קשה לי שמספרים לי סיפורים שמטרתם 'לעזור' לי
שלום,
באתי לשפוך את הלב על תופעה שמפריעה לי, אני אמא לילד בספקטרום, גיל בי"ס יסודי, תפקוד בינוני/נמוך, לדעתי הוא מקסים ונפלא כמובן ומן הסתם כמו רוב הילדים בגילו הוא גם גר איתנו בבית, אבל העובדה הזו כנראה לא נראית כמו משהו טבעי או נכון לסביבה כי אני שומעת לעיתים קרובות סיפורים מאנשים טובים בעלי כוונות טובות, על מישהו או מישהם שהם מכירים שיש להם גם ילד אוטיסט במצב דומה ואיך שההורים הללו שלחו את הילד האוטיסט להוסטל והתחילו "חיים חדשים" או כמה שזה טוב לילד שלהם או ליתר האחים והמשפחה שהילד האוטיסט גר בהוסטל וכמה שזה טוב לו...
ממש כואב לי לשמוע את הסיפורים הללו כי זה מרגיש לי כמו סכין בלב. אני רוצה להסביר שאין לי ביקורת על הורים שמכניסים ילד להוסטל, כל משפחה מה שהיא יכולה אבל כמו שאין לי ביקורת על אישה בהריון שמוסרת את הילד שלה לאימוץ מיד אחרי שנולד מכל סיבה שתהיה, כי כל אחד והחיים שלו, אבל מי יספר סיפורים כאלה על מסירת תינוק לאימוץ סתם כך לאיזו אישה בהריון שהוא מכיר או פוגש, נכון שזה לא הגיוני?
אז למה אני צריכה לשמוע סיפורים על ילדים כמו הבן שלי שההורים שלהם שלחו אותם למסגרות חוץ ביתיות, זה נורא קשה לי, נראה לי שאנשים קשה להם המחשבה שילד כמו הבן שלי עושה נחת להורים שלו וטוב להם איתו בבית, אפילו שהחיים לא אותו הדבר כמו בתים אחרים, זה הילד שלנו אנחנו אוהבים אותו. אולי יום אחד גם הילד שלי יהיה במסגרת חוץ ביתית ואולי לעולם לא כי הוא כן יהיה עצמאי מי יודע, אבל למה זה טוב לספר לי סיפורים כאלה עכשיו זה סתם מכאיב. האם גם אתם נתקלים במקרים כאלה ואם כן מה אתם עונים?
שלום,
באתי לשפוך את הלב על תופעה שמפריעה לי, אני אמא לילד בספקטרום, גיל בי"ס יסודי, תפקוד בינוני/נמוך, לדעתי הוא מקסים ונפלא כמובן ומן הסתם כמו רוב הילדים בגילו הוא גם גר איתנו בבית, אבל העובדה הזו כנראה לא נראית כמו משהו טבעי או נכון לסביבה כי אני שומעת לעיתים קרובות סיפורים מאנשים טובים בעלי כוונות טובות, על מישהו או מישהם שהם מכירים שיש להם גם ילד אוטיסט במצב דומה ואיך שההורים הללו שלחו את הילד האוטיסט להוסטל והתחילו "חיים חדשים" או כמה שזה טוב לילד שלהם או ליתר האחים והמשפחה שהילד האוטיסט גר בהוסטל וכמה שזה טוב לו...
ממש כואב לי לשמוע את הסיפורים הללו כי זה מרגיש לי כמו סכין בלב. אני רוצה להסביר שאין לי ביקורת על הורים שמכניסים ילד להוסטל, כל משפחה מה שהיא יכולה אבל כמו שאין לי ביקורת על אישה בהריון שמוסרת את הילד שלה לאימוץ מיד אחרי שנולד מכל סיבה שתהיה, כי כל אחד והחיים שלו, אבל מי יספר סיפורים כאלה על מסירת תינוק לאימוץ סתם כך לאיזו אישה בהריון שהוא מכיר או פוגש, נכון שזה לא הגיוני?
אז למה אני צריכה לשמוע סיפורים על ילדים כמו הבן שלי שההורים שלהם שלחו אותם למסגרות חוץ ביתיות, זה נורא קשה לי, נראה לי שאנשים קשה להם המחשבה שילד כמו הבן שלי עושה נחת להורים שלו וטוב להם איתו בבית, אפילו שהחיים לא אותו הדבר כמו בתים אחרים, זה הילד שלנו אנחנו אוהבים אותו. אולי יום אחד גם הילד שלי יהיה במסגרת חוץ ביתית ואולי לעולם לא כי הוא כן יהיה עצמאי מי יודע, אבל למה זה טוב לספר לי סיפורים כאלה עכשיו זה סתם מכאיב. האם גם אתם נתקלים במקרים כאלה ואם כן מה אתם עונים?
