רווקים ללא ילדים: בודדים ומדוכאים יותר בשלבי חייהם המאוחרים?

evanescent

New member
אבל גם אם זה ביולוגי

יתכנו אנשים שהענין הביולוגי פסח עליהם, או שאצלם משהו אחר גבר על הביולוגיה, והם לא יודו בגלל הטאבו החברתי.
 
אהבת הורים את הילדים זו לא נורמה

מפני שנורמה היא משהו נלמד ומשהו שבאופן עקרוני אפשר להפעיל כלפיו שיקול דעת. לא משהו שנוצר ספונטנית.

אהבת הורים את ילדיהם זה רגש שנוצר ספונטנית. אלה שלא אוהבים את ילדיהם לא מחליטים להפר את הנורמה אלא הם פשוט נפלו במיעוט הסטטיסטי שאין להם את התכונה הזאת.

הדבר דומה לכך שאדם שאין לו רגליים הוא לא אדם שהחליט להפר נורמה כי להיות עם שתי רגליים זה לא נורמה.

צריך להבדיל בין זה לבין להודות בנורמה. להודות ולהצהיר שאדם לא אוהב את ילדיו זה כבר קשור לנורמה אבל לא עצם קיומה של האהבה.

מה שטאבו הוא להודות בפומבי בחוסר האהבה אבל לא עצם קיומה. באותה מידה שלהיוולד בלי רגליים לא יכול להיות הפרת טאבו. זה לא משהו בשליטה של האדם, אלה תהליכים ספונטניים.

כן, שיערתי נכון. ההבדל בין חרטה על הורות לאהבת הילדים בעיני הפסיכולוג הוא ההבדל שהראשון לדעתו לא ביולוגי והשני כן ביולוגי.
 

evanescent

New member
לזה התכוונתי

זה טאבו שידעו על כך בחברה, ואם יודעים זה אומר שמישהו הודה או שנתן לזה להתגלות בדרך אחרת. אז יש לו מניע לא להודות ולא לתת לזה להתגלות.

גם יכול להיות שתהיה חריגות פיזית שניתנת להסתרה ואנשים יסתירו אותה כי זה נחשב חריג והם לא רוצים יחס בקשר לזה אצלם.
 
נ.ב זאת בתנאי שנורמה משמעותה תקן התנהגות

אם נורמה היא תקן התנהגות ולא תקן רגשות למשל אז מצב רגשי לא יכול להיות הפרת נורמה אלא רק מצב התנהגותי

אבל אם מגדירים נורמה לא רק כתקן התנהגות אלא כתקן תכונות לא רק התנהגותיות אלא כל תכונה שהיא צריכה להיות תקנית זה משהו אחר

אבל גם אם נורמה כוללת תקן רגשות עדיין הסיפור לא פשוט מפני שגם אם אדם לא אוהב את ילדיו אבל אף אחד לא יודע שהוא לא אוהב חוץ ממנו אז החוקרים חלוקים האם בכלל אפשרי להפר נורמה חברתית בסתר בלי שאף אחד ידע את זה. יש אסכולה תגובתית לפיה נורמה היא משהו שאם מפרים אותו התגובה צריכה להיות גינוי חברתי ואם אין גינוי חברתי כי ההתנהגות הייתה בסתר אז אין כאן נורמה כי אין דבר כזה נורמה שעל הפרה שלה לא מקבלים גינוי חברתי [כי היא נסתרת]

אבל זה בתנאי שמקבלים את האסכולה התגובתית הנוקשה לפיה כל מה שלא קיבל גינוי אינו יכול להיות סטייה חברתית. אם לא מקבלים אסכולה תגובתית אלא אסכולה נורמטיבית או אפילו אסכולה תגובתית רכה [ולא נוקשה] לפי ניסוי היפותטי אז גם מעשים שלא קיבלו גינוי בפועל יכולים להיות הפרה של נורמה וסטייה חברתית.
 
טוב מאוד לקרוא את זה, יש לה גם הרצאה בטד

https://www.youtube.com/watch?v=lyZysfafOAs
חשוב מאוד לקרוא דברים כאלה שמזמים את התפיסות הרווחות, שהן לא יותר מאשר נורמות שהשתרשו.

לחברה נוח שכולנו נסתדר בזוגות ונפיק כמה ילדים אבל זה לא איזה מבנה חברתי קדוש. זה משהו די מוזר, את אמורה לחיות עם מישהו כל החיים בתשוקה ואהבה מושלמות, כשההורות כמובן נפלאה ולא פוגעת בכלום, לקיים קשרים חברתיים עם קרובות.י משפחה שנחתו עלייך ללא הזמנה, חלקם בלתי נסבלים ולא ברור לך למה דווקא את אלה את צריכה לפגוש פעמיים בשנה (אפילו זה יותר מדי).

אז ממש לא צריך, לא חייבת ורווקות היא שלב בדרך לאנשהו. ואללה, מסתבר שיש עוד מבנים חברתיים מעבר לביזאריות הזאת גורי בבית אחד עם מישהו 30 שנה או 50 או 10. מסתבר שאפשר להעביר חיים מצוינים בלי להשתעבד לעבודות בית לא מתוגמלות, בלי ללכת לאסיפות הורים ועם המון זמן חופשי, בלי להצטרך להזדיין עם מישהו פעם בשבוע או חודש כי אתם גרים באותו בית אבל בעצם בא לך להיסחף עם איזה מישהו חדש אבל שקט אסור לגלות, זה אמור להישאר בפנטזיה. במציאות הישראלית השברירית זה גם הרבה יותר זול ומאפשר לחסוך כי את אף פעם לא יודעת אם תהיה כאן מדינה בעוד 20 שנה.

כל כך לא מפתיע למה אלה הכי מאושרות, לפי בלה דה פאולו. מה יכול להיות רע בחופש כזה נפלא.
 
נהדר


 
העתיד זה עכשיו

תודה על הקישור על המחקר.
הזכיר לי את השיר "האהבה הגדולה מכולם" אחד השירים היפים על בדידות , אהבה , ילדים, והכח שבתוכנו (לכבוד יום האהבה שחל השבוע ויום הולדת 54 שהיה צריך לחול השבוע לוויטני יוסטון) .

https://www.youtube.com/watch?v=8EEmjb3NBH8
 

Ron W

New member
המחקרים ההזויים מסתמכים על עדות של סקר בו התשובה סוביקטיבית

אדם לא יכול לדווח באוביקטיביות על מצבו ביחס לנורמה
מה זה בודד? מה זה מדוכא? סקרים מכוונים בשאלות לתוצאה שחיפשו
תשאל רווק בסקר שאלות על יחסו לאנשים בזוגיות מוצלחת הוא ירגיש נחות
תשאל יחסו לאנשים שהזוגיות מכאיבה יצא חופשי ומאושר ופטור מצרות
הסטיגמה שילדים עוזרים להורים מבוגרים בו בזמן שהרבה הורים נאלצים לתמוך
ולדאוג גם לדור השלישי ואין להם פנאי לחוש את עצמם או להבין שהם בקשיים
השאלות מכוונות אותם לדווח שיש להם את הנורמה ולכן הם חשים מסופקים
מעצם מבנה השאלון. להלן אם היה מדגים להם חיים חסרי דאגות היו חשים נחיתות ואובדן החרות.
מעבר לכל אלו אף אחד לא אמור לנווט את חייו לפי תוצאות סקרים אלא למציאות
שמתאימה לו אישית. הרי יש מצב שהדיכאון הכרוני הוא שמנע ממנו לחפש זוגיות
ובמצבו עדיף שימשיך ללא נטל שעלול לדרדר אותו לקשיים רבים הרבה יותר ..
מי שמתקשה לדוגמא לפרנס את עצמו לא סביר שירצה משפחה שתחיה בעוני
רק כדי לעמוד בציפיות הנורמטיביות
לסיכום אנשים מדוכאים בגלל מגזינים כמו פסיכולוגיה היום ו"הרשות המטפלת"
אלו למעשה הכנסיה המודרנית שקובעת לנו נורמות איך החיים צריכים להיות..
 
אני חושב שאינך מבין כיצד המחקרים הללו מתבצעים

לא שואלים במחקר כזה אדם אם הוא בודד או מדוכא ביחס לאנשים בזוגיות או עם ילדים.
&nbsp
צירפתי לך דוגמא כיצד שאלון רמת אושר (כדוגמת אילו שנעשה בהם שימוש במחקרים אלו) נראה:
&nbsp
http://www.doctoroz.com/article/oxford-happiness-questionnaire
 

Ron W

New member
אלו שאלות מהשפה אל החוץ כפי שהערכתי

הפסיכולוגים באמת מאמינים שיש בהגדרה המילולית לתאר תחושה?
היום יש אמצעים ביוכימיים לנטר מצב רוח, גם בהולכה של העור בדופק ובדם.
מילולית הכל יחסי והנבדק מעריך מה מצפים ממנו ונוטה לרצות
לדוגמא הוא קרא מחקרים/מאמרים כאלו וברור לו שהוא אמור לחוש פחות שמח
או קולט רמזים מהחברה שמקשים על היותו חסר ילדים משך שנים.
מן הסתם הסקר כלל שאלות לגבי מצבו המשפחתי וזהו כבר טריגר
להקרין מה שמיחסים לו ולא את האושר שלו שהוא נדרש לכמת -
בסקר כשלעצמו. מוזר כמו לשאול אדם ברחוב מה הטמפרטורה הממוצעת
שחשת בשנים האחרונות בחייך.
תכלס בלי שמץ התנשאות נראה לי שטחי וסוביקטיבי
במחקר עורכים סקר בו משווים לארוע נתון יזום כל שבוע משך שנים וממצעים.
לדוגמא נותנים לכל הנחקרים יחס רפרנסיבי בארוע מדוד ומשווים אליו
 
במחקרים הללו, מאגרי הנתונים מגיעים

משאלונים שמולאו ע"י אנשים שלא ידעו בכלל שהם ממלאים אותו לצורך השוואת רמות אושר בין הורים לאנשים ללא ילדים. לכן הנבדקים בכלל לא יודעים מה רוצים מהם ולאיזו מטרה. במידה והם ידעו, אני מסכים איתך שמחקר זה יהיה מוכתם. לשמחתנו המחקרים הללו הולכים לביקורת עמיתים טרם הפירסום, ושגיאות כאלו (כמו גילוי מטרת המחקר לנבדק, בטרם מילא את השאלון) יגרמו למאמר שלא להתפרסם בז'ורנל שמכבד את עצמו.
 
לגבי מה שכתבת כאן:

"מעבר לכל אלו אף אחד לא אמור לנווט את חייו לפי תוצאות סקרים אלא למציאות
שמתאימה לו אישית"
&nbsp
זה משפט שיכול להיות נכון עבור אילו שיודעים (או שחושבים שיודעים) חד-משמעית מה הם רוצים, ומה יעשה להם טוב. לגבי המתלבטים, הנסיון של אחרים (כפי שמשתקף במחקרים הללו) זה פרט חשוב מאוד בהחלטה.
&nbsp
שוב, אם תקשיב לישראלי הממוצע, הוא יגיד לך שמבוגרים עריריים הם בהכרח פחות מאושרים ומרגישים יותר בודדים מאשר בעלי המשפחות. באים המחקרים הללו ומראים שלא כך, שאפילו להיפך. אין לזה משמעות? תרשה לי לחלוק על דעתך.
 

Ron W

New member
בטוח? הבנתי שהמחקרים כן מחברים בין משפחתיות ואושר.

 
זהו, שלא רק שלא מחברים

יש ממצא חוזר, שכל עוד הילדים חיים בבית, ההורים פחות מאושרים מאשר לאחר שהילדים עוזבים (או בהשוואה לאנשים שאינם הורים).
 
למעלה