קודם קול אמא : הזוגיות שלי

[RacheLeob]

*פרוטרוט

 

[בטי גורן]

קודם קול אמא : הזוגיות שלי

היום ניגע באחד ה- נושאים שמעסיקים אמהות ואבות לאחר לידה.

הפינה היום תהיה בהמשכים גם בשבועות הבאים ולכן ניתן מקום לזוגיות שמשתנה גם בהמשך.

כיום, הייתי שמחה אם נצליח לגעת במקומות של הזוגיות לפני ההורות.

אשמח אם תוכלי להיזכר ברגע ההיכרות שלכם, מה היה שם, במה התאהבת ? (אם התאהבת, לא כולן מיד מתאהבות...)

איזה תכונות של בן/בת הזוג מושכות אותך, מה את מעריכה בו או בה.

לאחר שנשהה רגע במקומות האלה, אני מאמינה שנוכל בשבועות הבאים לצלול למקומות האחרים. אבל בואו רגע נתענג על הבסיס החיובי שבקשר.

מצפה לקרוא אתכן כרגיל - כיף כל כך להיות פה,
בטי

 

[בועת sabon]

איזה נושא כיפי

היכרנו דרך אתר היכרויות. לא כזה רומנטי...
הוא הצחיק אותי וזה היה הדבר הראשון שקנה אותי.
הייתי בתקופה לא קלה, אבא שלי ז"ל היה מאוד חולה ונפטר פחות מחודשיים לאחר שהיכרנו.
הוא תמך בי מאוד, עזר נפשית ופרקטית. אני לא יודעת איך הייתי עוברת את המשבר הנוראי הזה בלעדיו.
יצא שהוא הכיר די בבת אחת את כל המשפחה שלי ככה.

התאהבתי בו די מהר, היה חיבור והרגשה שזה הדבר הכי נכון בעולם.
זה היה לפני 4 וחצי שנים וגם היום אנחנו, בין השאר, החברים הכי טובים.
אנחנו מאוד שונים, לחיוב ולשלילה.
התכונות שאני אוהבת אצלו - הוא מצחיק, מתחשב, עוזר, מעריך אותי. הוא ג'נטלמן כזה...
יש לנו תמיד על מה לדבר ולצחוק. והוא אוהב אותי הכי בעולם וחושב שאני יפה

(גם עם הגוף שלי אחרי ההריון).

הוא פרק ב' שלי אז כנראה למדתי דבר או שניים מטעויות העבר

אחלה נושא

 

[מרשמלית1]

מאד רומנטי

 

[בועת sabon]

תודה מותק

 

[בלה טיגריס]

אני דווקא לא התאהבתי מהתחלה. הייתי יותר מדי עסוקה בללקק את הפצעים מהקשר הקודם (שהיה קצר, חלומי ונגמר פשוט בהנחתה של "את לא מתאימה לי יותר". הייתי מאוד פגועה).
בדייט הראשון הלכנו להחלקה על הקרח (יש בת"א) ונפלתי ממש חזק על היד. נדהמתי לראות איך הוא התרוצץ להביא לי מים, קרח, לעזור לי ולדאוג לי.
יום למחרת קיבלתי המון סמסים ממנו - היה לי ממש מוזר לקבל כל כך הרבה תשומת לב על ההתחלה

בערב הלכתי למוקד לעשות צילום כי ממש כאבה לי היד כבר יותר מיממה, אז הוא קפץ לשבת איתי כשאני מחכה בתור והביא לי עוגיות

לאחר כמה חודשים התחלנו לחפש דירה. אני החלטתי שנעבור לשלב הבא. עוד חשבתי על הקשר הקודם שלי, היה לי מאוד קשה לשחרר ולסלוח.
אבל הייתה לי הרגשה ברורה לגמרי איפשהו בפנים שאני לא אתן לבן אדם הזה ללכת וגם היה לי נוח לחשוב על ילדים בהקשר אליו - מה שלא קרה לפני זה עם אף חבר שהיה לי.
אני מאוד חבבתי אותו, מאוד הערכתי אותו, אבל לא היה קליק מידי כמו שהיה לי בכל הקשרים הקודמים שנגמרו בפרידה, מין הסתם. אז אמרתי לעצמי שאני חייבת לתת סיכוי גם למשהו שאני לא רגילה אליו - להתאהב בבן אדם עם זמן, אחרי שאני מכירה אותו.
ות'אמת - זה כל כך עבד. אני כל כך צדקתי בתחושת הבטן שלי ואני כל יום מברכת על זה שסמכתי על האינטואיציה שלי ושלא נכנעתי לדימוי של "איך הקשר האידאלי שלי צריך להראות".
אני מאוד אוהבת את בעלי. אני אוהבת את חוש ההומור המיוחד שלו, הוא תמיד יודע להצחיק אותי ולא אכפת לי שהרבה אנשים, אפילו חברים קרובים לפעמים לא מבינים את הבדיחות שלו - אני מבינה וכיף לנו ביחד!
אני אוהבת את רצון האינסופי שלו להשקיע במשפחה, בחברים וסתם להיות בקשר טוב עם המון ידידים שלו וליזום מפגשים וליזום פעילויות ואת האנרגיות המטורפות שלו לעשות דברים.
אני אוהבת שאני מרגישה טוב כשאנחנו ביחד, אני מרגישה מין שלווה חמימה בפנים.
אני אוהבת שהוא בן אדם רגוע וחייכן. שמעתי אותו צועק רק פעם אחת, הוא סובלני ברמות על (טוב, אם הוא סובל אותי כבר 4 שנים בלי להתעצבן, אז מגיע לו צל"ש

)
אני אוהבת שהוא חולק את האהבה שלי לחיות

ועוד הרבה דברים

 

[MandM25]

הכרנו כי היינו באותה "חבורה"
אבל אף פעם לא תיארתי לעצמי שנצא ונהפוך לזוג
גם כבר שכולם הבינו שאנחנו ביחד אני הכחשתי ואמרתי שאנחנו סתם נהנים לבלות יחד (אנחנו מהחברה הדתית, וסתם לבלות יחד לא מסתדר כאן כ"כ)

עד שיום אחד אמרתי די. או כן או לא.
הוא אמר שכן אבל שגם הוא מבולבל ולאט לאט חשפנו עצמנו לעולם

(שלא תבינו לא נכון... עבר אולי אולי חודש מהיציאה בפעם הראשונה עד "שנחשפנו" כזוג)

ואז אחרי עוד חודשיים הודעתי לו חד וחלק- טבעת או הביתה!
הוא לא הופתע מאד אבל ביקש עוד קצת זמן... לקח לעצמו עוד חודשיים, התקשר אלי לעבודה וביקש שאבחר איזו טבעת שאני רוצה ונלך לקנות (ממש רומנטי הבחור

)

במה התאהבתי?
קודם כל קסם לי ממש הוא קצין בקבע, אני מגיעה מבית שכולו צבא, מצדיעים לחיילים כל יום ולהיות נשואה לקצין קסם לי מאד

עד היום אני מרגישה ככה וגאה בתפקיד בעלי נושא על כתפיו!
התאהבתי באמת שלו, הוא לא מסתיר כלום, אומר כל מה שהוא חושב
התאהבתי בכנות שלו, בפגיעות שלו, בחוסר ההגנות שלו כשהוא מולי
ומנגד התאהבתי גם בנחישות שלו, ביכולת לעמוד על שתי רגליים וללכת קדימה... מאוהבת!!!!

אני מעריכה אותו מאד על כך שהוא מסוגל להשתנות
זה לוקח בד"כ זמן והרבה אנרגיות אבל בסוף, כשנופל האסימון והוא מבין שהוא טעה הוא מודה ומשתנה..
מעריכה אותו על היכולת שלו לעמוד מול ההורים שלו שלפעמים יוצאים נגדי, זה היה כך מהיום השכרנו, תמיד אני הייתי בראש סדר העדיפויות וגם אם לרגע הרגיש לי שאני לא במקום הראשון, אמרתי והדברים השתנו לטובה

הלוואי שתמיד יהיו כאלו פינות שגורמות לי להתאהב מחדש בגבר שלי

 

[ענבלבולית]

7 שנים ביחד

וואו מחזיר הרבה אחורה,
האמת שההתחלה שלנו היתה קצת עקומה

הכירה בינינו חברה שיצאה בעבר עם חבר שלו, אותו חבר לא הכיר אותי, אותה חברה לא הכירה אותו...
הייתי בת 23 הוא כמעט 28, שנינו גרנו בת"א, ולא הייתי בטוחה שאני בכלל רוצה בליינדייט
אחרי 2 דייטים, שבאמצע חגגתי יומולדת, החלטתי שאני לא רוצה, אחרי שבוע החלטתי שאני כן רוצה ובקיצור שיגעתי אותו,
אחרי 4 חודשים עברנו לגור ביחד, אחרי 3.5 שנים התחתנו, ואחרי קרוב ל- 6 שנים נולד האפרוח שלנו

בעלי הוא אחד האנשים היחידים בעולם שאני סומכת עליו בעיניים עצומות, החבר הכי טוב שלי והאיש הכי קרוב אלי בעולם,
אין דבר שיותר משמח אותי בעולם ממנו ומדניאלי.

התאהבתי בו (לקח זמן עד שקופידון שלח את החץ

), במי שהוא, ברוגע שלו, בקבלה שלו, בזה שהוא מצחיק אותי ומשתטה אתי. בזה שהוא אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני, עם הטוב ועם הקריזות (לא שיש הרבה כאלה), הוא זורם אתי.

התאהבתי בו במכלול של מי שהוא- וגם היום, אחרי 7 שנים, כל יום אוהבת אותו.

 

[astrid2]

וואו, מאיפה להתחיל?

יש לנו סיפור שמתאים לטלנובלות ואופרות סבון

התאהבתי ונסחפתי אחריו.
הייתי אז בתקופה די מעורערת והוא מקסים ויציב ונדיב בלי גבולות. הוא נתן לי מקום חם לקבל בו תמיכה, אהבה, חיבוק, עצה. תמיד תמך ועודד אותי- ללמוד, להחליף עבודה, לבקש העלאה... הוא לא נרתע משום דבר בי.

ועכשיו אני מעריכה אותו כפליים- הוא שותף מלא והורה מדהים. הוא תמך בי בחזרה לעבודה כשהיה לי קשה ותמיד מוכן לצאת אם הילד לא מרגיש טוב או נתקעתי עד מאוחר במשרד.
אני שומעת "סיפורי זוועה" על כל מיני אבות מנותקים ואני באמת מודה שיש לי שותף לגידול הילד ואבא מדהים לבני.
ומה אני מוצאת בו מושך?
שהוא נותן לי לישון עד מאוחר בסופי שבוע

סתם. משום מה אני חושבת שזה מאוד סקסי שהוא מבין במחשבים ויודע לחנות ברוורס.

 

[panda27]

חחחחחחחחחח

גם אני אוהבת את יכולות החנייה המופלאות של בעלי! כל פעם שיש מקום קטנטנן והוא מצליח לחנות אני מחמיאה לו בהתלהבות, זה כבר הפך להיות מן בדיחה ביננו שאחרי שהוא מחנה הוא מסתכל עליי במבט שמחכה למחמאה.... חחחחחחח
אני צריכה שטחים פנויים וגדוליםםםםםםםם כדי להצליח לחנות והרבה פעמים אני מחנה רחוק ונאלצת ללכת ברגל הרבה רק בגלל שאני גרועה בחניות!

 

[astrid2]

בדיוק כמוני!

למרות שמאז שיש לי חיישני רוורס המצב השתפר פלאים...

 

[9חודשים]

בעלי המהמם

היכרנו ב.......פייסבוק, כן כן, דרך איזו אפליקציית היכרות זניחה.

במה התאהבתי? קשה לומר. מהשניה שהתחלנו לתקשר במסנג'ר (ככה זה התחיל בימים עברו) הייתה לי תחושה חזקה לגביו שזה-זה. ניסיתי לא להיפגש איתו כי ידעתי שלמשפחה שלי תהיה בעיה עם זה שאצלו זה סיבוב שני אבל לא ממש החזקתי מעמד, ואחרי שנפגשנו פעם ראשונה וחזרתי הביתה לפנות בוקר (כי ישבנו ודיברנו שעות על שעות) ופשוט ידעתי שזה זה.

יש לו המון תכונות שאני אוהבת- הוא רגוע, מאוד חכם וסקרן והכי מעניין לדבר איתו, מאוד רציני וממוקד כשהוא עובד ומאוד אוהב את מה שהוא עושה, הוא עדין ותמיד אפשר לסמוך עליו שיעשה מה שהוא אומר.
הוא עושה הרבה בבית, וכשאני צריכה עזרה אקסטרה הוא תמיד שם לעזור. הוא מצחיק ושמח במהותו. ויש לו חוש טכני מדהים ככה שכל התיקונים בבית הוא עושה עוד לפני ששמתי לב שצריך לתקן משהו

הוא גם מאוד סבלן לרגישויות שלי, ויש כאלו. בכלל, הוא מאוד מאוד מיוחד

 

[© RoNa]

איזה כייף

הלוואי והייתי יכולה להעניק לו עכשיו את מה שמגיע לו.
אבל אני עייפה תמידית, מרגישה פיכסה (אפילו שזה כבר 4 וחצי חודשים אחרי הלידה) ובלי חשק יותר מידי (כנראה הגלולות).

הוא אדם מדהים! אין לי איך לתאר אותו
כשאני רוצה להכיר משהו לחברות שלי, הן אומרת שהן רוצות אחד כמו שלי.
והקטע, שלפני שהכרנו לא הלך לו כי הוא חננה ואף אחת לא רצתה אותו ולא ראתה את הפוטציאל העצום בו!
היום כולן אומרות שהוא חתיך. נו בטח..

הכרנו פה בתפוז בפורום הכרויות. הוא התחיל עם המנהלת וזכה

התכתבנו 4 חודשים עד שנפגשנו והיה קליק מיידי.
סיפר לחברים שלו שמהתחלה הוא ידע שאני אהייה האמא של הילדים שלו.
בחצי השנה לאחר מכן, הקשר היה מאוד אינטנסיבי ומאוד מהר עברנו לגור יחד.
אחרי חצי שנה נסעתי לכמה ימים להורים (פרידה ראשונה למספר ימים) ואז נפל לו האסימון שהוא לא רוצה לבלות יותר שום יום בנפרד ממני וכשחזרתי קיבלתי את ההצעה

לקח עוד שמונה חודשים עד שהתחתנו.

הוא מושבניק מלח הארץ. מהדור הישן שאין כבר כאלה.
הוא עוזר המון! בבית. אני לא צריכה לבקש כלום, הוא יודע מה התפקיד שלו ועושה. הוא מסודר ונקי, ושותף מלא בטיפול עם הגורון.

אנחנו יודעים שהימים שלפני ההורות לא יחזרו, ונהנים מאוד מההורות.
אבל זה חסר הביחד. חבר לנו השקט והרוגע, חסר לנו לא להיות תלויים בכלום.
אולי זה קשה יותר כי אין לנו סבים וסבתות או עזרה כלשהי והכל נופל עליינו.
ולמרות הכל אנחנו מנסים למצוא את דרל המלך ולהנות מל רגע.

עם כל הריצות והמטלות של החיים, אני לא מספיקה להגיד לו שאני מתה עליו. שכל יום אני אוהבת יותר (אבל את הגורון יותר

).
שאני כל בוקר מחייכת כשאני רואה אותו לידי.
שאני שמחה שהוא חיכה לי ואני לו (הורות מאוחרת).
שאני מאושרת שהוא שלי!

 

[נסרוז]

הייתי רק חייבת להגיד לך משהו אחד קטן...

זה לא כבר ארבעה וחצי חודשים אחרי הלידה. זה רק ארבעה חודשים.
זה קשה להתרגל למציאות החדשה, לעייפות, לאחריות, לחלק את האהבה שלך. זה עולם אחר לגמרי.
לי לקח המון זמן לצאת מהשוק וגם היום, שנה וחודש אחרי אני לא בטוחה שלגמרי יצאתי ממנו.
יש לי חברות שאומרות שזה עשור קשה, אז תני לעצמך קצת זמן, ארבעה וחצי חודשים אחרי להיות עייפה ועם פחות חשק זה מה זה מותר!
ונראה לי שלאט לאט תגלי שאת לא היחידה באותו מצב שמרגישה ככה...
נשמע שטוב לך, שיש לך אהבה אמיתית שעושה אותך מאושרת, וגורון קטן וחמוד. אלה הדברים שחשובים באמת.
עם כזה בסיס ל השאר כנראה פשוט יסתדר בהמשך.

 

[איש המתח]

כ"ד חודשים עד שכל אברי האישה חוזרים למקומם.

 

[emmily plays]

מספרת על יונתן שלי

הכרתי את יונתן כחצי שנה לאחר שנפרדתי מבן זוגי הקודם, שהיה גדול ממני ב8 שנים, וזו היתה זוגיות מתעללת.(נמשכה 4 שנים) הוא למעשה עשה הכל חוץ מלהרביץ לי (כולל משהו שיכול להיחשב כאונס/תקיפה מינית)

אני תמיד היתי "מגנט ללוזרים". גם בגלל שאני טיפוס מטפל (לא סתם אני עו"ס ) ואהבתי שבני הזוג שלי צריכים אותי כמטפלת שלהם, וגם כי היה לי מעניין הקושי והאתגר, וגם כי לא אהבתי את עצמי מספיק כדי לפרגן לעצמי את מי שבאמת מגיע לי. חשבתי שאיש לא ירצה בי, ולכן עלי להיות עם מי שיביע בי עניין, כי זה סוג של פוקס..
אחרי שנפרדתי מההוא, הלכתי לטיפול פסיכולוגי של כשנה.. במהלכו הגעתי למסקנה איזה בחור אני רוצה.. חסל סדר בחורים יפים, כריזמתיים, קצת לא נורמליים.. מסעירים אבל בני זוג גרועים. רוצה איש טוב, נחמד, אוהב, מטפח.. שאומר מה הוא מרגיש וחושב.. ושיאהב דברים שדומים למה שאני אוהבת, שנתחבר על רקע תחומי עניין..(שבמקרה שלי זה אומר חנון מארץ החנונים)

כתבתי את זה לידיד בצ'אט.. וכמו שקורה לי הרבה, ברגע שאני מעלה בעיני רוחי מה אני רוצה, בפרוטרוט, זה קורה. שבועים אח"כ הכרתי את יונתן.
הכרנו בצ'אט של תפוז..
הוא שאל אותי האם אני *אוהב* את פינק פלויד, כי הכינוי הוא מתוך שיר שלהם. אמרתי שכן, אני*אוהבת*. הוא לא חשב שיש בנות שאוהבות את הסגנון. המשכנו לדבר וגילינו שאנחנו אוהבים את אותה מוסיקה, סרטים, תוכניות, ספרים, . נתתי לו מס' טלפון, אבל בדיוק התחלפו המספרים ל7 ספרות ונתתי מס' לא נכון..
לאחר שבוע הוא מצא אותי שוב באותו חדר צ'אט (ששזה למרבה ההפתעה חדר ששנינו לא שהינו בו רבות) נתתי לו שוב את המספר. דיברנו בטלפון והיה קליק מידי. דיברנו המון, כמה ימים או יותר, ואז הוא הגיע לבקר אותי ברכבת (הוא גר ברחובות, אני בנהריה). אבל החנון החמוד שלי ביישן, והוא היה גמלוני ומבוייש.. ולכן לא התחברתי. הוא אמר שהוא שואל בנות לפני שמנשק, אם מותר. ואני אמרתי שטוב שלא שאל. והוא אמר שזה מה שהוא עשה כרגע.. הרגשתי נורא.. ולכן כשנפרדנו והוא אמר "פעם הבאה תבואי את אלי" אמרתי "אולי" והתכוונתי ל"לא", פשוט לא רציתי להיות רעה מידי..
יש לי יותר מזל משכל, כי הוא הבין את ה"אלי שלי" כ"כן", והמשיך להתקשר.. דיברנו המון בטלפון ונקשרנו אחד לשני. הוא היה כן, רגיש, מקסים, שנון, מצחיק, אוהב את אותם דברים, אותו עולם תוכן, אותו חוש הומור..

חודש לאחר מכן (הינו סטודנטים בתקופת בחינות) נסעתי אליו לסופ"ש כשהוריו היו בחו"ל. הוא נישק אותי, והלב דפק במרץ, ומאז אני שלו. והוא שלי.
היה לנו סופ"ש מדהים , התאהבנו לגמרי ומיד (דבר שלא קורה לי, שכלתנית שכמותי) ופחות או יותר בילנו את הסופ"ש במיטה..
מאז, 8 שנים, אנחנו ביחד. בשנה הראשונה נפגשנו פעם בשבוע לסופ"ש, ואז עברתי למרכז לגור בשכירות עם אחי, אח"כ הוא הצטרף אלינו ואז עברנו לגור יחד לבד, התארסנו והתחתנו. ונולדה לנו לפני 8 חודשים אהבת חיינו טליה.


כתבתי במה התאהבתי. אבל אוסיף. הוא לא רק בן זוג טוב. הוא איש טוב. הוא לא מאצ'ו, אין לו משחקי כבוד של גברים. הוא אומר בדיוק למה הוא מתכוון, הוא מטפל, מטפח, מעריץ אותי, מפנק אותי. הוא מצחיק בטירוף. הוא חכם בטירוף. הוא הבעל הכי בעולם והאבא הכי מקסים. הוא מתתתת על הילדה שלו. הוא חולק את חוש ההומור המופרע שלי, הוא נון קונפורמיסט כמוני. אבל בניגוד אלי הוא לא שרוט הוא פשוט.. הוא הכי הכי.. (מתרגשת עדין לכתוב עליו. 8 שנים יחד ואני לא רק אוהבת אותו. אני מ-א-ו-ה-ב-ת בו לגמרי.) והוא מאהב נפלא ועדין.

אני מעריכה אותו על הסבלנות 0במיוחד אלי עם הקפריזות שלי) על החוכמה, האצילות, על זה שהוא שותף מלא ולא רק "עוזר".. על מי שהוא כאדם. על זה שהוא התחתן איתי.

 

[סימון בוליבאר]

וואו זו ההודעה הכי מלאת אהבה

שקראתי כבר הרבה זמן.
איזה כיף לכם. ואיזה כיף זה שיש ככה מישהו לאהוב

 

[emmily plays]

תודה!

אנחנו בהחלט שמחים בחלקנו , ויודעים דשזה לא מובן מאליו.

 

[RacheLeob]

טוב, אז עכשיו...

את צריכה לדמיין את זה ברוטרוט

כי רק ארמון כזה יוכל להכיל כל כך הרבה אהבה

(אה, איך יצאתי מגזרת החומרניות באלגנטיות?

)

מהסיפורים שלך ושלי אני רק מבינה כמה זה לא נכון שהפכים נמשכים... וכמה זה לא משעמם שיש כמעט בדיוק את אותו הטעם ואותו הסגנון

 

[emmily plays]

נכון!

אפילו למדנו במבוא לפסיכולוגיה (מזמן כשהיתי סטודנטית צעירה ורזה

) שיש יותר סיכויי הצלחה לזוגיות כשיש רקע דומה. וראיתי פעם תוכנית שאמרה שלפעמים גם למראה דומה יש קורלציה להצלחה זוגית , ונזכרתי שיש תמונה שאני ויונתן הצטלמנו במכונת פספורט שמי שרואה אותהנ אומר שאנחנו ניראים כמו אח ואחות

אז מאז התוכנית אני לוקחת את זה כמחמאה

(או כמו שיונתן אומר, הוא מחובר לצד הנשי שלו, רק שהצד הנשי שלו זו אני)