הנה לך התייחסותי
על המילה מה היא בעצם מילה כתובה או זו הוראבאלית? היא בליל של סימנים מוכרים שמשמשים ל"מוען" להעביר אינפורמציה אל ה"נמען". תהליך הזרימה שמתחיל אצל מי שכתב את המילה ומסתיים אצל מי שקרא את המילה, ארוך מאוד, דווקא משום אורכו ראוי להיות זהירים בקריאת המילה, ובהפנמת המשמעות שמבקש "האומר" להעביר באמירתו. בעיקרון – אין שום אפשרות "לדעת" את כוונת "האומר", אלא לכל היותר "לנחש". וגם כאן – תהליך הניחוש הוא נעשה רק ובהדגשה על המילה "רק", על פי סולם הערכים של....."השומע" ולא של "האומר". על כן – חשוב להפנים כי ---- משמעותה של מילה איננה אלא פרי דמיונו של הקורא/שומע. זוהי מהותה של המילה. ומכאן צריכים רק להנביע את המסקנה הבאה: מאחר שאי אפשר לדעת כוונת זולתי כל שעלי לעשות זה לברר עוד ועוד כוונתו לפני שאני מפנים את מה ש"ניחשתי" שזו כוונתו. אפשר שבעזרת שיח נוסף תתבהרנה התבהרויות אשר תמחקנה את הרושם הראשוני. והנה- כאשר לוקחים בחשבון את מאפייניו של הפורום, ומחברים למשמעותה של "המילה", מוצאים שיש בטיפוס זה של פלטפורמת מפגש עוד אלף ואחת מהמורות שמקשות על ההבנה, ועל כן?- התבונה אומרת לבחון שבעתיים דברי הזולת. אין בפורום את האינטונציה, אשר צובעת את המילה באופן שגם מן הצבע אפשר להבין את כוונת "האומר", אפשר לומר את המילה "לא" בכמה וכמה ווריאציות המייצרות טעמים שונים לשתי האותיות הללו. אין בפורום את היכולת לבחון שפת גוף, אשר גם היא חשובה מאין כמוה להבין, גם מילה שהוראתה קשה, כשנאמרת עם שפת גוף –"חיוך" , מתקבלת באופן שניתן להבינה טוב יותר. בפורום לא תמיד מכירים, ואז נוצר מפגש בין שתי מערכות קודים אשר לא תמיד ישנה הלימות ביניהם, בהתחככות, ובהיחשפות ככל שתיעשה, אפשר שתהליכי הלמידה של אותם הקודים ינביע "הבנת כוונת האומר/כותב" ומעל הכל – יש בפורום יש בפורום את היכולת לומר דבר ולהתחבא!!!! גם זו סיבה שבה לעיתים אנשים עושים שימוש ואינם שמים סייגים במילותיהם. כלומר העכבות התרבותיות שבאות לידי ביטוי ברחוב, במכולת, ובאוטובוס לא קיימות. נתון נוסף וחשוב מאוד- את צבעי המוסר של הפורום, את "המותר" וה"אסור" של הפורום קובע אך ורק מי שמנהל אותו, ואיני מדבר כאן על קודים מסויימים אלא על "עיקרון מהותי", גם אם סולם הערכים של מנהל הפורום אינו צודק לטעמך- אלו הם כללי המשחק במגרש המשחקים הזה. בכל מכונית יש רק נהג אחד, שני נהגים כבר מורידים אותה שאולה. ועתה אסכם – תמיד תמיד בשעה של תחושה לא נעימה מן הכתוב, עדיף להביע ולהביא תחושה זו לידי בהירות, אפשר במסר פרטי, אפשר גם באותה רמת חשיפה קרי - בשורות הפורום. אבל אבל בשום אופן לא למהר ולהפנים את התחושה הזו שהיא לכל היותר "ניחוש", כ---"עובדה מוחשית שיש להגיב עליה מידית". תמיד לנגד עיני הקורא או השומע צריכה להיות קביעת המפתח בכל אינטראקציה האומרת – אפשר שטעיתי בהבנת דבריו. ובמקרים שכאלו תמיד תמיד עדיף לקיים את "מותר האדם מן הבהמה"..... קרי לעשות שימוש בתבונה. ולבסוף גם בזאת – ואם מי מבין הכותבים מדבריי נעלב, אני מתנצל התנצלות עמוקה, אין בכוונתי לעשות זאת כלל וכלל, על כל פנים ממש לא "ביודעין". שתהיה לנו שבת קסומה והמשך שיח נעים ומנומס