סתירה דתית בכתובים

playtrip

New member
סתירה נוספת שמציקה לי מאד ולמעשה אחת מאלו שנוטות להכעיס אותי ביותר היא אותו פירוש לפסוק "כי שיגגת תלמוד עולה זדון" אשר פירוש אחד שלו מן הפירושים הוא שכאשר התנא שוגג הוא אינו יכול לזכות את עצמו בטיעון כי סך הכלל שגג שכן האלוהים מעלה עליו את השגגה בתור זדון מפני שלא טרח לשנן וללמוד ולבדוק את חוקי הדת כראוי, מעין, נאמר גם דברים כגון, אי ידיעת האיסור אינה פוטרת מן העונש... אם זאת, בספר של חסידות ברסלב שקראתי בעבר נאמר שהאלוהים תמיד מחזיק את עוונותיהם של ישראל כשגגות... זה מרתיח את דמי למצוא שאותה תורה שניתנה לנו ואותה דת, יש בכפיפתה טענות שונות בתכלית ואף אחת מהן לא מסוגלת להתקבל כטעות... אני יושב בזעם בשל כך בשל דרך הדת להיות כתובה באופן הזה אשר כל כך מרגיז אותי... במסכת אבות עצמה מצאתי מספר פעמים רבות שיש סתירות בין טענות שונות בפרקים השונים... כגון "שב, וסוב ובלה בה וממנה לא תזוע" ובאותה נשימה יגידו לי ש"יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון"... זו רק דוגמה אחת ופעמים רבות אני נזכר בנוספות מהן... דומה בשנית שביליתי את 20 שנותי האחרונות בהלך סיבובי מיותר ברעיונות שאינם מחזיקים יותר מאשר ערך תאולוגי קלוש כאשר הייתי עושה חייל היטב אם פשוט הייתי עסוק בכוונה טובה, אהבת הזולת ומעשים טובים גם ללא קריאה בספרים האלו... אני מצר לעיתים רבות על הנסיון המיותר לנסות להחזיר אותי בתשובה רק כדי שאעסוק בדברים שהם תפלים למדי ומתאימים לדור שבו לאנשים יש הרבה זמן פנוי בידיהם... בעולם בו יש רעב, מחלות, עוני ואנשים משוועים לעזרה, צר לי לבזבז את זמני בקריאה של דרישות מוסריות סותרות... תיאוריות אשר נופלות כאשר הן נוגשות זו בזו ובזאת הייתי יכול לנצל את זמני נניח כדי להרוויח כסף בעבודה כלשהיא כדי שאוכל לתרום אותו לנזקקים או באופן כללי לעסוק בפעילות פילנטרופית... תמיד אנשי הדת דרשו ממני בזעף ללמוד את דרך היהדות בטוענה שגם אם אבוא עם הזולת בטוב, לא בהכרח אעשה זאת כמו שצריך כי יש לכל דבר הלכה ואופן מעשה... הצער שלי הוא שרוב מה שקראתי היה סתירה גמורה עד כדי כך שמן הסתם אדם שמעולם לא למד ספרי יהדות בהרחבה או שקידה היא יוצא זכאי רק בשל הפסוק: "ישב בדד וידום כי נטל עליו"...

20 שנה הייתי ממורמר וכועס בשל דין עצמי אשר בו לרוב יצאתי ידי חובה, כי דרכם משום מה של הספרים האלו והעוסקים בהם היא לדון אותי לחובה בסופו של דבר... נאמר שניתן לדעת שעוונותיו של פלוני מרובים מזכויותיו אם הוא בכעס... זה משתמע עבורי שעצם קריאת הספרים האלו שמה לפחות אותי אישית אם לא אנשים מסויימים במצב בו עוונות מרובים על זכויות.. אף היום יצא שקראתי בפרקי אבות ואחרי תקופה שמנעתי את עצמי מלימוד אני מוצא שמתחיל לבעור בי שוב הכעס הפנימי הזה... ואני כותב את כל זאת אחרי שבמשך החודשים האחרונים הוצאתי כסף רב על מעשה ארוך וקשה של גמילות חסדים רק כדי לאזן את זכויותי אל מול עוונותי ולהכריע הכף למצב שאוכל סוף סוף לסלק מעלי את הכעס...

אם ישנן טענות שהן דבר והיפוכו ביהדות. מדוע חכמי היהדות עסקו שנים בלצער אותי לחינם ולשדל ללמד אותי תורה שעל פי סך פסוקיה יתכן שאין איתי שום בעיה ולא הייתי בכלל מוכרח ללמוד? מדוע מלכתחילה לא בא אף חכם מן היהודים סביבי ואמר לי שאין איתי שום בעייה למעשה... היתה רק פעם אחד בה חסיד של חבד אמר לי שאין איתי שום בעיה ושראוי לי להמשיך בדרכי ואף נתן לי ספר שניסה להסביר זאת... שוב, יתכן שזו גם אשמתי שנכנעתי להקשיב וגם אשמת הנסיבות השונות בחיי... יתכן שאם לא היתה את ההקפדה הדתית היתרה והקטנונית הזו של רבנים ואנשי דת המלמדים את הדרשה הזו בוודאי אנשים רבים היו יכולים להיות כרגע בשמחה גדולה... לא כך כאשר נמצא שעל אף הסתירות בפסוקים פעמים רבות, נמצא שכאשר אני קורא בכתובים אני יוצא מכאן ומכאן בחיוב וריבוי עוונות. נמצא שכעסתי וסבלתי סבל מיותר.
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה