עונה גם.
ניקיונות - מפעילה רובוט (זה כבר עונה לשאלת העזרים) ומתפעלת את הבעל והילדים להרים דברים ורהיטים מהרצפה כדי שאפשר יהיה לעשות את זה
. כלים סניטריים זה אני. כיריים סופר יסודי עם מסיר שומנים וכאלה זה אני, להעביר מטלית גם הבעל (כיריים זכוכית, אין המון צורך לנקות יסודי). חלונות, תריסים ושאר דברים מסובכים אף אחד לא עושה. לא אכפת לנו.
סידור הבית - אני חוטפת קריזה מדי פעם ומסדרת בלאגן שמפריע לי בעין. מתעבת לפזר כביסה למקום אז לרוב הבעל עושה את זה או מתפעל את הילדים לזה. סה"כ רוב בני הבית שמים דברים במקומם כך שאין המון מה לסדר.
בישולים - עלי. הבעל יודע לבשל וגם די אוהב את זה אבל בלוחות הזמנים שלנו לא יוצא לו. וגם הוא מרגיש שאני מגרשת אותו מהמטבח. מה שדי נכון, כנראה. זה לא בכוונה, פשוט יוצא ככה שעד שהוא מגיע הביתה אני ממש צריכה שיעשה דברים אחרים ולא ייתקע במטבח כשאני יכולה לתקתק עניינים בזמנים אחרים...
קניות - אנחנו אוהבים לעשות קניות יחד ביום שישי. אם זה לא מסתדר, ולאחרונה זה לא מסתדר, אז מה שיוצא. לפעמים הוא, לפעמים אני, לפעמים אני הולכת עם הילדים ומשאירה את הקניות שיגיעו עם משלוח. כל פעם אני מנסה לעבור לקניות באינטרנט ולא יוצא לי. נרתעת ולא יודעת ממה. אוף.
כביסה - כולנו. את הילדים צריך לתפעל כמובן, הבעל לפעמים תופס יוזמה (רק כביסה צבעונית, הוא עיוור צבעים ולחוץ מלהרוס דברים), ואני בתדירות גבוהה יותר.
 
עזרים - יש מדיח, שנינו מכניסים ומוציאים בהתאם לצורך. הילדים עוזרים לפרוק לפעמים.
יש מייבש, משתדלת להמעיט בשימוש. במעבר לשלושה ילדים בצירוף עם חורף הייתי קצת בהלם והשתמשתי די הרבה. עכשיו שוב תולה. באמת גרמת לי לחשוב שהילדים בשקט יכולים להוריד. לא ברור לי למה לא ביקשתי מהם עד עכשיו.
(משעשע איך מדיח ומייבש נחשב עזרים בעוד שמכונת כביסה זה לגמרי מובן מאליו)
יש רובוט - אני מאוהבת בו. העוזרת פחות כי הוא גרם לפיטוריה.
 
אין מיקור חוץ לניקיונות כיום.