להביט לאמת בעיניים
עבודתך - אדוני הגמלאי, עבודתך גבירתי הגמלאית, עבודתכם ראויה להערכה, היא ספוגה נסיון של עשרות שנים ורצון כן להצליח ועל כן היא שווה אפס! כן אדוני המתנדב זה מה שאומרים לך אלה המבקשים ממך לתרום מיכולותיך, כישוריך נסיונך למען החברה.
מה היא נקודת המוצא של המבקשים? שכבר צברת מספיק בחייך? שממילא לא נותרו לך הרבה שנים לקיים את עצמך? שאתה מת להרגיש בעל משמעות ולכן אפשר לנצל אותך גם בלי תמורה? (והרבה פעמים בתמורה שלילית כי הלא אתה צריך למשל להגיע למקום העבודה וגם לחזור משם).
ומה אנחנו אומרים כשאנחנו ממלאים את קורות החיים שלנו מתוך תקווה שיסכימו שנשרת אותם ללא תמורה? האם אנחנו אומרים: העיקר להיות בעל משמעות, העיקר לצאת משעמום "ארבע הקירות", זו מטרה באמת חשובה! (אבל לא עד כדי כך חשובה שהרשויות יממנו אותן).
אז בואו נביט לאמת בעיניים, גם אני מתנדב לעיתים, מכל הסיבות שמניתי למעלה, אבל בפועל אדם עמל צריך לקבל תמורה עבור עמלו! אם יבדקו למי יש יותר בבנק או בעתודות אחרות, לבן השבעים שעובד חינם או לזה שמלאו לו רק 45 ועובד לידו תמורת משכורת ראויה, לא בטח שהסטטיסטיקה תצביע על "הזקנים העשירים" לעומת הצעירים המרוששים, כלל לא בטוח. (ועל הצעירים המרוששים אפשר לכתוב מאמר ארוך ונפרד שבו תבלוטנה מילים כמו חו"ל, מסעדות, צימרים, מועדונים, שכד דירה בדיזנגוף, חגיגות שופינג וכו').
אבל אם נחזור לענייננו: מרמים אותנו ואנחנו נותנים יד לקנוניה כדי להיות ראויים להמשיך להתגורר על הכדור הזה. נקודה!