצמדות אחת לשניה וזזות לאחור על פני הגלשן , הגוף נוטה החוצה וקדימה,מנסה להוציא את המיטב מעצמי ,מהציוד המוגבל ומהרוח הקלה, מצליח בהדרגה לחדד חד יותר לרוח וגם לגלוש מהר ויציב יותר. לאחר כשעה, כבר התחלתי גם לפמפם את המפרש כדי להגביר מהירות והרגשתי בטוח לצאת רחוק יותר, הרחק מעבר לשוברים, מנסה לחזור להרגשה הישנה והמוכרת של הגלשן שרץ ישר ויציב בגאלס עומק רחוק אל תוך השמש הנמוכה של שעות אחר הצהרים,הזמן שכאילו עוצר במקומו,ואני לבד,רחוק מהחוף, רחוק מהרעש, רחוק מכל יתר השאלות שנשארו דוממות מאחור יחד עם הטלפון הסלולרי הסגור בתיק שלי שבחוף.. באחד הגאלסים רחוק בעומק, הפלתי את המפרש למים והתיישבתי על הגלשן, לתת מעט מנוחה לידיים ( הטרפז לא זכה כמובן לשימוש..) אבל גם לנסות ולהעלות מבפנים בשקט המוחלט הזה תשובה או לפחות תחושה לשאלות שהביאו אותי ל"כאן".. ..וזה נכון, זה כמעט כמו אופניים, הגוף לא שוכח גם אם הוא מעט חלוד...קצת תרגולת , מעט כושר וכמעט הכל חוזר די מהר... וההרגשה..? בזה עדיין לא הצלחתי להגיע לתשובה ברורה והחלטית אבל ..התרגשות קלה שעלתה ללא סיבה ונתקעה בגרוני הייתה יותר מרמז שהאהבה הישנה ,גם אם מכוסה אבק של שנים וכנראה בוגרת ורגועה יותר עדיין תופסת פינה חמה ועכשיו גם גלויה בליבי... המשכתי לגלוש עד שהשמש ירדה ,מכוון את גאלס העומק האחרון כך שאראה אותה שוקעת מבעד מפרש המיילאר השקוף כולו והיא מאירה הפעם באור צהוב חזק כמעט עד לרגע האחרון בו היא נושקת לאיטה לקו האופק הנקי מעננים. שעתיים וחצי לא יצאתי מהמים ולא ירדתי מהגלשן ורק שהרוח ממש נחלשה כרבע שעה לאחר השקיעה חזרתי למועדון והחזרתי את הגלשן,מחסל בקבוק מים מינרלים שלם, מתקלח ושוטף את הציוד ,לא מתאפק ומתקשר לשניים שלושה חברים קרובים לשתף אותם בחוויה... בפעם הבאה, לא ברור מתי זה יהיה, אבל ודאי לא אחכה יותר מידי, יהיה מעניין לבדוק מה קורה..ב15 קשר רוח,בגלשן קצר יותר.. לא שאני מצפה להפתעות גדולות למעט שאפול קצת יותר במהפכים וגם שאאלץ לנוח יותר בין הגלסים , אבל גם איהנה יותר לגלוש במצב של רחף, "ה"גלישה האמיתית אותה לא ניסיתי היום ברוח הקלה מידי.. בנסיעה חזרה הביתה הרגשתי ממש טוב והרהרתי לעצמי שאהבות ישנות אינן נעלמות ואינן מזדקנות , הן רק תופסות פינה חבויה ושקטה שם בפנים ובהינתן הזדמנות שניה, אירוע נדיר לרוב , הן יעלו למעלה על פני השטח מחייכות ומאירות פנים ובעת רצון גם יקרינו עלינו מעט מנעוריהן..
..ובחלוף השנים ,נדמה שבכל שנה הזמן מאיץ יותר ויותר את מהלכו ולנו נותר רק להשתדל ולמשוך הלאה ולהצמיד אלינו את הדברים הטובים בחיים שלא "יעופו" מאיתנו עם רוח הפנים של הזמן שרץ קדימה בלי חשבון, שלא יישארו לנו מאחור. 10 שנים לערך חלפו מאז עליתי בפעם אחרונה על גלשן רוח, סיום די פתאומי של פרק זמן מלהיב של 10-12 שנים נוספות קודמות בהם הייתי "מכור" לספורט זה, עבורי התמכרות לכל דבר וספורט מתפתח ,אינטנסיבי ומהנה לרבים מבני אותה תקופה במועדוני הגלישה בגוש דן. באיזה שהוא שלב נאלצתי לבחור באחת משתי אהבות ים אלה שלי אם מסיבה כלכלית ואם בהקשר הזמן הפנוי, מתקשה לאחר שלוש ארבע שנים להמשיך ולהחזיק במקביל גם בציוד הגלישה הרב והמגוון וגם ביאכטה MICA הראשונה ,להמשיך "לנדוד" בין נמל יפו ברוח חלשה לפני הצהריים לבין מועדון הגלישה בדולפינריום כאשר הרוח מתחזקת ל12-15 קשר אחרי הצהרים... אבל השייט שהלך ותפס את מרכז הבמה עבורי הקל על מעבר זה , גם שסיום פרק הגלישה היה די פתאומי כשהחלטתי למכור את כל ציוד הגלישה ועזבתי באחת מבלי להסתכל לאחור... בכל זאת המשכתי לאורך השנים לעצור את רכבי בצד הכביש ולעקוב בעניין בגלשנים המרחפים בצפוניות הטובות של עונות המעבר או בלופים ובקפיצות של ה"מקצוענים" בסערות החורף , מנסה לזהות את גודל המפרש או את מיומנות הגולש... ..עד שלפני חודשים מספר החלה הרגשה מוזרה להציק לי קלות ,שילוב של סקרנות ושל רצון לספק תשובה לשאלה מציקה שעלתה "מהבטן" ..איך ארגיש לעלות שוב על גלשן..? האם עדיין איהנה..?? האם לאחר עשור אני עדיין מסוגל פיסית והאם הגוף זוכר עוד את הטכניקה..? או שאפול בסיבוב הראשון..והשני והשלישי או אולי שריר/גיד ברגל/יד ייתפס לאחר 10 דקות ראשונות..?? כפי שקורה אצלי לעתים ולא תמיד לחיוב, דברים לוקחים להם זמן..להתבשל ,להגיע לידי החלטה ולהתממש, ולמעט לדבר עם חברים הקרובים לנושא ולהמשיך להתלבט לא עשיתי הרבה במשך זמן ממושך. אבל עונת המעבר הטובה לגלישה הולכת ומסתיימת ולא היה מנוס מלעשות מעשה כדי לתת תשובה לנושא זה שאומנם לא ברומו של עולם אבל גם...לא נותן מנוח. לפני כשבוע עשיתי מעשה..והכנסתי את חליפת הגלישה שלי ואת הטרפז לתא המטען של רכבי, מבחינתי צעד מחייב שאין ממנו חזרה.. שמחתי לראות שלאחר שהשלתי מעלי לפני כשנה כמות מכובדת של קילוגרמים, שוב הצלחתי להשתחל לחליפת הגלישה הישנה שלי ולא הייתי צריך אפילו לשנות את מידת המתיחה של חגורת הטרפז כפי שנשארה מהגלישה האחרונה, לפני כ 10 שנים. ימים מספר "הרגשתי" את החליפה מחכה בשקט בתא המטען , רואה אותה כל פעם שאני מניח שם את השקיות מהסופר..ובכל זאת לא מיהרתי ללכת לאחד המועדונים ליד הים להשכיר ציוד ולגלוש; בחלקו היה זה בציפייה למזג אוויר טוב ( קרי רוח טובה ..אבל למתחילים, לא "טובה" מידי..) אבל לא פחות מכך מחשש מסוים מפני.."התמכרות " מחודשת... כשהחלטתי לבסוף שלשום "לעשות מעשה" הייתה רוח מזרחית, תנאים בהם אף מועדון לא הסכים להשכיר ציוד , ובצדק. אתמול כבר לא שאלתי למצב הרוח בחוץ, הייתי במצב רוח "קרבי" בפנים, החלטתי שהיום זה היום. המועדון ליד הדולפינריום היה הקרוב ביותר ,גם בעל חניה קרובה ונוחה ולמרות הרוח החלשה החלטתי לנסות את מזלי.. מנהל המועדון ( בעצם בנו) גולש ומכר ותיק, לא התרשם במיוחד מהתלהבותי וניסה לשכנע אותי ביובש מסוים ש"אין מצב", שהרוח חלשה, שאין לו מפרש גדול מספיק ושאולי..בפעם אחרת. ביום רגיל ולגולש ממוצע תשובה זו הייתה נשמעת הגיונית, אבל לא לי, לא הפעם. לבסוף נמצא עבורי גלשן MISTRAL One design ישן אבל במצב סביר וללא חרב ( לא מאמינים שם בחרבות לגלשנים להשכרה..) ומפרש 6 מטר די חדש, המפרש הכי גדול שהיה להם באותו רגע. מייד ניגשתי לשפר את מתיחת המפרש לתנאי הרוח החלשה ולכוון את המנור לגובה הנכון, כל המידע קיים כמעט ללא שינוי בראשי מחכה להזדמנות לבוא לידי ביטוי. ברוח הצפון מערבית בעוצמה של 8-9 קשר לערך..לא הייתי טורח כלל לצאת כלל לפני 10 שנים חשבתי לעצמי, אולי רק עם מפרש ה 8.5 מטר מרובע שנועד למי שבכל זאת מתעקש ( ואני לרוב התעקשתי ..) "לג'עג'עה" סתם בשביל הכיף בגלשן ארוך, רק להזיז את העצמות .. אבל הפעם זה התאים לי לניסיון מחודש ראשון זה.. ..20 מטר ראשונים עוד התנדנדתי קלות ולאחר עוד כ 50 מטר קרוב לקצה השובר ולחכות הדייגים נפלתי למים בסיבוב הראשון..כן, זה לא היה כל כך פשוט, גם לא להסתובב מול הרוח ברוח אפסית על גלשן ארוך ללא החרב.. אבל לאחר שני סיבובים נוספים בין החוף לשובר ולאחר תרגול אחד או שניים של מהפכים...הפסקתי ליפול עד לסיום היום . לא יותר מחצי שעה לקח לגוף ולידיים לחזור בהדרגה לתחושות הישנות, הרגליים נצמדות אחת לשניה וזזות לאחור על פני הגלשן , הגוף נוטה החוצה וקדימה,מנסה להוציא את המיטב מעצמי ,מהציוד המוגבל ומהרוח הקלה, מצליח בהדרגה לחדד חד יותר לרוח וגם לגלוש מהר ויציב יותר. לאחר כשעה, כבר התחלתי גם לפמפם את המפרש כדי להגביר מהירות והרגשתי בטוח לצאת רחוק יותר, הרחק מעבר לשוברים, מנסה לחזור להרגשה הישנה והמוכרת של הגלשן שרץ ישר ויציב בגאלס עומק רחוק אל תוך השמש הנמוכה של שעות אחר הצהרים,הזמן שכאילו עוצר במקומו,ואני לבד,רחוק מהחוף, רחוק מהרעש, רחוק מכל יתר השאלות שנשארו דוממות מאחור יחד עם הטלפון הסלולרי הסגור בתיק שלי שבחוף.. באחד הגאלסים רחוק בעומק, הפלתי את המפרש למים והתיישבתי על הגלשן, לתת מעט מנוחה לידיים ( הטרפז לא זכה כמובן לשימוש..) אבל גם לנסות ולהעלות מבפנים בשקט המוחלט הזה תשובה או לפחות תחושה לשאלות שהביאו אותי ל"כאן".. ..וזה נכון, זה כמעט כמו אופניים, הגוף לא שוכח גם אם הוא מעט חלוד...קצת תרגולת , מעט כושר וכמעט הכל חוזר די מהר... וההרגשה..? בזה עדיין לא הצלחתי להגיע לתשובה ברורה והחלטית אבל ..התרגשות קלה שעלתה ללא סיבה ונתקעה בגרוני הייתה יותר מרמז שהאהבה הישנה ,גם אם מכוסה אבק של שנים וכנראה בוגרת ורגועה יותר עדיין תופסת פינה חמה ועכשיו גם גלויה בליבי... המשכתי לגלוש עד שהשמש ירדה ,מכוון את גאלס העומק האחרון כך שאראה אותה שוקעת מבעד מפרש המיילאר השקוף כולו והיא מאירה הפעם באור צהוב חזק כמעט עד לרגע האחרון בו היא נושקת לאיטה לקו האופק הנקי מעננים. שעתיים וחצי לא יצאתי מהמים ולא ירדתי מהגלשן ורק שהרוח ממש נחלשה כרבע שעה לאחר השקיעה חזרתי למועדון והחזרתי את הגלשן,מחסל בקבוק מים מינרלים שלם, מתקלח ושוטף את הציוד ,לא מתאפק ומתקשר לשניים שלושה חברים קרובים לשתף אותם בחוויה... בפעם הבאה, לא ברור מתי זה יהיה, אבל ודאי לא אחכה יותר מידי, יהיה מעניין לבדוק מה קורה..ב15 קשר רוח,בגלשן קצר יותר.. לא שאני מצפה להפתעות גדולות למעט שאפול קצת יותר במהפכים וגם שאאלץ לנוח יותר בין הגלסים , אבל גם איהנה יותר לגלוש במצב של רחף, "ה"גלישה האמיתית אותה לא ניסיתי היום ברוח הקלה מידי.. בנסיעה חזרה הביתה הרגשתי ממש טוב והרהרתי לעצמי שאהבות ישנות אינן נעלמות ואינן מזדקנות , הן רק תופסות פינה חבויה ושקטה שם בפנים ובהינתן הזדמנות שניה, אירוע נדיר לרוב , הן יעלו למעלה על פני השטח מחייכות ומאירות פנים ובעת רצון גם יקרינו עלינו מעט מנעוריהן..
