שאלת מתנות לילדים האישיים שלי.

[kramerkaren]

הייתי הולכת על משהו שקשור בלימודים

תיק יפה (יש תיקי מחשב עם מטענים/פתחי USB וכו) - מתאים לשלושתם (כל אחד וטעמו/צרכיו)
אם רוצים השקעה יותר גדולה- לפ טופ חדש
&nbsp
להבדיל, לבת אפשר לעצב את החדר בצורה "בוגרת", להתאים אותו לחטיבה.
לבנים גיפט קארדס למסעדות שוות.
&nbsp

 

[רזאי1]

אוי. אנחנו הורים ממש גרועים.

הם כבר קיבלו הכל. תיקים חדשים, מחשבים, כל מה שהיו צריכים לדעתנו במהלך הלימודים.
החדר של הבת כבר מתעצב מחדש.
אנחנו כנראה ממש מפנקים אותם. כשרוצים לתת משהו שימושי, כבר אין מה לתת.
צריך לחשוב על גיפט קארדס.

 

[מרגריטה 80]

ההבדל בין ארצות הברית לפה

כשבארה"ב מישהו מסיים את התואר הראשון זה הרבה יותר משמעותי מאשר פה.
שם, לאחר שגרו במעונות ומקסימום עבדו בעבודת סטודנט בחלקיות משרה, הם יוצאים לחיים עצמאים, בוגרים. מתחילים לחיות לבד, דואגים מאיפה יבוא כסף לשכר דירה וחשבונות, מחפשים עבודה שמתחילה את הקריירה ומבוססת על התואר. כך שלקנות מכונית למי שמתחיל את חייו הבוגרים זה מאוד מתאים.

בארץ ,סיום התואר הוא לא נקודת ציון של לפני ואחרי,המסמנת איזה ששינוי בחיים. מצד אחד הרוב גרים בזמן התואר בשכירות ,עובדים תוך כדי התואר כדי לממן את עצמם מא' עד ת', מצד שני יש הרבה שחוזרים אחרי התואר לגור עם ההורים כדי לחסוך עוד כמה שנים. לכן פה סיום התואר לא זוכה במתנה גדולה. לרוב, המשפחה עוזרת ותומכת כלכלית כבר בזמן התואר כפי יכולתה.

לסיכום יש הבדל במשמעות סיום תואר ראשון בין ישראל וארה"ב, אז אם אתם בארה"ב, והבן פורש כנפיים ומתחיל תקופה חדשה, בהחלט ראוי שיקבל (אם באפשרותכם) מתנה יפה.

 

[רזאי1]

לא בארה"ב, לשמחתי.

ממה שאני מכירה, הורים בארה"ב מוציאים על ילדים בקולג' הרבה יותר ממה שאנחנו מוציאים כאן. שכר הלימוד הוא בסדרי גודל אחרים.
הייתי מצפה שדווקא שם הורים ירגישו שנתנו מספיק.
המסקנה העיקרית שלי מהדיון הזה, זה שאם חשוב לי לתת מתנה, אני צריכה לשמור משהו כדי לתת להם.
שני הסטודנטים קיבלו מכונית בזמן הלימודים. קיבלו מחשבים,תיקי סטודנט שאהבו, עזרה כלכלית כפי הצורך.אפשר עכשיו לפנק אותם בצ'ופר, אין משהו שנחוץ להם ונוכל לספק.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני דווקא חושבת שכהורים אנחנו לא צריכים "לשמור" מתנות
אלא לתת לילדים מה שהם צריכים, כשהם צריכים את זה.
נקודות חשובות בחיים תמיד אפשר לציין באמצעות בילוי משותף כמו יציאה למסעדה, ולאו דווקא באמצעות מתנה ממש. כך שאני חושבת שנהגת נכון, ועכשיו את יכולה לקחת את הבת ליום בנות כיפי כדי לחגוג, להזמין את הבכור ואשתו למסעדה לפי בחירתם וכך גם את השני.
אגב, ממה שאני מתרשמת, האמריקאים פשוט נוהגים לעשות ביג דיל מכל דבר. הרבה יותר מאתנו. כולל מסיבות sweet 16 מוגזמות, התרגשות מוגזמת מסיום תיכון וכו'. כך שלא בטוח שיש כאן איזו רציונל, יותר אולי מנטאליות ששונה משלנו.

 

[רזאי1]

רק שצריך לקחת בחשבון

שלא יהיה אפשר לתת מתנות שימושיות.
יהיה צריך להיות יצירתיים, או מפנקים.
הרבה מהחברים שלי הם ישראלים במקור. אולי הם אימצו את התרבות הסובבת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

תראי, בטח יש מתנות שלפעמים אפשר "לשמור" כי הן לא דחופות
אבל אם למשל סטודנט זקוק בדחיפות למחשב, את הרי לא תחכי שיסיים תואר כדי לקנות לו אחד (אני מניחה). אז לפעמים יש לנו מזל והם באמת צריכים משהו בדיוק בזמן הנכון, ולפעמים לא. ככה החיים, לא?

 

[רזאי1]

 

[שרון של אופיר]

מה עם מתנות סמליות קטנות?

כשאני סיממתי את התואר בהנדסה, ההורים שלי נתנו לי חשבונייה קטנה (משקולת נייר דקורטיבית בצורת חשבונייה) - להזכיר לי שגם מהנדסת צריכה לזכור שכל הטכנולוגיות מקורן ברעיונות קטנים ופשוטים ובאנשים שידעו איך להשתמש בהם לדברים גדולים (עד היום אני זוכרת את הברכה הזו. זה היה כל כך משמעותי עבורי).

כשאחי סיים את התואר במשפטים הוא קיבל מההורים שלנו חותמת אישית (למעשה שתיים - אחת "מקצועית" רשמית עם מספר הרשיון שלו והשם. השנייה עם השם שלו בלבד) וברכת "שתמיד תשאיר חותם".

לסיום בית הספר היסודי נתנו לגדול מתנה ספר שרצה (אצלנו ספר זו מתנה מקובלת בסיום שנת לימודים. ההבדל פה שזה ספר "למבוגרים" - כבר לא ממדף הילדים והנוער בחנות). שוב - ההשקעה פה היא בברכה ופחות במתנה.


אני מאמינה שבניך וביתך יעריכו יותר את הברכה והרעיון שמאחורי המתנה, ופחות את הצורך החומרי - במיוחד כשאלו נענו על ידכם במהלך שנות הלימודים

 

[הפוך עם ראש כפול]

מקסים

 

[רזאי1]

אם נצליח לחשוב על רעיון יצירתי,

אשמח לתת מתנה כזאת. כרגע אין לי רעיון, אבל יש לי עוד זמן לחשוב.

 

[Ani15]

רעיון

כשקיבלתי את הקביעות חברה קנתה לי פיג'מה וכתבה "עכשיו אפשר לנוח".
&nbsp
עכשיו כשהם "מסודרים" (באדיבותכם) אני לא חושבת שצריך מתנות גרנדיוזיות ושימושיות. אם רוצים לחגוג, החגיגה ותשומת הלב זה הענין. יש בזה גם מסר חשוב בעיני.
(ובהערת צד: הקטנה שלך תחגוג השנה בת מצווש ותקבל מתנות גדולות רבות, מן הסתם גם מכם. באמת צריך גם מתנה גרנדיוזית לסיום היסודי - מעבר לכך שהיא עוברת לבי"ס קצת פחות גרוע? האם זה לא קצת מטפח את תרבות ההגזמה - שסובבת אותנו ממילא במקום המגורים שלנו?)

 

[רזאי1]

הקטנה תחגוג בת מצווש רק בשנה הבאה.

אני מקווה מאוד שהיא תוותר על המסיבה. אנחנו מתכננים טיול שווה.
בנתיים, היא מוזמנת להמון ארועים של חברות מהשכבה, וברור שלה לא יהיה משהו כזה השנה.כנראה שלא יהיה לה משהו כזה גם בשנה הבאה, ובטח לא הרבה מתנות גדולות, רק טיול.
בכל מקרה לא מדובר במתנה גדולה, רק תשומת לב.
בעניין ההגזמה שסובבת אותנו- סיפרה לי חברה, שכל החברות של הבת שלה קיבלו תכשיטי זהב לרגל הארוע המאוד חשוב, מסע שכבתי למחנות ההשמדה בפולין.
אני עדיין המומה.
וכל הכבוד לחברה שלך, מתנה מושלמת.

 

[macaroni35]

היי

גם אצלנו...

חוץ מבנות הכיתה סיכמנו שתלך רק למי שבאמת מכירה מהשכבה, למזלי אין המון (לבינתיים כי פירסמו לוח שיכבתי) והייתה בבת מצווש אחת למרות שהיו כבר כמה, היה לה נחמד אך רועש מאוד...מה גם שההורים לא ממש התחשבו בבקשת הביהס וסיימו את האירוע ב23:30...ביום רגיל.(כמעט כיתה שלמה לא הגיעה לביה"ס למחרת)
איך הילדה שלך התרשמה? מעניין לשמוע...

 

[רזאי1]

הילדה אוהבת לרקוד

היא מתכוונת ללכת לכל המסיבות, כולל של ילדות שמעולם לא אמרה להן יותר מבוקר טוב . שינוי גדול מהאחים הגדולים שלה, שהלכו למסיבות רק כשהיו חייבים, וגם אז ברחו במהירות.
גם אצלנו כבר היתה בת מצווה אחת שהסתיימה בשעה לא סבירה, אבל היא קמה בבוקר. היא יודעת שהשתתפות במסיבה הבאה, תלויה בזה שהיא לא תפסיד לימודים בגלל עייפות.
עוד מעט היא תצא לבת מצווה הרביעית החודש, והמקרר כבר מלא בהזמנות לבת מצווש עתידיות.

 

[macaroni35]

וואוו...ממש כמו סרט נע...שמחה לשמוע

 

[danakama10]

לא בטוח שאני מבינה מה ההבדל

בין לקנות למישהי תכשיט זהב לרגל נסיעה למחנות ההשמדה לבין לקחת מישהי לנסיעה לארה"ב באמצע הלימודים כסוג פיצוי על שרע לה בבי"ס? או מה ההבדל בין לתת לילדים מכוניות מחשבים ועיצוב חדר חדש (שמשום מה זה לגיטימי) לבין לתת תכשיט זהב (שמשום מה זה גורם להלם טוטאלי).
לי זה דווקא נשמע רעיון די מוצלח לקשר תכשיט זהב עם הביקור (מתנה משמעותית לציון טיול שורשים משמעותי). מה עוד שתכשיט זהב עולה הרבה פחות מעיצוב חדר, טיול לארה"ב, מכונית או מחשב.

 

[רזאי1]

לאו דווקא טיול שורשים.

כל השיכבה נוסעת, כולל אלו ששורשיהם במקומות אחרים לגמרי, וההיסטוריה המשפחתית שלהם שונה. בגלל שזה נעשה סוג של "מסע חובה" לכל ישראלי (גם מקומות עבודה מוציאים לשם), התחיל טרנד חזק להקטנת הטראומה. מוסיפים לטיול גם בילויים ליליים (זה זוכה גם להרבה ביקורת, ובצדק) ומסיבות, וההורים מקשטים את הטיול במתנות.
הילדים שלי, אגב, לא נסעו לטיול הזה. אנחנו עשינו אותו ביחד כמשפחה. נסענו למקומות שיש בהם את ההיסטוריה המשפחתית שלנו, וזה היה באמת טיול שורשים.
כל הדברים האחרים התקבלו מכיוון שהיה בהם צורך. לא חיפשנו הזדמנות למתנה. גם הטיול לא בא כפיצוי. היא בת זקונים וסבא וסבתא כבר לא מסוגלים לטפל בה כשאנחנו נוסעים. זו הסיבה שהיא מרוויחה טיולים, הרבה יותר מאחיה הגדולים. מזלנו שאין לה בעיות לימודיות, ולכן אנחנו יכולים לטוס בזמן שמתאים לנו, למרות שאנחנו משתדלים שרוב הנסיעות יהיו בזמן חופשות.

 

[danakama10]

אני אהיה קצת יותר דוגרית

בדברים שאת כותבת יש לעיתים לא רחוקות כל מיני איזכורים של דברים חומרניים. אני נטיתי לחשוב שמדובר בשוויץ קל (שאין עם זה בעיה, כולנו, גם אני, נהנים פה ושם להשוויץ

ושיהיה לבריאות ושתמיד יהיו לנו סיבות להשוויץ), אבל כשזה מלווה בביקורת על דברים שאחרים משקיעים בהם כסף, זה נשמע מוזר.

ההודעה שפתחת היא בנוגע לאיזו מתנה לקנות לבן שמסיים תואר, וכמובן שצריך כבר לחשוב על מתנה לסיום לימודים של האחרים (עוד כחצי שנה!), ואת מזכירה כדרך אגב את הרכישות השונות שביצעתם ועוד אומרת בצחוק שאתם הורים גרועים כנראה כי קניתם להם הכל!
אחרי כל זה, פתאום את מזכירה הורים שקונים לילדים תכשיט זהב לנסיעה למחנות. זה לא שמישהי שאלה כאן שאלה ואת כותבת לה את דעתך, אלא את מביאה את זה כדוגמה להגזמות של הורים. כאילו, הגמל עיוור? כל הורה קונה מה שהוא חושב שמתאים. יש הורים שחושבים שטיול שורשים (אמיתיים או מטאפורים של העם היהודי) הוא מיוחד ורוצים להדגיש זאת במתנה מיוחדת. או שהם סתם מחפשים סיבה לפנק את הילדה. בדיוק כמוך כשאת רוצה לקנות להם מתנות לסיום הלימודים אחרי שכבר קנית להם "הכל" כי את הכל "היו צריכים". האנשים האלו לא פחות ערכיים ממך והם לא יותר חומריים ממך. גם אלו שנסעו עם המשלחות לפולין הם לא פחות ערכיים מכם שנסעתם עם המשפחה. יש להם את הבחירות שלהם מהסיבות שלהם וזהו.

בקיצור, דווקא בשרשור בו את מונה את כל הדברים החומריים שאת משקיעה ורוצה להשקיע בהם, להביא דוגמה של הורים שקונים תכשיטים לילדים כהגזמה של הורים, היא בחירה די תמוהה.

 

[חייבתלהגיב]

זה לא טיול שורשים, זה מסע למחנות השמדה.

לתת שרשרת במתנה על מסע כזה זה הזוי, בלי קשר לשאלה הכללית של מתנות לאירועי סיום למיניהם. גם אם הם מחפשים "סיבה לפנק" את הילדה, הזוי לעשות את זה במסע שואה. ואפשר להעביר ביקורת על העניין הזה, ועדיין לחשוב שזה טוב לתת מתנות באירועים שאינם קשורים לשואה ולניסיון השיטתי להשמיד את העם היהודי...

גם אותי קצת בלבלה הדוגמא הזאת כי היא קראה לה "הגזמה", וזה נותן רושם שהיא חושבת שהעניין של שווי המתנות מוגזם. אבל מה שהיא מתכוונת פה הוא לא לערך המתנה - ככל הנראה היא לא חושבת שיש כזה דבר מתנה מוגזמת, וזה תלוי במצב הכלכלי וכו' - אלא לעילה למתנה במקרה הנוכחי, שלדעתה היא הזויה. הבעייה שלה היא ה"תרוץ" למתנה שעבר פה גבול, ולא המתנה עצמה ושוויה. מסע למחנות השמדה לא דומה בשום צורה לכל ההזדמנויות האחרות למתנות שתוארו פה.