RossieL
Active member
מנהגים והידורים באיסור חמץ וחומרותיו
הקדמה: ככל שיש מנהגים שונים לעדות השונות, גם בפסח יש.
וזה יפה, וזה בסדר ואין בזה, בעיני, פסול, ואיש איש כטוב במנהגיו ינהג.
לא לאלוהים ולא למלאכיו הפתרונים, אלא רק לנו, ציבור החוגגים שגדלנו והתחנכנו, כל אחד בביתו, על ברכי ערכי מנהגים שונים ועדתיים,
ולחלק המצוטט
"חמץ בפסח אסור אפילו "במשהו", והוא איסור חמור, שחייבים עליו "כרת". לכן, נהגו להחמיר בענייני חמץ יותר מאשר בשאר מאכלות אסורים. בנוסף לכך, החמץ שונה משאר האיסורים בכך שהוא אסור רק לשבוע, ולכן קל יותר להתבלבל ולהחליף בין חמץ לבין מצה, בין מה שהיה כשר עד ערב פסח ויהיה כשר גם אחרי פסח – לבין מה שאסור בפסח.
האשכנזים הנהיגו שלא לאכול "קטניות". אין הכוונה להגדרה הבוטנית של קטניות, אלא לכל דבר שעשוי זרעונים או גרגרים, ואפשר לטחון ממנו קמח ולאפותו כמין פת. כנראה שחששו לערוב עם קמח דגנים האסור. בכלל קטניות נחשבים האורז, התירס, וכל הקטניות המוכרות, כשעועית ואפונה. גם בוטנים נכללו באיסור. לגבי מינים חדשים – נחלקו הדעות מה כלול באיסור, מפולי סויה ועד קינואה. וכן – באיזו תצורה הקטניות אסורות, לדוגמה, האם גם שמן מקטניות אסור, גם אם הופק בצורה כשרה לחלוטין וללא כל חשש חימוץ. יש מעדות הספרדים שאימצו חלק מן החומרות הללו, יש שאינם אוכלים אורז. אבל בדרך כלל אינם נמנעים מאכילת קטניות.
יש מן החסידים שאינם אוכלים "שרויה" - כלומר, גם מצה ומוצרי מצה שנאפו כדת וכדין והם כשרים לפסח למהדרין במקרה שבאו במגע עם מים אחרי האפייה - נזהרים שלא לאוכלם, שמא נותר בהם קמח לא אפוי והוא יחמיץ. הנוהגים במנהג זה אינם אוכלים מאכלים העשויים מקמח מצה: לא עוגות ועוגיות העשויות מקמח מצה, לא "קניידלך" (כופתאות) ואף לא שאר תבשילים המבוססים על מצות.
יש שנהגו לא לאכול בכלל מחוץ לבית בפסח. זו תקנה שמונעת אי-נעימות. לא צריך לשאול ולברר, גם לא לחשוד. פשוט, לא אוכלים מחוץ לבית. גם אם המארח הוא תלמיד חכם ואין ספק בכשרות מטבחו."
הקדמה: ככל שיש מנהגים שונים לעדות השונות, גם בפסח יש.
וזה יפה, וזה בסדר ואין בזה, בעיני, פסול, ואיש איש כטוב במנהגיו ינהג.
לא לאלוהים ולא למלאכיו הפתרונים, אלא רק לנו, ציבור החוגגים שגדלנו והתחנכנו, כל אחד בביתו, על ברכי ערכי מנהגים שונים ועדתיים,
ולחלק המצוטט
"חמץ בפסח אסור אפילו "במשהו", והוא איסור חמור, שחייבים עליו "כרת". לכן, נהגו להחמיר בענייני חמץ יותר מאשר בשאר מאכלות אסורים. בנוסף לכך, החמץ שונה משאר האיסורים בכך שהוא אסור רק לשבוע, ולכן קל יותר להתבלבל ולהחליף בין חמץ לבין מצה, בין מה שהיה כשר עד ערב פסח ויהיה כשר גם אחרי פסח – לבין מה שאסור בפסח.
האשכנזים הנהיגו שלא לאכול "קטניות". אין הכוונה להגדרה הבוטנית של קטניות, אלא לכל דבר שעשוי זרעונים או גרגרים, ואפשר לטחון ממנו קמח ולאפותו כמין פת. כנראה שחששו לערוב עם קמח דגנים האסור. בכלל קטניות נחשבים האורז, התירס, וכל הקטניות המוכרות, כשעועית ואפונה. גם בוטנים נכללו באיסור. לגבי מינים חדשים – נחלקו הדעות מה כלול באיסור, מפולי סויה ועד קינואה. וכן – באיזו תצורה הקטניות אסורות, לדוגמה, האם גם שמן מקטניות אסור, גם אם הופק בצורה כשרה לחלוטין וללא כל חשש חימוץ. יש מעדות הספרדים שאימצו חלק מן החומרות הללו, יש שאינם אוכלים אורז. אבל בדרך כלל אינם נמנעים מאכילת קטניות.
יש מן החסידים שאינם אוכלים "שרויה" - כלומר, גם מצה ומוצרי מצה שנאפו כדת וכדין והם כשרים לפסח למהדרין במקרה שבאו במגע עם מים אחרי האפייה - נזהרים שלא לאוכלם, שמא נותר בהם קמח לא אפוי והוא יחמיץ. הנוהגים במנהג זה אינם אוכלים מאכלים העשויים מקמח מצה: לא עוגות ועוגיות העשויות מקמח מצה, לא "קניידלך" (כופתאות) ואף לא שאר תבשילים המבוססים על מצות.
יש שנהגו לא לאכול בכלל מחוץ לבית בפסח. זו תקנה שמונעת אי-נעימות. לא צריך לשאול ולברר, גם לא לחשוד. פשוט, לא אוכלים מחוץ לבית. גם אם המארח הוא תלמיד חכם ואין ספק בכשרות מטבחו."
