תוכנית הגיונית יותר לביטול הנהג כקופאי
הנה תוכנית פעולה הגיונית, בניגוד לבלאגן שמשרד התחבורה עושה בירושלים, עם ניסיון ללמוד לקחים מבעיות העבר בירושלים ובאר שבע:
שלב ראשון, לפני שמשנים את שיטת התשלום המקובלת, צריך להיות הצבת עמדות טעינה בכל התחנות ה"ראשיות". עמדות טעינה גדולות אלו צריכות להיות מסוגלות לקבל גם מזומן (שטרות, מטבעות) וגם אשראי. הן צריכות להיות מסוגלות לנפק רב קו אנונימי בעלות סמלית, וכרטיס נייר לנסיעה בודדת (חכם מתכלה, אבל עם מעבר חופשי) בעלות גבוהה יותר מעלות נסיעה בודדת ברב קו.
בתור
שלב שני, עלייה מכל הדלתות *בכל* הקווים העירוניים לבעלי רב קו טעון. להרגיל אנשים לא לעבור דרך הנהג. בלי חוסר ודאות אם באוטובוס כלשהו מותר או אסור לעלות מאחור, כי בכולם יהיה. אוטובוס שלא מותקנים בו ולידטורים בדלת האחורית צריך להיות "לא תקני" ולא לנסוע עד שיותקן ולידטור.
בכל אוטובוס כזה גם צריכה להיות מותקנת מכונה לרכישת נסיעה באשראי או מזומן כמו בדן באר שבע.
שלב שלישי - השקת שירות "רב קו עד הבית", אפשרות הנפקת רב קו אישי בצורה מקוונת ואוטומטית וקבלתו בדואר ביחד עם קורא כרטיסים של רב קו אונליין, בתשלום מתאים כמובן.
זה במקביל להפצת כרטיסי רב קו אנונימיים כמוצר צריכה שחנויות מכולת יוכלו למכור ברווח, עם הטענה בלי עמלה נוספת לנוסע (אבל עם תמריץ לספק שירות הטענה ע"י עמלת טעינה "שקופה" שתשולם ע"י משרד התחבורה לפי כמות הטעינות שנרשמו במערכת), כשהמטרה היא הגדלה מסיבית של כיסוי עמדות הטעינה ומתן תמריץ כלכלי לבעלי החנויות כדי שיהיה להם אינטרס לעזור ולא ירגישו שזה "בזבוז זמן" - כמו שמכרו בעבר טלקרטים של בזק במכולות.
גם בבתי ספר צריך להציב עמדות הטענה ולדאוג שקפיטריות של תיכונים גם ימכרו כרטיסי רב קו.
שלב רביעי - הגבלת סוגי הכרטיסים שנהגים מסוגלים למכור, בצורה הגיונית. רכישת כרטיסים מהנהג תעלה קצת יותר מרכישה במכונה, עיגול כלפי מעלה, כדי שלא תהיה התעסקות עם אגורות בודדות. הנהג יוכל למכור נסיעה בודדת, להטעין ערך צבור, ולהטעין חופשי יומי.
שלב חמישי - המשך הגבלה *הדרגתית* של חוזי הנסיעה שהנהג יכול למכור, בד ובד עם התקנת מכונות הטענה "קטנות" וזולות יותר שמקבלות אשראי בלבד או אשראי ומטבעות בתחנות נוספות, גם שכונתיות, כשהתקדמות ההגבלה תלויה בקצב התקנת המכונות (ולא מגבילים עד שיש כיסוי מספיק טוב של מכונות).
בקווים לשכונות בהן אין כיסוי טוב של עמדות טעינה לא תהיה הגבלה, אבל במרכזי ערים שבהם הכיסוי טוב כן תהיה. בקווי לילה
לא תהיה הגבלה, כי בלילה מכולות ומקומות אחרים שמכילים מכונות טעינה עשויים להיות נעולים.
שלב שישי - סיום הטמעה (שהייתה צריכה להתחיל מזמן אבל לצערנו עדיין לא התחילה) של תשלומים עם אשראי contactless ואפליקציות סלולריות (הופ און, apple pay, android pay) בכל האוטובוסים. בד ובד עם הדחיפה של בנק ישראל שכל בנק ינפיק ללקוחתיו כרטיס debit ישיר שתומך בתשלומים במגע.
שלב שישי ואחרון - נהג מוכר רק נסיעה בודדת, במחיר מעוגל כלפי מעלה, ולא מחזיר עודף, או רב קו אנונימי טעון בחופשי יומי/שבועי, כשהמטרה היא לדאוג שלכל אזרח יהיה רב קו.
-----
חלון הזמן שאני מדמיין לתוכנית כזו הוא
כמה שנים, בצורה הדרגתית *ואיטית*, כשהפוקוס הוא על הצבת כמה שיותר מכונות הטענה וכמה שיותר אלטרנטיבות לתשלום במזומן לנהג לפני שמחליטים להגביל. יישום איטי של הרפורמה נותן לציבור זמן להתרגל, ולא מנחית עליו שינויים "בהפתעה". תמריצים לשימוש במכונות הטעינה (כולל קמפיינים שמסבירים כמה זה זול יותר ונוח יותר) כדי שאנשים יתרגלו להשתמש בהן לפני שזו תהיה חובה.
אפשר לשנות קצת את השלבים או הסדר שלהם, ואפשר להתווכח על הפרטים הקטנים, אבל בסופו של דבר המטרה של התוכנית צריכה להיות
- הפצת כרטיסי רב קו לכמה שיותר אנשים
- כמה שיותר עמדות טעינה, מאוישות או אוטומטיות
- הנחלת תרבות של תשלום במכונה במקום תשלום לנהג
מה אתם חושבים? ברור לי שזו תוכנית יקרה ושאפתנית, אבל לדעתי מאוד נחוצה.
(כמו כן, אם הפורום חושב שהתוכנית טובה אשמח אם מי כאן שפעיל בארגוני הנוסעים ייקח את זה ויעביר את זה הלאה, מאוד הייתי רוצה ש"תחבורה בדרך שלנו" או ארגון דומה היו כותבים מסמך המלצות מסודר יותר בהתבסס על התוכנית הזו ודוחפים את זה עם הקשרים שלהם במשרד התחבורה)
