אז ככה..
ג'קאס 3: טוב, באמת צריך להרחיב על הסרט הזה? 0% מחשבה, 0% מאמץ לעשות "סרט איכותי", 100% מאמץ להגעיל כמה שיותר. בלא מעט מקרים זה קורה ברמה שגרמה לבטן שלי להתחיל להשתולל, בחלק מהמקרים זה מצחיק יותר ובחלק פחות - אבל תמיד הם מצליחים לעורר תחושה כלשהי, מגועל וכאב ועד רצון לברוח מהטלוויזיה. אני מקווה בשביל החבר'ה האלה שמשלמים להם מספיק על כל מה שהם עושים כי אני בטוח שזה כואב ומגעיל הרבה יותר במציאות.
משחקי הרעב: לא מעט נאמר על הסרט הזה אז גם אני אצטרך למדברים. סרט מצוין, בינתיים הוא מסתמן אצלי כטוב ביותר של חצי השנה הראשונה של 2012. סרט דרמה-פנטזיה עם כמה סצנות אקשן לא רעות (ולא כל כך טיפוסיות ביחס להוליווד) שמעביר מסר מצוין על התרבות בה חי העולם המערבי. רוב המסרים שהסרט מנסה להעביר הם בסאבטקסט, אך לפעמים הוא מאכיל את הקהל בכפית כנראה רק כדי לתת לו להרגיש שיש מסר כלשהו בסרט הזה. מסר או לא מסר, זהו סרט מצוין שמצליח למתוח מאוד ברגעים הנכונים ולרגש כשצריך כשהחיסרון שהכי בלט לי בו היה בעיקר מערכת היחסים של הדמות הראשית עם הדמות הגברית הראשית - כנראה בגלל שהשחקן הראשי היה מאוד מנומנם, אולי בגלל שפשוט הבמאי/תסריטאי לא ידע להעביר את הסצנות האעלק-אינטימיות שלהם כמו שצריך. בכל מקרה, סרט מעולה שגורם לי כל כך לקוות שהבמאי של סרט ההמשך (פרנסיס לורנס שנבחר במקומו של גאיר רוס המצוין שפרש) יעשה את עבודתו טובה לא פחות מבסרט הזה.
ואה, כן, לגבי הצילום הרועד שרבים התלוננו עליו - למעט קטעים קצרצרים מאוד ולא חשובים הצילום הרועד, שגם הוא לא כ-ז-ה רועד כמו שעשו ממנו, לא נורא בכלל ואפילו מתאים לאופי של הסרט.
לשרוד עם זאבים: זהו סרט צרפתי מ-07' שמבוסס על ספר שאני וההורים שלי קראנו לפני בערך 3-4 שנים, על ילדה קטנה בזמן השואה שמחליטה לחפש את הוריה שנעלמו. מה זאת אומרת לחפש? לנדוד בין אנשים, לברוח בין היערות ולחיות עם זאבים (בחלק שמוקטן מאוד לעומת הגודל שלו בסרט). הספר עצמו היה לא רע ואני לא זוכר אותו מספיק בשביל לדעת עד כמה הסרט היה נאמן לו, אבל אני בהחלט יכול להגיד שגם סתם ככה הסרט פשוט רע. הוא משעמם, המשחק של הילדה מזעזע, הוא מבוים נורא, דברים קורים פה לפתע בלי שום הסברים (רגע אחד הילדה נרדמת ביער ורגע לאחר מכן, בלי שום הסבר, היא נמצאת בתוך בית בעיר גדולה), הוא לא מצליח לרגש או לעורר אפילו מינימום של אמפתיה כלפי הילדה או הדמויות שסובבות אותה - והוא בעיקר גרם לי לרצות שאיזה נאצי יבוא וייתן לילדה כדור בראש כדי שהסבל שלי יסתיים.
הספר עצמו מבוסס על סיפורה האמיתי של הסופרת שלו, אך ממש כמה ימים אחרי שאני וההורים שלי סיימנו לקרוא אותו מצאנו במקרה כתבה בעיתון שבה התגלו סדקים בסיפורה של הסופרת שהודתה בסופו של דבר שהדברים עליהם כתבה לא קרו לה בכלל ושהכל היה מומצא. זה היה מאכזב וקצת צרם לנו, אבל עדיין באנו לסרט בגישה אופטימית כי קיוונו שהסרט יצליח לרגש או לפחות לעניין כמו הספר - מה שלא קרה בכלל. פשוט רע ונורא. ושלום גם לך יעל אבקסיס.
