מסכימה ומחזקת - את זה אני עושה כל השנים, כל שבת
וזה באמת האור של השבת אצלי.
גם השהייה בקרב אנשים שטוב לי איתם, גם הרוממות, גם הקביעות של ההליכה לסעודות השבת.
היו הרבה שנים שאירחתי אצלי בעלות תשובה, ואכן היתה לי פעילות שבתית רצינית.
וכמובן - שינה בשבת תענוג.
הבעיה שלי מתמקדת בשעות שאני לבד בבית, ובעיקר בתקופות שאין ריכוז לקרוא, ואין ישוב הנפש, ולכן אין יכולת להתפלל, ולא לומר תהלים, ומורגש חזק חיסרון הטלפון והכתיבה והכביסה והשגרה של פעולות היום יום.
גם שאון השבת שמעבר לחלוני בלתי נסבל ועולה בהרבה על שאון ימי החול (מכוניות פלסטיק נוסעות ברעש נורא ברחוב).
ואז אני יושבת בעליבות, ומחכה שהשבת הזו כבר תיגמר. וזה עצוב, ועלוב מאוד.
וקשה. אבל אפשרי.