ערב טוב נמר
אין ספק שפרידה אחרי כלכך הרבה שנים היא קשה, גם אם אתה היוזם של הפרידה. אתה צודק פתאום יש חלל גדול, משהו בהרגל היומיומי כבר איננו וזה מאוד קשה. המוח מתחיל לעבוד, לשאול שאלות, הקושי שנוצר בעקבות החלל מנסה להתמלא דרך מציאת פתרונות ורצון לחזור ולהתעלם מהקושי שהיה וסביר להניח שיהיה במידה ותחזרו. אך הגעגוע לא ממש נותן להיגיון אם אפשר לקרוא לזה מנוח - הצורך במגע, בקירבה, בשיתוף שכה עושה לנו טוב בביחד שלנו, לעשות דברים ביחד לכל זה אתה רוצה לחזור - ומתקשה להבין שעם האדם הנוכחי זה כנראה לא ממש יעבוד ולא עבד לאחרונה. אני יודע שאולי זה נשמע כמו קלישאה - אך הזמן באמת עושה את שלו. וזה לקוח זמן. אני מצטרף לדעתו של פורטי וחושב שניתוק כרגע זה הדבר הכי בריא לשניכם. אין פתרון קסם, אין דרך קיצור - גם אתה מתאבל כרגע על מה שהיה ואיננו וסביר להניח לא יחזור לקדמותו. במקום לנסות לברוח מהכאב אולי תתן לו מקום, תכאב, תצטער, תתגעגע, תבכה - כל אלה הם רגשות שכדאי לך לשחרר שב עם חברים תבכה להם קצת, תשתף - אני בטוח שייחזקו אותך ברגעים הקשים לא ניתן לברוח מהם. אני ממש יכול להבין מה עובר עליך וכמה זה קשה - אין מנוס. חיבוק גדול לחורף קר וגשום. יוסף.