הלוואי והיה חוק, שלא יתכן שתהיינה יותר מ-3-4 מפלגות בארץ,
והמפלגה שתקבל רוב תזכה להקים ממשלה כאילו זכתה ברוב גורף, ללא צורך בחסדי
קואליציות. אבל זה לא קיים.
לפי הסקרים, המערך הולך ונחלש, ובמקומו, מתחזקות מפלגות ימין הזויות, ואולי גם
מפלגת מרכז, שבניגוד להיסטורית העבר, מנבאים לה הצלחה רבה.
גם אני חושב, שהמפלגה הציונית היא המפלגה המועדפת, ובכמה סבבי בחירות אף
נתתי לה את קולי. לא תמיד. לא בכל מצב, אבל כן. בחלק מהמקרים, העדפתי
לחזק דווקא אותם.
כמעט ולא היה מצב שנמנעתי מלהצביע, כי אני בכל זאת מאמין, שאי הליכה לקלפי
מחזקת את המפלגות הקטנות שבהן אני ממש מואס.
נהפוך הוא, אני קורא תמיד לציבור שנמנע מלהצביע, שילך ויצביע, ויצביע רק
בעד מפלגה מהשתים המובילות. כך הוא יגרום למצב שיחליש (עד יאפס) את
הסיכוי של הקטנים לעלות.
אבל הנה... תראה כמה אנשים כן מאמינים (ואפילו די בקנאות) ביכולתו של היהיר.
עד כדי כך הם מאמינים, שהם קוראים לי לחדול ולכנותו כפי שאני מכנה אותו.
וזה כמובן, בזמן שאת ביבי מותר לכנות נירונתניהו או נהנתניהו, ולבוז'י אפשר
בהחלט להוסיף את הכינוי ציפי וציפציף. למה? ככה.
אז או שכולם יקבלו יחס זהה, ומכבד, או שכולם יזכו לכינויים שיתארו את מי שהם.
זו עמדתי.
זהו? בינתיים.
כדאי שתקראו את ספרו של אמנון רובינשטיין, "באין ממשלה". שם הוא מסביר מה
באמת קורה, כשיש מפלגות שמקבלות רוב קטן, ובמצב זה, הן נאלצות למכור את
המשילות בעבור נזיד עדשים מרקיב.
http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1673581