תחרות בפורום צליאק

[daniela21]

טיפים למתחילים

* מותר להיות עצובים בהתחלה ולכעוס, אבל חשוב לקחת את הדברים בפרופורציות. הלוואי ואת כל המחלות ניתן היה לפתור רק ע"י תזונה מתאימה. הגישה לדעתי מאד חשובה כדאי כבר התחלה לאמץ גישה סבלנית, מקבלת ושלמה. אין צורך לפצות ולהעמיס את הבית באוכל וממתקים נטולים כדי שהילד לא ירגיש מקופח וגם לא צריך להתייחס לצליאק בביטול. צריכים למצוא את האיזון ולשדר גם לסביבה - השמירה על הדיאטה חשובה, היא ה"תרופה" לצליאק, הילד לא מסכן, זו עובדה ואפשר לחיות חיים טובים ויפים גם בלי הגלוטן הזה

* לא להגיע למצבי רעב, חסרי אוכל אונים: תמיד כשיוצאים מהבית, לשים מאכל כלשהו בתיק - חטיף אנרגיה, פרי, פריכיות אורז, חלבה, משהו. אי אפשר אף פעם לדעת היכן תתקעו ואם יהיה אוכל נטול גלוטן זמין. רגעי השבירה והייאוש הכי גדולים קורים בדיוק במצבים האלה, כשהרעב מציק והרחמים העצמיים בשיאם.

* ידע זה כוח וחברה זה אף פעם לא רע: קראו באינטרנט ובפורומים, הירשמו לעמותת הצליאק, שתפו בתחושותיכם בפורומים, התייעצו, קחו את הצליאק בתור פרוייקט. בתום תקופה קצרה מהאבחון, תראו שאתם יכולים כבר לייעץ לאחרים, לקחת חלק בפעילויות מהנות נטולות גלוטן ואפילו הכרתם חברים שאלמלא הצליאק, לא הייתם יודעים על קיומם

 

[עינית]

עצות למתחילים בחיי הצליאק או למלווים

1. לנשום עמוק ולא להיכנס ללחץ. בעמותה יודעים להרגיע ובוודאי בפורום הנהדר שלפנינו. אכן יש פניקה בהתחלה ושאלות מאיפה זה בא - אבל אפשר לחיות עם זה ולהערך בהתאם. אחרי כמה ימי חרדה אפשר להיכנס לרגיעה. 2. היום כמעט לכל דבר יש תחליף וגם מודעות גוברת. למצוא חנות שנעים לקנות בה וגם מבינים עניין. אפשר להעזר בספר העמותה ועם הזמן גם זוכרים - ולקרוא תמיד. גם היצרנים משנים הרכבים של מוצריהם! 3. יותר עבודה בבית ולפעמים גם לחזור להזכיר לבני משפחה אחרים. אבל כמעט כל מתכון אפשר להכין עם שינויים מתבקשים. 4. אני לא יודעת אם זה מנחם - אבל זו מחלה עם פיתרון ברור. אמנם לא תמיד קל - אבל יש מחלות שקשה יותר למצוא להן תרופות!

 

[מתי11]

פעם שלישית בנסיון לכתוב../images/Emo178.gif

מניחה שהכל כבר נכתב ובכל זאת: טיפ ראשוןו - להירשם לבלוג של תמי - כך יהיו לך עדכונים און ליין

טיפ שני - לא להילחץ מכך ששום דבר לא טעים,במיוחד לאמהות. עם הזמן הטעם משתנה ומתפתח ולומדים לאהוב דברים חדשים. טיפ שלישי - להקפיד על תזונה נטולת גלוטן ב100% ולא לעגל פינות.זו מחלה עם פתרון תזונתי ואפשר להיות בריא צליאק. מותר עוד טיפים?

תמי, אין לי מילים להביע את הערכתי אליך.כל הכבוד על העשייה,על הנחישות,על הנתינה. מאחלת בהצלחה ושנה טובה. אפשר לקבל חתימה?יש כמה אנשים שארצה לתת להם מתנה את הספר.

מתי

 

[only girls]

ממרומי הבקושי שנה שלנו (ומנקודת מבט של המשפ)

1. לקנות מיד מקפיא גדול , טוסטר קופץ וטוסטר משולשים - המקפיא חוסך המון בלהתרוצץ לחנויות וגם אפשר לקנות הרבה במבצעים (לחמניות ולחמים). 2. לאמהות של... - עד כמה שזה יישמע מוזר לחלק מהאמהות (שלא מסכימות שאיתי) : להסביר לילד שהוא כמו כל הילדים חוץ מעניין האוכל. לא "לפרפר" אחרי כל חגמה של גננת / מורה / הורה אחר ולספק תחליף זהה ב - 100%, זה יישעבד את החיים. אני לא יכולה לעמוד במטבח להכין פיצה / פיתות / אחר בכל אירוע. הבת שלי תמיד מצויידת בדברים שיכולה לאכולואוהבת, גם אם זה לא בדיוק מה שהאחרים אוכלים. היא מקבלת את זה, זה גורם לה להרגיש מיוחדת והכי חשוב - היא לא מתוסכלת שהאחרים אוכלים משהו שהיא לא. האוכלכל לא אישו בשבילה . זו הקלה כפולה לשתינו. 3.כמעט בכל מסעדה אפשר למצוא מה לאכול - תופתעו כמה אנשים מוכנים לעשות. רק צריך להקפיד ולבדוק. לא להרגיש מוגבלים בתנועה - זV חשוב גם לשאר בני הבית

 

[veredhd]

השלישיה שלי...

1. גישה שיתופית וחיובית ! זה מתחיל בהגדרה חיובית : "רגישות לגלוטן" ולא "מחלת צליאק" שנותנת קונוטציה שלילית לילד ולסביבה, ושיתוף מלא של הסביבה שמעביר לילד את המסר שלא מדובר בסוד או בדבר נורא שיש להסתיר. לא להכנע להתמרמרות של הילד, להראות הרבה אהבה, לתמוך, להקשיב ולעודד, יש פתרון לכל דבר. 2. מעורבות מתמדת ! להיות בעניינים כמה שניתן: מתכונים חדשים שמתפרסמים כל העת (ולא להתייאש כשלא מצליח...) , פורומים ואתר העמותה לקבלת עצות ותמיכה. 3. הייחודיות שלי ! (מנקודת מבט של הילד הצליאקי) איזה כיף שכולנו שונים. לא תמיד אנחנו נהנים מהשונות אבל היא מבדלת אותנו ועושה אותנו למי שאנחנו. זכור לי שפעם קינאתי בחבר ביסודי שההורים שלו צעירים מאוד ושלי מאוד מבוגרים, לפני מס' שנים בסביבות גיל 30 דיברנו ושמעתי שאמו נפטרה בגיל 50! לכן חשוב להבין שלכל אחד ה"חבילה" שלו, עם מה שיש לנו אנו מתמודדים עד סוף החיים, אין טעם להיות ממורמר, לקנא באחר, אלא לאהוב אותנו ואת מה שקיבלנו מהחיים באהבה.

 

[אמא של הבנים]

הטיפים של נדב 1...2...3...

החלטתי לשאול את נדב ולשמוע את הטיפים מנקודת מבטו של צליאקי בן 10. אז הנה הטיפים:

1. זה ממש לא נורא. מתרגלים וחיים חיים רגילים כמו כולם

2. מאד כדאי לשמור טוב טוב על הדיאטה. זה שווה. גם גדלים וגם בריאים!

3. מהר מאד תגלו שיש הרבה מאכלים טעימים ואהובים שאפילו לא ידעתם שהם נטולי גלוטן ומותרים [למשל: דובונים, שוקולית (כמובן מאז שהוסיפו את הציור המיוחד עם היד והפרח והכיתוב מכיל פחות מ20PPM גלוטן)]

 

[שרית102030]

טיפ טיפה של טיפים ../images/Emo202.gif

כמובן שבתור אמא של..

הטיפים מיועדים להורים של הילדים הכי מיוחדים: (הטיפים נכתבו בהשראת הצליאקית הנפלאה שלי שלוקחת הכל בקלות)

1. זה לא סוף העולם:

נכון שבהתחלה זה נראה כמו הסוף של החיים כמו שהכרנו אותם קודם, אבל אחרי שעוברים את כל שלבי האבל (הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה) מגלים שהשד

לא כל כך נורא. גילוי הצליאק הוא דבר חיובי, זו רק ההתחלה של חיים בריאים. הסוף לכאבי הבטן, חוסר השיגשוג וכל הסימפטומים המשונים שהצליאק הביא איתו, ובמקרה ולא היו סימפטומים, עוד יותר טוב. אפילו את זה חסכנו מהילד שלנו. אם אנחנו נראה את זה כך ונעביר את זה לילדים שלנו הם יקבלו את זה יותר בקלות. כמובן שאסור לוותר על מפגשי האמהות

ושיטוט יומי בפורום, הבית

החם שלנו והתרופה היחידה הקיימת בעולם שמקילה על משברים צליאקיים...

2. לשתף את הילד:

ילדים שונים אחד מהשני והאיבחון מתגלה בגילאים שונים, אבל בכל גיל תמיד כדאי לשתף את הילד ולהתייעץ איתו. אם לילד קשה - לעזור לו. אם הוא זורם - לזרום יחד איתו. לנסות להעביר לילד חוויה חיובית. הוא ילד מיוחד

ויש לו אוכל מיוחד. אחרי האיבחון עשינו מסיבת צליאק בגן . האוכל שהבת שלי קיבלה כל יום בקופסא מהבית הפך לאטרקציה, כל הילדים באו לראות מה היא קיבלה. קופסאת ההפתעות עם הממתקים בארון של הגן הפכה לחלום של כל הילדים.

פיצויים הם דבר נחוץ ביותר, במיוחד להורים. אחרי הגילוי מלאתי את הארונות בממתקים. הבנות שלי הסכימו ביניהן שהצליאק הוא דבר נפלא.

במשך הזמן מפלס הממתקים ירד, אבל עדיין יש סליקים שמיועדים להתארגנות מהירה לימי הולדת

וארועים וכמובן גם לרגעי משבר.

3. לעשות כייף:

להמשיך לעשות כל מה שעשיתם קודם.

לטייל - עם ציידנית בתור מקרר, ודשבורד של מכונית

בתור תנור אפשר להגיע לארוחות פיקניק מרשימות.

ללכת לאירועים - לא תמיד יהיה מה לאכול, אבל עם קופסא מהבית אפשר להסתדר.

לבקר חברים וקרובים - אז מה אם הסבתא לא יכולה להכין אוכל בלי גלוטן, לא כדאי לפתוח מלחמת עולם בגלל מרק. אפשר להביא אוכל מגרה מהבית ולגרום לכולם להצטער שהם לא הצליאקים.

ללכת למסעדות - יש המון מסעדות שאפשר לאכול בהם אוכל בלי גלוטן ויהיו עוד הרבה יותר אם מדי פעם נרים טלפון ונשאל.

להתנסות במטבח - רצוי ביחד עם הילדים, הם יהנו ואין שום דבר שפותח את התיאבון יותר מאשר להכין אותו בעצמנו.

 

[אניני היחידה]

אני מנסה...

א. לצ'פר מדי פעם את הצליאקי בפינוקים מקבילים לאלה של המשפחה. ב. לתכנן מראש את הכיבוד המוגש באירועים ג. לקנות בכמויות קרקרים (וסליחה אם זו פירסומת סמויה...אבל זה מה שעושה לי חיים קלים).

 

[debysegal]

לא הספקתי לקרוא את הטיפים של כולם

אבל אני בכל זאת אנסה את כוחי, מקווה שלא אחזור על דיברי חברינו... בכל מקרה, אני מתכוונת לקנות את הספר של תמי, אני כל כך מתרגשת שהוא כבר יוצא סוף סוף לאור, כך שאם אזכה, אתן אותו במתנה לבא בתור שאשמע שגילו לו צליאק בסביבתי.. 1. להרשם לעמותת הצליאק 2. להכנס לפורום , לקרוא גם היסטוריה וגם ביום יום, לשתף בקשיים - לא להתבייש לשאול הכל , העזרה שמקבלים פה לא תסולא בפז, לאפשר לילדים להפגש עם ילדי הפורום האחרים (יש פה מפגשים מידי פעם). אם יש אפשרות לבוא גם למפגשי הורים. זה נותן המון המון אוויר. 3. למצוא משפחה אחרת עם צליאק שהילדים פחות או יותר באותו גיל, שלהורים יש שפה משותפת, להפגש מידי פעם גם סתם אחר הצהרים, זה מאוד מקל שיש עוד מקום שאפשר להרגיש בו נוח ולא צריך לדאוג. מאפשר גם לטעום ממתכונים של אחרים ולא רק לראות תמונות. בהצלחה

 

[shavririt]

הטיפים שלי....

א. לא להפוך את כל הבית לנטול גלוטן. גם בחיים בחוץ זה לא קיים. לא בריא לעשות מהפיכות בבית, כאילו "הכל צליאק" מרגע הגילוי. להקפיד על הדיאטה לצליאקי - כמובן.

ב. לעניין בישול וטיגון, להתחיל תמיד במאכל הנטול גלוטן, ואחריו ה"רגיל", כך שלא יהיה צריך לרחוץ את הכלים באמצע העבודה, אלא רק בסיום.

ג. מי שלא היה רגיל לאפות ולבשל מאכלים מסובכים, שיתחיל בקל, ועדיף במרכיבים שקל למצוא בחנויות, ושלא ירגיש רגשות אשמה על כך.

 

[תסמונת רט]

אז גם אני...

1. גיליתי שכמה שאני נותנת לבת שלי תחושה שהשד לא נורא כל כך, שזה מה יש ועם זה מתמודדים. היא לוקחת את העיניין בקלילות ובהרבה יותר ספונטניות ולעומת זאת כשאני מעבירה לה תחושה שהיא "מסכנה" כי רק לה אין, אז היא ממש מרגישה מסכנה. זה נכון לכל מציאות בחיים. לכן הטיפ הראשון זה חנכו את עצמכם ההורים לא לתת לילד תחושה שהוא מסכן כי כך הוא יחוש. 2. ואיך נשכנע את עצמנו, כשבעצם בא לנו לבכות????? ע"י הסברים הגיוניים- כלומר -ההמנעות מגלוטן היא בראש ובראשונה לטובת הצליאקי, נקודה! אם אנחנו נעגל פינות, הוא באמת יסבול! - עם הגישה הנכונה הילד שלנו יפתח יכולולת נפשיות שאין להרבה ילדים, בגרות נפשית יכולת אדירה לדחיית סיפוקים (דברים שגם אנחנו כבוגרים היינו שמחים אם היינו גדלים עליהם יותר והיום היו לנו יותר) - יש הרבה מה לאכול, לא הכל אסור!!!!! - כמובן שהמזון נטול הגלוטן הוא בדר"כ יותר בריא... כן כן ... הוא מכיל פחות תוספים לא סימפטיים. ועוד ועוד ועוד.... 3. תתיעצו עם הצליקים שלכם איזה דברים הם רוצים שיהיו בבית, כגון מלאוח, פיצות, גחנון וכד'. כי הרבה פעמים גיליתי לצערי שאני קונה לפי הטעם שלי ולא לפי טעם הצליאקים, ועד היום מרקיבים לי כל מיני בצקים במקפיא 4. ולסיום... יש המון המון אוכל לא גלוטני שאפשר לאכול,זה מדהים כמה קומבינות אפשר לעשות רק מאורז, או רק מתפוחי אדמה וכד'... תנסו ותגלו שבאמת השד לא נורא כל כך. 5. ועוד אחד לסיום... מותר לפעמים להרגיש מסכנים, אך יש להזהר שזו לא תהיה דרך חיים

 

[אשה מרציפן]

הטיפים שלי

1. לא להתבייש: להסביר להסביר ו-להסביר, גם אם לפעמים תרגישו כמו דיילי הסברה. אנשים לא תמיד יודעים וגם מי שטוען שהוא יודע - בהרבה מקרים לא יודע הכל או מבלבל עם הגבלות תזונתיות אחרות. לא לסמוך על אמירות "אני אדאג שיהיה לך מה לאכול" כשהן באות ממישהו שאתם לא בטוחים ב-200% שיודע מה מותר ומה אסור, אחרת תמצאו את עצמכם מול מאפים מסולת/שיבולת שועל/אבקות מרק אסורות שלא לדבר על זיהום משני. 2. לעמוד על שלכם: אם מזמינים אתכם למסעדה/אירוע שאין לכם מה לאכול בו, פשוט אל תבואו. אין שום סיבה שתשבו ותסתכלו על אנשים אחרים אוכלים ונהנים בזמן שאתם אוכלים את הלב. אמירות נוסח "לא באים למסעדה/ארוחה בשביל האוכל" כשמגיעות ממי שיכול לאכול מה שבא לו, לא אמורות לשכנע אותנו, למסעדה הולכים קודם כל בשביל האוכל, גם לארוחה. יש מספיק מסעדות שיש לנו מה לאכול בהן ולא רק סלט/אורז לבן, ומי שלא מוכן לברר על אלטרנטיבות ומבחינתו שתאכלו את הלב - לא מגיע לו שתכבדו אותו בנוכחותכם. 3. אמרו את זה לפני ואני מחזקת: מילת המפתח היא יצירתיות, היום יש מספיק אפשרויות ותחליפים ואין סיבה שלא נאכל מאפים שווים ביותר, כולל מאפים שגורמים לאוכלי גלוטן לקנא בנו. תגלו את השף/קונדיטור שבכם, תקראו בבלוג של תמי (ובקרוב - הספר, שהוא פרט חובה בכל מטבח נטול גלוטן) ואל תפחדו גם אם זה נראה לכם מורכב/מסובך/מושקע מדי בשבילכם, הכל אפשרי ובסוף תמצאו את עצמכם נותנים את המתכון ללא צליאקים שיתלהבו ממה שאפיתם. בפעם הבאה שמישהו ידבר על כמה שאתם מסכנים, תגרמו לו לגלות שהאוכל הנ"ג בהרבה מקרים שווה אפילו יותר מה"מכיל".

 

[ADEELI]

הטיפים שלי

1. להיעזר במשפחת הצליאק. השלב הראשון, מיד לאחר האבחון, הוא שלב קשה, שמלווה ברגשות של עצב, אבל וגם תחושה של אובדן, תסכול וחוסר אונים. עולות הרבה שאלות של איך נסתדר ומה יהיה: מה יהיה עם נסיעות לחו"ל, מסעדות, בתי מלון, ארועים משפחתיים. כולנו עברנו ומכירים את השלב הזה. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש ואתם יכולים לחסוך לעצמכם הרבה עוגמת נפש אם תיעזרו באנשים שכבר מנוסים בתחום. מעבר לתמיכה, עידוד והבנה תקבלו טיפים והמלצות מעשיות וחשובות. תעזרו בעמותה, בפורומים, מפגשי תמיכה, ארועים שונים ומפגשים אישיים. תדברו, תשתפו, תשאלו.. ותהליך ההסתגלות והכניסה לשגרה חדשה יהיה קל ומהיר יותר. 2. הורים לילדים צליאקים - תאמיני ותסמכו על ילדכם. כשמדובר בילדים קטנים, המצב החדש מלחיץ ומדאיג פי כמה: איך נסביר לו מה זה צליאק? מה הוא יבין? איך הוא יסתדר? מה יהיה בגן? איך נדע שהוא לא אכל בטעות גלוטן? ילדים הם חכמים. קולטים ומבינים דברים, מסתגלים למצבים חדשים ואולי זה מפתיע, אבל זה מדהים לגלות כל פעם מחדש, איך הם יודעים לשמור על עצמם ולאכול רק אוכל נ"ג. קחו אותם לקניות, תשאלו מה הם רוצים, מה נראה להם ותשאלו אותם אם הם באמת רוצים תחליפים דומים לתחליפים עם גלוטן. תופתעו, לפעמים הם ממש לא רוצים להיות כמו כולם ולאכול כמו כולם. 3. השינוי מתחיל מבפנים. השינוי הוא לא רק באוכל, הוא בעיקר בצורת החשיבה. לחשוב, שאם יוצאים החוצה, לא חייבים לאכול פלאפל או פיצה.זה ז'אנק פוד ואפשר לאכול פירות, כריך, מעדן... אוכל הוא דבר חשוב אבל לא הכי חשוב. אפשר להסתדר מחוץ לבית, בטיולים ונסיעות. אוכלים קצת יותר כריכים וחטיפים, אבל מה שחשוב זה ההנאה מהטיול וכו' וכו'

 

[הצועניה היחידה]

בד"כ סמויה אבל בכל זאת מנסה -

למי שכמוני גילה את הרגישות לגלוטן בגיל בוגר- 1.אחרי שלושה ימים של אבל להתעשת ולקחת את הנושא בפרופורציות הנכונות ובאופטימיות זה רק צליאק ולא גרוע יותר חלילה ובצליאק יש יותר טוב מאשר רע. איזה כיף - אפשר להתחיל לאמץ את המטבח הבריא, להיגמל מהבצקים ולזכות במראה חדש, ואני מדברת מנסיון של 30 ק"ג פחות מאז שגילו לי את הצליאק. 2. להמשיך לצאת ולבלות אך למשוך את החברה והמשפחה למסעדות בהן יש תפריט נטול גלוטן.במטרה לאפשר לכמה שיותר מקומות בילוי לאמץ תפריטים נטולי גלוטן. 3. ברגע משבר בעבודה, כאשר אחד העובדים חסר לב הביא לחברה עוגת קצפת עם דובדבנים שנראת פוווו....חבל"ז...להוציא מהתיק תפוח, חטיף, סלט או כל דבר אחר ופשוט להשתמש בדמיון מודרך. להתענג על כל ביס כמו שהחברה מתענגים על העוגה. וכאשר החבר או החברה מנסים בכל לשכנע לטעום רק טיפה כי טיפה הרי לא תזיק לחייך חיוך מתוק ולהגיד לא תודה יש לי כאן משהו הרבה יותר טעים, תרצה להתכבד? 4. להביא לחברה עוגה מעשה יד נטולת גלוטן כדי להראות להם שהשד הוא לא כזה נורא שיהיה לכולם שנה טובה והרבה אושר ובריאות

 

[חולה חדשה1]

../images/Emo6.gifהטיפים שלי...

הטיפים שלי הם: 1. להכיר מיד את הבלוגיה של תמי. יש שם כל מה שצריך כדי להיות כמעט כמו כולם.... אפילו קרמבו (שטרם טעמתי או הכנתי אבל נראה ממש טעים). 2. לאגור בפסח כמה שיותר מהדברים שממש ממש חסרים ביומיום (וופלים, פסק זמן, אבקות מרק, שקדי מרק ומה שבא כי פסח זה החג שלנו...) 3. לא לפחד ללכת / לנסוע רחוק כדי לקנות דברים מיוחדים, או להיות בערב טעימות. כי מגיע לנו! המון בהצלחה לתמי. אני ממש מעריכה את כל מה שאת עושה למעננו.

 

[אורלי124]

3 טיפים

לאחר תקופה ארוכה של התמודדות עם הצליאק אני מציעה 3 טיפים. 1. להתעודד, לחדש, להתקדם הלאה לראות את הנושא בורוד ולעודד את החדשים. 2. עם התחליפים שקיימים היום ניתן להמשיך ולהתקדם הלאה. 3. אין לבכות או להראות דכאון שאין מחר... בהצלחה לכולםםםם..

 

[לוסי161]

עוד טיפים

1. לא לשכוח שטעם הוא עניין אישי ונרכש. לא בהכרח מה שטעים לי יהיה טעים גם לבן שלי ולמדתי לא להתאכזב כשאני אופה או קונה והוא מעקם את האף ואומר שלא טעים לו או שלא רוצה. וגם- יש דברים שבהתחלה הוא סירב לאכול והיום אוכל בתיאבון. 2. אחים- אצלנו האמירה שלעומר יש אוכל מיוחד גרמה לאסף לרצות לאכול כמעט רק נ"ג (חוץ מכריות שעליהן לא מוותר). הוא טוען שהנטול יותר טעים. כך גם כשמזמין חברים הוא מציין שאצלנו יש אוכל נ"ג - יותר מיוחד ויותר טעים (וזו הזמנה של ילד לא צליאקי!). אסף מסביר לאנשים שלא מכירים שלעומר יש צליאק ומה הוא יכול/לא יכול לאכול ומנסה ליצור התחשבות בעומר. 3. בהתחלה לנשום עמוק ולדעת שזה תהליך של למידה עם טעויות וקשיים. לדעת לסלוח לעצמנו כשטעינו ולפרגן כשהצליח. אותו דבר לגבי המשפחה המורחבת /כיתה וכו'. לוקח זמן לאנשים לעכל ולהפנים ובדרך שאני עשיתי מאז האבחון ראיתי שיש המון אנשים נפלאים ונהדרים שרוצים ומוכנים להרתם לעניין. יש גם אחרים אבל הבחירה שלי זה להסתכל על הראשונים.

 

[חתול השיממון]

WELL, אני לא מהפורום הזה

ואני אפילו לא צליאקית, אבל כן יש לי שניים כאלה במשפחה, אז אני אנסה: טיפ מספר 1: לצליאקי הטרי: אז, כל מצב חדש בחיים - בין אם מדובר בגילוי רגישות לגלוטן או גילוי כח על מטריד במיוחד, יכול להיות מעיק או מגניב. טוב, אני לא יודעת אם יש אנשים שישמעו שמעתה אסור עליהם מגוון רחב של מזונות ויקפצו בקריאה 'יאי, מגניב!' אבל בהחלט אפשר להפיק את המירב מהמצב. למשל להיות יצירתיים עם קמחי הלא-חיטה, או לשאול את הטבח במלון איזה מנות לא מכילות גלוטן ולקבל בארוחה הבאה שלך עוגיות שהוא אפה במיוחד בשבילך (זה באמת קרה פעם לאחותי!) או לזכור שקמח לבן בכל מקרה משמין בטירוף ואתם רזים ויפים, או פשוט להינות מהידיעה שאתם בריאים מעכשיו, כל עוד אתם שומרים על עצמכם

טיפ מספר 2: סביבתו: זה קל יותר כשיש בסביבה שלכם עוד צליאקים שמתמודדים עם אותה בעיה. חפשו אותם. הם שם, בינינו. ודברו איתם כשאתם צריכים אוזן קשבת של מישהו שבאמת יכול להבין אתכם. ולגבי חברים - חברים שמבינים יתייעצו איתכם יום לפני שאתם באים אליהם הביתה ויכינו את כל המאכלים שאתם אוהבים לארוחת צהריים בדיוק לפי ההוראות שלכם, וכשכולם יצאו ביחד לפיצה יזמינו רק סלט יווני בדיוק כמוכם כדי שלא תרגישו שונים. וחברים אחרים - אתם בכל מקרה לא הייתם צריכים. טיפ מספר 3: משפחתו: תהיו אוהבים ותומכים, כמו שמשפחה צריכה להיות בכל מצב שהוא. למשל, אתם יכולים לנסות להשתתף בתחרות שמחלקת ספרי מתכונים ללא גלוטן בחינם, ואם תזכו באחד, אני חושבת שבני המשפחה הצליאקים שלכם ישמחו נורא^^.

 

[הילה1202]

טיפים לחולי צליאק :

שלום, אמא שלי חולת צליאק וכדי להתנהג כאילו אין לך את המחלה הזו או את הרגישות לגלוטן עשו כך : אמא שלי קונה בחנות "עדן טבע מרקט" מכיוון שיש שם מלא מדםים המלאים במוצרים טעימים ללא גלוטן ויש כאלה שהם יותר טעימים מאשר עם גלוטן! מקווה שעזרתי ואזכה, הילה.

 

[אמא של הבנים]

תחרות בפורום צליאק ../images/Emo26.gif