שבוע הספר העברי

[סופהו1]

ואולי גם בספריה הכל יהיה דיגיטלי?

אפרופו מפגש עם ספרן.. בדף הפייסבוק זכרונות ילדות .. עלה שמו של הספרן המיתולוגי בספריה העירונית.
כל אחד זכר משהו אחר, אבל כולם זכרו את ה (דמיינו שריקה צורמנית) שששששששש ששששששששששששששששששששששששששששששששש השורק שלו, שהיה מזעזע את הקוראים, המפטפטים, הספרים והמדפים.
ויהי שקט על פני הספריה.

הגם את במבריזים? אויה

 

[קלייטון.ש]

אם מדברים על ביקור בספריה אז הנה סצינת הספריה

מתוך ארוחת בוקר בטיפאני עם אודרי הפבורן האהובה עלי ביותר.
אגב החבר שלה הסופר, פול וארג'ק, כתב בסיפור את הספר "תשע נשמות" שהם מוצאים שם בספריה, על תשעה אנשים שונים והסיפורים שלהם. מסתבר שמישהו לקח על עצמו לכתוב כזה ספר במציאות ואפשר לקנות אותו. וזה יפה מאד בעיני.
https://www.amazon.com/Nine-Lives-Paul-Varjak-Dumanis/dp/148236915X

 

[נושיתי האחת]

מעניין אותי איך הורי המבריזים הגיבו כששמעו כשהילדים/ נערים

נמצאים בספרייה. תמיד החשש היה ממועדוני ביליארד/סנוקר למיניהם.
אני מאוד אוהבת את הספרייה העירונית והשכונתית שלנו. שתיהן מקומות שנעים לשהות בהן. ברוב ביקורי אני לוקחת קוד לקריאת ספר דיגיטלי (אפליקציית עברית) ומדי פעם שואלת ספרים של פעם(מנייר). בעיקר לפני חופשות וליום כיפור.

 

[חיא2]

כבר שנה שלישית שאינני מבקר יותר בשוק הספרים

חם, רועש וצווח, אי אפשר לעמוד ולדפדף בנחת.. וכן, מרבית הכותרים שאני מעוניין בהם, יימכרו לי אח"כ בחצי המחיר או בפחות.[אגב, אינני הולך למדרחוב בתל אביב, לא הולך כמעט אם בכלל לשוק הכרמל או שוק התקווה או שוק מחנה-יודה.. רע לי בתוך נחילי האדם ]
אינני קורא ספרים אלקטרוניים, אין מבחינתי, כמו מגע הנייר ביד, הריח בין הדפים, הסימניה שהולכת לאיבוד ומוחלפת בקבלה מהאוטובוס או סתם איזו פיסת נייר.
הספרים שאני קורא אינם זוכים לתפוצת ענק, אם מצליחים למכור מהדורה זה נס [ ספרי שירה, ספרי עיון מורכבים ], אז או שאני רוכש ישירות מההוצאה או דרך ספקי משנה במרשתת.