החתולה השחורה
New member
שלום לכם. מזמן לא כתבתי כאן, כי
התאומים שלי כבר בני 7, אבל לא שכחתי את הפורום המקסים הזה. רציתי להעביר לכאן נושא חשוב מפורום "להיות הורים":פדופיליה. רציתי לצטט משם את דברי, כי רוב ההורים מסתפקים ברכילות על מיהו הפדופיל וכיצד קרה שזה התרחש דוקא בקיבוץ וכמה זה מפחיד. אני רוצה להתיחס בנימה יותר אופרטיבית. אשמח אם תפיקו תועלת מהדברים הבאים שכתבתי: אי אפשר להתגונן כנגד משהו שלא מכירים אותו. אם הילדים שלכם ידעו מהו פדופיל ומהן שיטות הפעולה שלו, יהיה להם יותר סיכוי להנצל ממנו. אל תספרו לילדים על התנתקות ופיגועים וכל מיני שטויות שאין להם כל סיכוי להשפיע עליהם או להתמודד איתם. אל תגידו להם דברים מעורפלים כגון "הגוף שלכם שייך רק לכם ורק לכם מותר לגעת פה ופה" ויש מגע נעים ומגע לא נעים" צריך להיות ישירים וברורים. אימרו: יש גברים רעים שמעמידים פנים שהם נחמדים, והם אוהבים לגעת בטוסיק ופיפי ובולבול של ילדים, והם אוהבים שילדים יגעו להם בבולבול ובטוסיק. אל תסכימו לזה, וספרו מיד לאמא או לאבא או לכל מי שאתם אוהבים וסומכים עליו. זה יכול להיות כל אחד, אפילו סבא שמשון, הדוד חיים או השכן יצחק. ספרו להם כיצד פדופיל מפתה ילדים בעזרת ממתקים, גור כלבים, מבקש עזרה ומעמיד פני מיסכן. מעמיד פנים שהוא מכיר את הילד או את הוריו וקורא לילד בשמו. הראו לילד כמה דרכים יש לאיש זר לברר את שמו של הילד או כל מיני פרטים מזהים עליו. אל תתנו לילדים לרדת לגינה ללא השגחה. אל תסמכו על השגחתם או חברתם של ילדים אחרים. אל תדאגו-הילדים שלי שומעים את ההתראות האלו כבר שנים, והם לא הפכו לחרדים מאנשים זרים. הם ידידותיים, פתוחים ומלאי בטחון עצמי. אל תחיו באשליות שאחרי שהאיש יתפס המקום יהיה בטוח. אל תחשבו שפעם היה בטוח יותר. פדופילים חיים סביבנו בכמויות עצומות, תמיד היו ותמיד יהיו. כשפוגעים בילדיינו, אנחנו מסתערים כמו נמריםף על המורים, על החברים, על מנהלי בתי הספר, על כל מי שעומד בדרכם של ילדילנו אל האושר. אבל כשזה מגיע לפדופילים, אנחנו רק סופקים כפיים, מגלגלים עיניים לשמיים, אומרים שאי אפשר לחיות כל הזמן בפחד, ומשאירים את הטיפול למשטרה. הדרך הנכונה להלחם בתופעה היא מניעה. לכלוא פדופיל שנחשף-זה כמובן חיוני, אבל יש לזכור שזהו רק קצה הקרחון. המניעה יכולה להעשות רק ע"י מודעות מודעות ושוב מודעות. מודעות של ההורים, ויותר מכך-מודעות של הילדים. אי אפשר להלחם במפלצת שלא רואים, ולא יודעים שהיא שם. אני קוראת למנהלות הפורום (להיות הורים), להפוך את השרשור הזה ל"נעץ" (דביק, איך שקוראים לזה), שישאר בראש הפורום מספר ימים, על מנת שכל ההורים יספיקו לראות אותו, ולא יתגלגל במהירות לדפים האחוריים. הנושא חשוב מדי. רוב הפגיעות ע"י פדופילים לא מתבצעות ע"י זרים, אלא ע"י מכרים: שכנים, אבות של חברים, קרובי משפחה וכ"ו. צריך להיות הרבה יותר מפורשים, ולהסביר מה הסיבה וההגיון שמאחורי הגזירה הנ"ל. להזכירכם: בנים אינם בטוחים יותר מבנות. פדופילים חובבים מאוד ילדים ונערים. הבדל חשוב בין גורם הסיכון הקרוי פדופיל לגורמי סיכון אחרים, הוא החשש של ההורים לדבר עם הילדים שלהם על נושא שהוא טאבו שקשור בסקס, והחשש שלהם לגרום לילד פחדים איומים שיגרמו לילד להסתגר, להפוך לחששן, לא חברותי ועוין כלפי כל האנשים. כמובן שטובת הילד מחייבת התגברות של ההורה על המעצורים הללו, והנזק שיגרם לילד כתוצאה מהתעללות מינית, גדול בהרבה מהנזק שיגרם לו אם תקופה מסויימת הוא יחשוש מזרים (דבר שמנסיוני לא קורה). האם כשהזהרתם את ילדכם מפני מכוניות הם נכנסו לפחד היסטרי מפני הכביש? רובם המכריע של הילדים לא מפחדים מכבישים, למרות האזהרות החוזרות ונינו של ההורים, ולפעמים אפילו ממשיכים להתנהג בחוסר זהירות בכביש. אותו דבר נכון לגבי אזהרות מפני פדופילים.
התאומים שלי כבר בני 7, אבל לא שכחתי את הפורום המקסים הזה. רציתי להעביר לכאן נושא חשוב מפורום "להיות הורים":פדופיליה. רציתי לצטט משם את דברי, כי רוב ההורים מסתפקים ברכילות על מיהו הפדופיל וכיצד קרה שזה התרחש דוקא בקיבוץ וכמה זה מפחיד. אני רוצה להתיחס בנימה יותר אופרטיבית. אשמח אם תפיקו תועלת מהדברים הבאים שכתבתי: אי אפשר להתגונן כנגד משהו שלא מכירים אותו. אם הילדים שלכם ידעו מהו פדופיל ומהן שיטות הפעולה שלו, יהיה להם יותר סיכוי להנצל ממנו. אל תספרו לילדים על התנתקות ופיגועים וכל מיני שטויות שאין להם כל סיכוי להשפיע עליהם או להתמודד איתם. אל תגידו להם דברים מעורפלים כגון "הגוף שלכם שייך רק לכם ורק לכם מותר לגעת פה ופה" ויש מגע נעים ומגע לא נעים" צריך להיות ישירים וברורים. אימרו: יש גברים רעים שמעמידים פנים שהם נחמדים, והם אוהבים לגעת בטוסיק ופיפי ובולבול של ילדים, והם אוהבים שילדים יגעו להם בבולבול ובטוסיק. אל תסכימו לזה, וספרו מיד לאמא או לאבא או לכל מי שאתם אוהבים וסומכים עליו. זה יכול להיות כל אחד, אפילו סבא שמשון, הדוד חיים או השכן יצחק. ספרו להם כיצד פדופיל מפתה ילדים בעזרת ממתקים, גור כלבים, מבקש עזרה ומעמיד פני מיסכן. מעמיד פנים שהוא מכיר את הילד או את הוריו וקורא לילד בשמו. הראו לילד כמה דרכים יש לאיש זר לברר את שמו של הילד או כל מיני פרטים מזהים עליו. אל תתנו לילדים לרדת לגינה ללא השגחה. אל תסמכו על השגחתם או חברתם של ילדים אחרים. אל תדאגו-הילדים שלי שומעים את ההתראות האלו כבר שנים, והם לא הפכו לחרדים מאנשים זרים. הם ידידותיים, פתוחים ומלאי בטחון עצמי. אל תחיו באשליות שאחרי שהאיש יתפס המקום יהיה בטוח. אל תחשבו שפעם היה בטוח יותר. פדופילים חיים סביבנו בכמויות עצומות, תמיד היו ותמיד יהיו. כשפוגעים בילדיינו, אנחנו מסתערים כמו נמריםף על המורים, על החברים, על מנהלי בתי הספר, על כל מי שעומד בדרכם של ילדילנו אל האושר. אבל כשזה מגיע לפדופילים, אנחנו רק סופקים כפיים, מגלגלים עיניים לשמיים, אומרים שאי אפשר לחיות כל הזמן בפחד, ומשאירים את הטיפול למשטרה. הדרך הנכונה להלחם בתופעה היא מניעה. לכלוא פדופיל שנחשף-זה כמובן חיוני, אבל יש לזכור שזהו רק קצה הקרחון. המניעה יכולה להעשות רק ע"י מודעות מודעות ושוב מודעות. מודעות של ההורים, ויותר מכך-מודעות של הילדים. אי אפשר להלחם במפלצת שלא רואים, ולא יודעים שהיא שם. אני קוראת למנהלות הפורום (להיות הורים), להפוך את השרשור הזה ל"נעץ" (דביק, איך שקוראים לזה), שישאר בראש הפורום מספר ימים, על מנת שכל ההורים יספיקו לראות אותו, ולא יתגלגל במהירות לדפים האחוריים. הנושא חשוב מדי. רוב הפגיעות ע"י פדופילים לא מתבצעות ע"י זרים, אלא ע"י מכרים: שכנים, אבות של חברים, קרובי משפחה וכ"ו. צריך להיות הרבה יותר מפורשים, ולהסביר מה הסיבה וההגיון שמאחורי הגזירה הנ"ל. להזכירכם: בנים אינם בטוחים יותר מבנות. פדופילים חובבים מאוד ילדים ונערים. הבדל חשוב בין גורם הסיכון הקרוי פדופיל לגורמי סיכון אחרים, הוא החשש של ההורים לדבר עם הילדים שלהם על נושא שהוא טאבו שקשור בסקס, והחשש שלהם לגרום לילד פחדים איומים שיגרמו לילד להסתגר, להפוך לחששן, לא חברותי ועוין כלפי כל האנשים. כמובן שטובת הילד מחייבת התגברות של ההורה על המעצורים הללו, והנזק שיגרם לילד כתוצאה מהתעללות מינית, גדול בהרבה מהנזק שיגרם לו אם תקופה מסויימת הוא יחשוש מזרים (דבר שמנסיוני לא קורה). האם כשהזהרתם את ילדכם מפני מכוניות הם נכנסו לפחד היסטרי מפני הכביש? רובם המכריע של הילדים לא מפחדים מכבישים, למרות האזהרות החוזרות ונינו של ההורים, ולפעמים אפילו ממשיכים להתנהג בחוסר זהירות בכביש. אותו דבר נכון לגבי אזהרות מפני פדופילים.