פרארה, בריזיגלה, מאראדי, דוצה, בולוניה ופורטה-טרמה, אוק' 19

אני רק יכולה להניח שהרבה דברים שכתבתי נמחקו עם מה שקרה

בשנה שעברה. האמת היא שהדבר העיקרי שחבל לי הוא, לקרוא את עצמי לפני שנים.
אבל מעבר לזה, התמונות נשארות אצלי והכתיבה נכונה לאותו הרגע. המידע שמור בראש. נכון שאם רוצים להשתמש במידע הזה, זה משהו אחר.
 
את מביאה מידע מעולה שלא קיים באתרים. אולי יש לך איזה כוון

בשבילי?
אני מחפשת יעד לאמצע-סוף נובמבר.
לא חשוב כל כך איפה בעולם אבל שיהיה מקום "מחבק" מבחינת אנשים נעימים, בלי לחץ אם הם אוהבים ישראלים או לא אוהבים, רחובות מעניינים וביניינים שונים ומעניינים. הרבה היסטוריה אבל אני לא מחפשת בכלל מוזיאונים אלא הסטוריה שרואים ברחוב, ביניינים ישנים, רחובות הסטוריים. מסעדות נחמדות, כפרים.
כל המלצה תבדק לאלתר

&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
טוב, עכשיו קראתי. זה כללי. ויכול להתאים לכמה מדינות

רק באיטליה יש כמה אפשרויות וכמעט רק לאיטליה נסעתי ב-5.5 שנים האחרונות.
 
תגידי, אני מסתכלת על איטליה בגוגל, ואמנם האתרים המפורסמים הם

מדהימים. אבל אם מסתכלים על ה-"עיר" מסביב לאתר, זה נראה כמו יפו או דרום תל אביב. ומלא מלא מכוניות וכבישים ישנים. פשוט יפו.
למשל, אני מסתכלת אפילו על ונציה. איזה עיר מדהימה, אבל ברגע שאני סוטה מהרחובות הראשיים - אז אני שוב ב-"יפו".
אני מחפשת חוויה שכל העיר היא עתיקה או מיוחדת, חוויה שממשיכה גם אחרי שיוצאים מאתר העתיקות הספציפי, שכל האזור יהיה יפה.
לדוגמה, שוויצריה, יש ערים שלא משנה לאן תפני, את רואה כפרים מדהימים, נוף יפהפה, אזורים שלמים של נוף מהסרטים. אבל שוויץ קרה בנובמבר - אז אני מחפשת מקום יותר חמים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
אני לא יודעת אם את יכולה למצוא דבר כזה באיטליה

אולי ממש בצפון, ליד הגבול עם אוסטריה.

באמת אמא שלי אמרה שלעומת שווייץ, כאן יותר פשוט, יומיומי, פחות מתאמץ. זו היתה החוויה שלה מכפר שהיינו בו. אישית אני מעדיפה את החוויה הזאת על פני מראה מושלם.

החוויה שלי בערים איטלקיות כלל אינה כפי שאת מתארת. בסדר, אז יש מודרני מסביב לעתיק, אין מנוס מזה אם רוצים להשאיר עיירות, ערים, לא רק כמוזיאון אלא כמקום מגורים מודרני. בעיני, אבל, במקומות שהייתי בהם, גם המודרני מטופח. ורונה היא דוגמא. בוורונה יש גם הארנה, גם עתיקות ברחוב הראשי, גם מסביב לנהר. וגם החלק המודרני יפה, עיר עשירה.
 

תומלול1

New member
נפלא לקרוא אותך כרגיל! כשאני חושבת על טיסה עם אמא שלי...

סביר להניח שנריב כבר במונית בדרך לשדה התעופה...
 
היה לי ברור שיהיה טוב מאוד

לא נסעתי איתם 40 שנה כי כילדה תמיד רציתי לעשות משהו והם רצו לעשות משהו אחר.

הבנתי שגדלתי בצורה מסויימת ושאני צריכה הפרדה מהם, שאני צריכה את הרצונות שלי לממש לבד. אבל טיפול בעצמי, מקיף, יצר את ההפרדה הזאת ואת הקבלה שלהם כפי שהם - בגדול - ולמדתי לנסות להפסיק לבקר אותם ושאלה החיים שלהם ובחירות שלהם ושיעשו מה שהם רוצים.

אחרי שקיבלתי את עצמי כפי שאני ואותם כפי שהם, ידעתי ואני יודעת לקחת את הדברים הטובים מהם ולהעריך אותם. עדיין זה היה מסע מלמד, לא תמיד ידעתי מתי אמא שלי מביעה רצון אמיתי ומתי היא באמת עושה הכל כדי לתת לי מקום ומרחב לעשות את הדברים שלי, ושיהיה לי הכי נוח. ויכולתי להעריך את זה.

אז ככל שעבר הזמן הסתדרנו יותר. ולמדתי להבין מה היא רוצה, מתי ואיך, ולהתאים את עצמי. וגם היה לנו זמן לבד, היא נשארה במלון נניח, ואני יצאתי. כך היה מרחב לשתינו.
 
למעלה