א. אני ממש לא בטוחה שבאכדית זה היה אל"ף
ולא תנועה (בתעתיק של אב"ש זה נראה לי כמו תנועה); ב. מדובר כאן בשמות עתיקים (לא במילים, ולשם פרטי ממש לא חייב להיות שורש או משקל, בפרט שהמקור אינו שמי בהכרח) שהתגלגלו מתרבות לתרבות, לא מן הנמנע שחלק מהגלגולים היו של מסורות בע"פ ולא בכתב, כך שנראה לי סביר שלא תמצא בהכרח סדירות במעתקים האלה. למה הדבר דומה? למילות סלנג בעברית החדשה שהגיעו מערבית, למשל. הרי גם הערבית היא שפה שמית, ויש מעתקי עיצורים סדורים, ובמילים בעברית ובערבית שיש להן מקור משותף אפשר למצוא אותם. אבל במעתקים "עממיים" כאלה שאומצו בדיבור מתוך שמיעה, אתה כבר לא תראה אותם (ולכן לא תתקשה לראות אנשים כותבים "סחטיין" למשל). ג. סיפור הבריאה המקראי (ואם רוצים לדייק, סיפורי הבריאה) אינו מקורי שלנו, כאמור, והוא מופיע בתרבויות נוספות ומתועד מתקופות קדומות למקרא (אני לא בקיאה בפרטים, אך כך ידוע לי). ברגע שאימצו סיפור מיתולוגי היה צריך "לנקות" אותו, כמובן, מסממנים אליליים, ולכן שמות של אלים שהיו בסיפור המקורי הפכו למילים שמביעות דברים אחרים.