עד היכן כיבוד אב ואם? האם לחובה זו יש גבולות?

[Ron W]

אני עומד מאחרי כל מילה יש להן קריטריונים מה מקובל ומה לא

באלו המילים נתקלתי בטון רוטן : "אתה יודע לא כולם נוהגים כמוך.. "
כאילו יש קונצנזוס כמה להקריב ומי שפוגע בו מטיל דופי באחרים.
לעיתים בלחץ אחים ואחיות שמרגישים לא נוח שאינם נוטלים בנטל.
יותר מכך הן מציגות מי שמשקיע מזמנו כאילו יש לו מטרת רווח מאחיו.
ההוכחה בשטח תומכת ב"הוצאת הדיבה" שלי כשיותר ויותר הורים
מופקרים עם מטפלות זרות בעידוד לשכות הרווחה ובמקרים אחרים
מופקרים במוסדות בהן נחשפת התעללות שהן אשמות בה מכך שאינן
מבקרות ודואגות לרמת הטיפול - מצב הקשישים חסרי האונים הוא
תוצא ישיר של הערכים שמשדרות אותן עו"ס שאין להן שום דרישה מילדי
הקשישים לא בסמכות ולא מתוך ערכים להמריץ בהם ולתת דוגמא של
איכפתיות. שלא יספרו לנו שהן עמוסות בעבודה. הן באות ממליצות
על מוסדות שיש להן מרשימה ופותרות את עצמן מאחריות לקשיש/ה.
אם היו לי יותר אמצעים הייתי בא חשבון איתן אבל המדינה רקובה
וכששלחתי תלונות התנכלו לי בדרך עקיפה ברמז גס.

 

[RossieL]

כלללללללללללללללללל ה .....

הכללות גורפות אף פעם לא דיברו אלי.
כללללללללללל השוטרים מושחתים;
כללללללללללל השופטים מכורים;
כללללללללללל הגננות אלימות;
כללללללללללל המטפלים הזרים מתעללים;
כללללללללללל העובדות הסוציאליות הן חסרות רגש ורעות לב.

אז זהו, שלא.
לא כלללללללללללל.
יש בכל עיסוק ובין בני האדם בכלל אנשים שהם רעים, אכזרים, שכל קשר בינם ובין היותם בני אנוש הוא על סף המקרי בהחלט, ועדין, אלו המיעוט והרוב הם בני אדם, מה שנקרא באידיש "מענשט".
רוב האנשים עושים מלאכתם נאמנה, באהבה ובכבוד ומתוך רצון אמיתי לתת סיוע ופיתרון למי שנמצא במצוקה.

אז, על בסיס מקרה אישי אחד [שאני בהחלט מבינה שהיה לך קשה, פוגע ומין הסתם, מעליב ומשפיל] להגיד ש כללללללללל, זה הרבה יותר מקצת חוטא לאמת.

 

[Ron W]

מקביל למה שיחסת לדת ורבנים ביחס לכבוד הורים

לא התיחסתי לרבנים ולדת כי במקרה שלי הם לא היו רלוונטיים

כפי שאלי לא התיחסו באופן אישי אלא כחריג, כך מצאתי לראות בהתנהלות
שלהן נורמה שגורה (ניתקלתי לפחות ב 4 מהן) למען האיזון היה עו"ס
אחד ממין זכר שהיה יותר קשוב ומבין. יתכן שהזדהות של נשים לבנות
וגברים לבנים גם משפיעה.. בדיעבד יש לכך עיגון במקרה שלי.

 

[puma141]

כללללללללללל גדולי

התורה נעלמו...................

אבל בלי הכללות, אה?

 

[dory141]

אני נגד חשיבה עדרית, בכל תחום בחיים.

אם אתה חושב שהצעד הנכון הוא X או Y, תעשה אותו. לא חשוב מה אחרים יגידו.
מה שכן, מומלץ להתייעץ. תעשה משהו בדרך זו או אחרת כי הוא מועיל לך, לא בשביל "להתנער מהעדר בכל מחיר".

 

[ערדושקה]

גם אז...בימי המקרא...ולמרות הצוויים שנתנו וחקוקות בלוחות..

הברית ..עם ישראל המשיך במנהגים אסורים..וספר התנ"ך יעיד על כל מעשי הנבלה שבוצעו באותם ימים...העם היה זקוק אז לכללים בסיסיים של התנהלות על מנת להפוך לעם טרם כניסתו לארצו שאותה ציווה אלוהים....והייתה לכך מטרה לגבש חברה שתחייה ביחד עם כללים בסיסיים שבינהם לכבד את ההורים ולקרב לבבות.....
במהלכם עם ישראל עבר מלא תהפוכות, הטשטשו הגבולות, ואיתם החוקים הבסיסיים שנצטוו על ידי אלוהים....נכנסו אלמנטים נוספים שנכסו לעצמם בשם הדת לבצע עבירות, שחיתויות, מעשי אונס, וזה מלמד לצערינו שעם כל הלאווים מן הסתם זהו יסוד האדם או איך שאומרים "אדם לאדם זאב"...וכאן נכנסת המשפחה לתמונה, אבא, אמא, לאוו דווקא בקונסטלציה הזו היום גם אמא יחידנית, אבא ואבז, אמא ואמא.....והם צריכים "לגונן" מפני כל אותם שרלטנים שבשם הדת מנתקים את הבן, בת מביתו ומשפחתו...וידענו ושמענו משפחות רבות כאלו...זה לא קל...בפרט שהינוקא כבר גבר בוגר ובעל משפחה בעצמו....שאפילו המשפט הנדוש "הילדים שלך יחזירו לך בדיוק מה שאתה עשית להוריך"
לא עובד עליו...כי לו יש כבר "אבא ואמא אחרים"....אז באופן הכי אישי מתוך הכרות של לא מעט משפחות שבהם הילדים החליטו שהאבא שלהם הוא איזה רב כזה או אחר...
הם פעלו ע"פ עוד קלישא [שלרוב עובדת] אם אינך יכול לגור על האויב תצטרף אליו"...
לא חייבים לחזור בתשובה אבל אפשר בהחלט קודם כל לא להתנתק, ואפילו אם גרשו אותנו מבתיהם....לכבד את השינוי ...להשתדל לעשות שינויים קוסמטים, כמו כלים חד פעמיים, כשרות, וכ"ו הרי אנחנו יהודים לא?....אבל בשום אופן לא להתנתק, להטיף, לקבל לחבק והכל בשם שלמות המשפחה ועצם זה שהוא יוצא חלצינו...הרי זו הדוגמה שננחיל לא רק לשאר הילדים, אלא גם לילדיו של אותו אחד שחליט לחיות חיים אחרים....

 

[RossieL]

בשום אופן לא להתנתק

ראשית, ברוכה הבאה ערדושקה, שמחה לראות אותך בפורום הקט שלנו

"...בשום אופן לא להתנתק..." זה נכון, אבל! ויש אבל
כשיורקים עליך, אתה לא פותח מטריה ואומר שיורד גשם.
והתחושה היא שיורקים עלינו, בזים לנו והמילה 'כבוד' אין לה מקום בשפה.

העצוב הוא שאנו, בני המשפחות שלא חזרו בתשובה, מכבדים את ילדינו, עושים כמיטב יכולתנו כדי לשמור ולשמר את המשפחה ומנגד, החוזרים בתשובה מניחים לפתחנו, חדשות לבקרים, עוד ועוד מכשולים עד אשר בסופו של יום הם מתנכרים לנו ומוותרים עלינו לטובת "אבא" הגדול ועוד איזה אבא ג'וניור בדמות הרב שמטיף להם.

אני לתומי האמנתי שערך המשפחה חזק מהכל,
שערך הורים לא יסולא בפז,
אבל מתברר שלא כך והוא והמצווה "כבד את אביך ואת אמך" היא בהחלט לא חד משמעית ויש לה פרשנויות והסתייגויות ויש היתר שלא לכבד את המצווה, לא כל שכן את ההורים.
אז, אני, כאדם לא דתי, אבל אדם מוסרי, לא יכולה לקבל את זה ולא זו היהדות ולא זו התורה בעיני, ומי שמטיף להתנהגות כזו בעיני ראוי להיות "מושלך אל התנינים".

 

[איש המתח]

מי שדורש כבוד...

הכבוד בורח ממנו (יוצר מערכת יחסים שנותנת בדיוק את התוצאה ההפוכה). בדוק.
&nbsp

 

[RossieL]

כבוד לא דורשים, נותנים

אם צריך לדרוש ממישהו שיכבד אותך, עדיף לך פשוט ש לא.
כי כבוד הוא משהו שבא מבפנים, מתוך הרגשה נכונה ואמיתית וללא כל קשר להיותך אדם מאמין או לא, אדם ימני או שמאלני, שחור או לבן, יהודי או לא.

הענין הוא שהחוזרים בתשובה מורעלים על ידי רבניהם שכל מי שאינו הולך בדרכי האל הוא כופר ויש להתייחס אליו ככזה, ובטח ובטח לא לכבדו באשר הוא אדם, פשוט אדם.
ואת זה השכילו בני משפחות החוזרים בתשובה להבין והם עושים כל אשר בידם כדי לגשר על הפערים ולא לפגוע במהלך חייהם התקינים של החוזרים בתשובה תוך כיבוד דרכם החדשה ואילו הילדים - רק הורחקו והתרחקו עד לכדי שספק אם אי פעם נצליח לגשר על המרחקים.

אגב, זה כלל אינו מפתיע.
הצירוף "כבוד האדם" אינו מופיע במקרא. כנגד זה שכיחים צירופים כמו: "כבוד אלהים", "כבוד אל", "כבוד יהוה", "כבוד שמו", "כבוד אלהי ישראל", וכן "אל הכבוד"
עובדה פשוטה: הצירוף "כבוד האדם" נעדר.
ועדין, למרות שהמונח "כבוד האדם" חסר במקרא וניתן רק למצוא צירופים הקשורים ב"כבוד האל", הרי שתפיסת המקרא את האדם, כמי שעמו מקיים האל דיאלוג מתמשך, מצביעה על התייחסות האל אל האדם כמי שראוי לכבוד.

ולסיום: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות."
אבות ד', א'

אדם הוא רק אדם
ורוב ימיו לילות
ואין אדם מושלם בכל המעלות
אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
כי אדם הוא אדם הוא אדם
הוא רק אדם

 

[ערדושקה]

לדעתי כבוד = חינוך....

ואם למרות הכל החינוך לא עזר..צריך למצוא את מקור הבעייה לחוסר כבוד..לי קשה מאוד לקבל שאיש בעל משפחה וילדים יזרוק ויזנח את צור מחצבתו הבית, האחים, המשפחה...

 

[איש המתח]

כבוד = אישיות.

ומה הוא חינוך אם לא הורים בעלי אישיות למופת.
בסופו של יום הילדים - הם בבואה של ההורים (זה למה להורים הרבה פעמים קשה...

).

 

[ערדושקה]

לא חייבים להיות אנשים למופת כדי לחנך....

הורינו היו אנשים פשוטים חלקם ניצולי שואה, רובם עולים חדשים עם קשיי הסתגלות ובכל זאת חינכו את הילדים לערכים בסיסיים ..לכבד את האדם הקשיש המשפחה..
לא תמיד הילדים הם בבואה של הוריהם...נכנסים גם אלמנטים של השפעת סביבה
לצערינו כיום הורים רבים דווקא משמשים מודל חינוכי שלילי בהתנהגותם הבריונית לא מתחשבת, לא מכבדת,
אתה יכול לראות באוטובוס למשל עומדת קשישה וצעירים יושבים ולא מפנים מקום...
החינוך לא מסתיים עם עזיבת הבן בת את הבית...על מנת להמשיך לנהל אורח חיים מכבד ומתחשב צריך כל הזמן לפעול בדו שיח תוך מתן כבוד הדדי..

 

[איש המתח]

לא חייבים.

אבל תמיד אפשר לשאוף גבוה.

&nbsp