התרבות העברית הקיימת כיום
התחילה רק בסוף המאה ה-19. אומנם היא התבססה במובן מסויים על קשרים היסטוריים קודמים אבל היא לא התרבות של "ימי האבות". גם העברית המודרנית רחוקה מהעברית המקראית והן השמות הנהוגים כיום ומוגדרים "עבריים" (בניגוד ליהודיים) הם תוצאה של תהליכי לאומיות של המאה ה-19.
 
העניין הוא שהיהודים, ככלל העמים, שאבו סממנים חיצוניים מעמים ותרבויות אחרות. לכן, להגיד "זה ישראלי" ו"זה לא" תלוי זמן ומקום.
 
אם אדם מאמין שזהותו היא איקס אז זהותו היא איקס. יכול להיות שעבור אדם הזהות שלו היא לא שבלונה אחת כמו שאחרים חושבים אלא מורכבת ממספר זהויות או סמביוזה. למשל אנשים שהם ישראלים דוברי רוסית.
התחילה רק בסוף המאה ה-19. אומנם היא התבססה במובן מסויים על קשרים היסטוריים קודמים אבל היא לא התרבות של "ימי האבות". גם העברית המודרנית רחוקה מהעברית המקראית והן השמות הנהוגים כיום ומוגדרים "עבריים" (בניגוד ליהודיים) הם תוצאה של תהליכי לאומיות של המאה ה-19.
 
העניין הוא שהיהודים, ככלל העמים, שאבו סממנים חיצוניים מעמים ותרבויות אחרות. לכן, להגיד "זה ישראלי" ו"זה לא" תלוי זמן ומקום.
 
אם אדם מאמין שזהותו היא איקס אז זהותו היא איקס. יכול להיות שעבור אדם הזהות שלו היא לא שבלונה אחת כמו שאחרים חושבים אלא מורכבת ממספר זהויות או סמביוזה. למשל אנשים שהם ישראלים דוברי רוסית.