שני הקצוות של סקאלת סרטי השואה
את שניהם כבר ראיתי בעבר, אבל לפני מספר דו ספרתי של שנים.
החיים יפים - בניגוד לרוב סרטי השואה, אין בו סצינות קשות. אז נכון שככל הנראה לא היו סיפורים כאלה בדיוק בשואה, אבל לא חסרים אנשים שמסרו את חייהם כדי להגן על ילדיהם בשואה. סרט עשוי היטב ומאוד מרגש. יש רבים שמתרגזים עליו, אז אם יש לכם בעיה עם תיעוד לא מדוייק של השואה ואם אתם חושבים שסרט שואה חייב לגרום למעיים של הצופה להתהפך אחרת הוא גובל בהכחשת שואה - זה לא הסרט בשבילכם.
צא וראה - אני אגיד שוב - זה לא באמת סרט שואה. זה סרט מלחמה. כשיש בו רצח עם, הוא מופנה כלפי האוכלוסיה המקומית בלי הבדלי דת, גזע ומין. חוץ מזה, אני כל הזמן קורא אנשים שאומרים שזה סרט השואה הקשה ביותר לצפיה. חשבתי שאולי אני לא זוכר נכון, אבל אחרי הצפיה החוזרת אני מוכרח לחלוק גם על הקביעה הזאת. עדיין - מדובר באחד מסרטי המלחמה החזקים ביותר שאפשר למצוא. השינוי הפיזי שעובר הגיבור בתוך ימים, או לכל היותר שבועות, מראה את זוועות המלחמה יותר מכל צילום של המוני גופות בשדה הקרב. רק זהירות - התרגום הרשמי גרוע ועילג - מומלץ לצפות עם כתוביות חובבים, לפחות שם יש סיכוי שתהיה קצת יותר איכות, מכיוון שסביר להניח שהן מבוססות על כתוביות אנגליות שמישהו מצא, ולא תרגום משמיעה של מישהו שאולי יודע רוסית, אבל לא יודע עברית, ושאחר כך גם לא עבר שום עריכה לשונית ואולי אפילו לא הגהה.