הידיים על ההגה ואז...הרהורים...
אותך, נערה שאוכל רק לשרטט בעזרת דמיוני בחלל, נוהגת,מתמרנת בין נתיבים, נשמעת לצווי התנועה וברקע מתנגן לו הדיסק, חברך לנסיעה, ששומר עליך. ראיתי סרט לא מזמן, דוקומנטרי, על מוסד לחולי נפש אבל בעצם מי שהראו שם לא היו בכלל משוגעים. היה שם אחד, נהג אוטובוס, שבאמצע נסיעה פשוט עצר והתחיל לבכות... זה עלה בזכרוני אז החלטתי לשתף כך אני מרגישה לעתים בשעת נהיגה ומוצאת שותפות גורל עם אלה שלא מתעלמים מזה שלא ניתן להדוף את הרגש...משום דבר בעצם...