בנתיים הלכתי לעבודה כל יום
עד הצהריים, אבל זה מה שיש לי קבוע - חצי משרה
במהלך השבוע היו המון דיבורים. יום אחד אומרים שעובדים בעצם יותר. יום אחר אומרים שמורידים לי ל25% משרה בעבודה מהבית.
בסוף, או כרגע, זה עדיין חצי משרה, ומהבית. כלומר מחר אני לא אמור להגיע לעבודה. אבל ייתכן שבסוף כן יבקשו ממני להגיע. אבל אז שבוע הבא בטוח אני כבר לא אגיע לעבודה. (אבל הם באמת כל הזמן משנים את דעתם אז מי יודע).
עבודה מהבית בשבילי זה שיחות טלפון שזה משהו שלא הכי קל לי איתו, אבל אני מקווה שאני אשתפר. ואז אני גם צריך לכתוב על מה שדיברתי בטלפון ומסתבר (יפתיע אותכם
) שאני גרוע בלזכור דברים. גם מרגע לרגע לפעמים. אבל אני משתפר בלכתוב תוך כדי שאני מדבר כדי שאני אזכור הכל.
 
כשאני באמת אעבוד מהבית אני עדיין לא יודע איך יהיה לי להתעורר בבית ולהכריח את עצמי לעבוד. אני בטח אהיה חרא בזה.
ואני בטח כל הזמן אומר לעצמי "טוב עוד סדרה אחת ואני אתחיל".
 
גם אני לחלוטין מתחיל לקנא באנשים שלא עובדים. במיוחד כי הייתי בטוח שבאמת יוציאו אותי לחל"ת.*
אבל זה באמת נוראי להתלונן על זה כשאנשים במצב נוראי בגלל זה.
 
*מצחיק שהיום ראשון חבר שאל אותי אם אני יוצא לחל"ת ואני שאלתי אותו מה זה (חופשה ללא תשלום). אבל מאז אני שומע את זה כל הזמן מכל מקום (משפחה, עבודה, חדשות). אני שומע את המילה חל"ת כמעט באותה מידה שאני שומע את המילה קורונה.
 
גם אני הייתי היום בסופר (וגם שלשום) ודווקא ממש לא ראיתי מחסור גדול בסחורה.
האמת שלא חיפשתי נייר טואלט כי יש לי מעל 100 גלילים בבית (אני אוגר נייר טואלט באופן קבוע בלי קשר). גם לא קניתי שימורים כי... איכס. קניתי לחם למקפיא והרבה יותר מידי זבל שוקולדי.