שלום רב,
מוסיף פה כמה דיעות שיש לי, חלקן יגובו בסטט׳, על רבע העונה שעברנו השנה בליגה.
באופן כללי
העונה נפתחה בסערה, תחת הבטחה של איזון ופיזור הכישרון, ולטעמי מלבד בוסטון, פניקס ומילווקי באופן מסויים, אין קבוצות שהלכו על שלל כוכבים, ורובן בנויות עם עומק לא רע. כמו כן, מלבד בוסטון שהיא פייבוריטית חזקה אצל הרבה אנשים, אף אחת מהקבוצות האחרות לא נראית עדיפה במיוחד על האחרות, שגם האלופה דנבר באופן קלאסי לא מפחידה את המהמרים ששמו הרבה כסף על הסלטיקס, אבל יותר מזה, על הווריירס והלייקרס שבאותו הקונפרנס!
אני חושב שפחות או יותר קיבלנו מה שרצינו. הכדורסל מאוזן יחסית, רק שתי קבוצות (בוסטון ומינסוטה) ״ברחו״ לשאר הליגה, וגם זה לא רחוק מדי. אין לי סטט׳ על זה, אבל גם לטעמי הרבה מהמשחקים מאוד צמודים, וגם בלו אאוטס נגמרים בקאמבקים (לא מוצלחים בדרך כלל אבל מצמקים), מגמה שחשבתי שתהיה הפוכה בכדורסל השלשות.
טורניר אמצע העונה
לא חושב שאפשר לסכם את רבע העונה הזה מבלי להתחיל בתואר הראשון שחולק השנה, לטורניר אמצע העונה. מפעל אדיר של אדם סילבר שבעצם לקח תקופה מתה לחלוטין ב-NBA, והפך אותה למעניינת ותחרותית. הליגה תמיד מתחילה עם עניין - איך משתלבים שחקנים חדשים בקבוצות חדשות, איך מתחילים את הקריירה כל הפרוספקטים המבטיחים מהדראפט, איך נראים שחקנים אהובים שחזרו מפציעות. ואז בערך עד שעונת הטריידים באמצע העונה מתחילה, הליגה הולכת לישון. במקום זה קיבלנו טורניר תחרותי, שקבוצות התאמצו בו בשביל לנצח או להשיג הפרש נדרש, שנגמר בפייל פור מצויין, בו אינדיאנה ניצחה את מילווקי, הלייקרס קרעו את הפליקנס, ודייויס הוביל אותם לזכיה בגמר, רק כדי לראות את הזקן עם הזקן (יש פה משחק על goat) לוקח עוד פרס MVP שכן הנ״ל ניתן על כל הטורניר (בו לברון הציג מספרים של לברון בעונה 4, לא בעונה 21), וכמו שאתם יודעים איידי הוא מצויין אבל המשכיות לא קשורה אליו בשום צורה. אגב, פוליטית זה מצויין לליגה שלברון זכה, זה יגרום לשחקנים להיות אכפתיים כלפי התואר הזה לפחות עוד 5 שנים קדימה.
אינדיאנה
המרענן הרשמי של הליגה. מובלת בידי האליברטון, מן שילוב של פני הארדוואי ולוקה דונצ׳יץ׳, הפייסרס כשמם כן הם רצים בקצב מהמהירים בליגה ורק הסיקסרס מובילים עליהם בחצי נקודה באופנסיב רייטינג. לפייסרס יש הרבה צעירים רעבים ושחקנים בפריים שלהם, מה שמהווה תמהיל טוב (בניגוד לבאקס לדוגמא, שחקנים מבוגרים מדי או צעירים מדי, רק יאניס בפריים really). מעל הכל אבל מנצחת התרבות הספורטיבית של הנאה ושמחה שמנחיל שם האליברטון, הבחור לא רק משגר שלשות באחוזים מטורפים, ומוסר מדהים, הוא גם לא מאבד וגורם לכולם להיות שמחים. זה שם את הפייסרס במקום החמישי לפני קבוצות שהיו אמורות להסתכל עליהם בראי האחורי, כמו הקאבס או ההיט.
מילווקי
לדעתי הבאקס נראים רע. הם תמיד נראו רע, אבל שילוב של הגנה חסרת פשרות ודומיננטיות של יאניס הפכו אותם לבלתי עצירים רוב הזמן. עכשיו ההגנה כבר לא שם, מידלטון לא מה שהיה, ג׳רו התחלף בדיים, ג׳בון קארטר הלך לכסף אמיתי ודיוינצ׳נזו כבר הוטרד בשנה הקודמת. ביזלי שהגיע גרוע גם. קונאטון נפצע וקראודר גם או שסתם הפסיק להיות רלוונטי, ואז למרות שמתחת לסלים יש לקבוצה הזו כל מה שצריך ומעבר, הם פשוט לא יכולים לשמור על אף גארד או ווינג. כן מרשון בואוצ׳אמפ, אני מסתכל עליך. כל ויסקונסין מסתכלת עליך, למעשה, כי אם תשכיל להפוך לסטופר מעל הממוצע השנה, יכול להיות שאתה תעשה את ההבדל.
עוד שתי סיבות לדאגה, הראשונה היא שנראה שיאניס לא מת על המאמן אדריאן גריפין, והעובדה שהעזיבו את טרי סטוטס גורמת לספסל של הבאקס להיראות מאזולי-בלאטי משהו.
הסיבה העיקרית לדאגה, היא שבעוד ששניהם משיגים את המספרים שלהם, אני לא רואה שיתוף פעולה בריא בין דיים ובין יאניס. זה יותר תורי-תורך כזה, במקום להפוך לסטוקטון ומאלון או לפחות לפול ובלייק, השניים האלה נשארים כוכבי על, כל אחד בצד שלו. דוק ריברס אמר שעד הפלייאוף זה כבר יקרה, אני פחות אופטימי. מתחיל יותר לחשוב עד כמה דיים הוא הפרסונליטי החסרת תקדים בחדר ההלבשה כפי שתואר בפורטלנד או בנבחרת, ואני גם מתחיל לחשוש ממה שיש ליאניס בין האוזניים, קודם כל כי כשהאתלטיות יורדת זה מה שמחליט אם הקריירה תוארך, ודבר שני, דיים שחקן ענק, אתה שחקן ענק, אם אתה לא יודע לשתף איתו פעולה אז משהו לא הכי תקין אצלך.
סיקסרס
עוצר רגע מקבוצות הפיינל פור כי מאוד רלוונטי הדיבור על יאניס לעומת הדיבור על ג׳ואל. בעוד שריבים עם המאמן ושמועות על טריידים היו נחלתו של הקמרוני הענק, עכשיו זה קולות שיותר נשמעים במחנה של היווני. זה לא אמור להיות משחק סכום אפס, אבל בניגוד לציפיות אחרי עונת ה-MVP אמבייד רק משחק יותר טוב. העזיבה של הארדן יצרה חור שלא רק מקסי נהנה ממנו, אלא גם אמבייד, שמחלק יותר כדורים לחברים שלו, שעוזר יותר בהגנה, ומאוד שייף אלמנטים יוקיצ׳יים במשחק שלו. בעוד שיאניס דווקא נהיה יותר דומה לאמבייד של שנה שעברה - מספרים מספרים מספרים - אז אמבייד דווקא עלה מדרגה במנהיגות ובחיבור הקבוצה לטיל אחד שקשה ליירט.
הואקום של הארדן גם החזיר את האריס לעמדת השלישי בהתקפה, שהוא פשוט יותר מתאים אליה ממספר 4 בהתקפה שנדרש יותר למשימות הגנתיות וקורנר טריז. מספר 2 כמובן תפוס על ידי מקסי הנהדר, כנראה השחקן המשתפר של השנה או לפחות פרס האולסטאר הפתאומי על שם מארקנן. כולנו אהבנו אותו בדירוג, מי יותר מי פחות (נראה לי שאני פחות. טעות שלי), אבל אף אחד לא ציפה שהבחור הזה יהפוך לכזה טוב כזה מהר.
הלייקרס
הקבוצה הזקנה בליגה לדעתי. הם בקושי רצים ונראה שכל משחק הם נכנסים לפיגור בגלל חוסר במאמץ או גישה של וושינגטון למשחק. מה כן, יש להם את שחקן הרבע האחרון הטוב בליגה (ואולי בעשורים האחרונים), שעדיין משתלט על המשחק ומרים אותם, ממש את כולם, לניצחונות. זה קצת לא נתפס שהקבוצה הזו במאזן של 60 אחוז בעיני, הם נראים ממש רע רוב חלקי המשחק, אלא אם משחקים נגד נמושות. הרבה פעמים גם נסיונות הקאמבק ברבע האחרון גם לא צולחים. אבל מה, כפי שהוכח פה בטורניר, כשלברון מצליח לגייס את זה למשחק שלם, מדובר באוסף של לוחמים ורול פליירס שיודעים מה לעשות ולהתאחד איפה שצריך. הדיסוננס מאיך שהם נראים לרוב לאיך שהם נראו בגמר, זה כמו הדיסוננס בין איך שנזכור את הקריירות של לברון ודיאנג׳לו ראסל.
אני חושב שלפלייאוף זה לא יספיק, אבל כבר מדברים שם על חיזוק, וכמו הלייקרס אנחנו יודעים שהוא ינחת בינואר, ואז נדבר אחרת. התשתית לאליפות שם בזכות לברון איידי ואוסטין ריבס (כן צריך שחקני אופי כאלה, והם חשובים יותר מאחרים), עכשיו רק נותר לראות אם הם יצליחו לשפר את הסגל או לשפר את האיכויות של שחקני הסגל.
פליקנס
קבוצה מפחידה. הם גרועים לפרקים, נפצעים מלא, ובסגל שלם לא היית רוצה לפגוש אותם. אולי הקבוצה העמוקה והמוכשרת בליגה. ציון יכול להיות השחקן הכי טוב בליגה, ובגלל חוסר בכושר זה לא ממש קורה - אני חושב שאין לו ראש לזה. יש שחקנים שזה מובהק אצלם, כמו קייד קאנינגהאם שהרצתי אותו חזק השנה ועושה רושם שהוא בתום השנה הזו ימשיך לקריירת בקאפ כמו רכזים אחרים שנבחרו בלוטרי - מרקל פולץ, מייקל קרטר וויליאמס comes to mind - ככה נראה שגם את ציון לא כל כך מעניין לקלוע 35 כל ערב, אבל שני דאנקים ככה בשביל הטופ 10 הוא מאוד ירצה לתת. אני לא חושב שמאחוריי כוכב שאינו מחוייב עד הסוף אפשר לרוץ רחוק, ולכן גם המאזן מאכזב 14-11. איפה זה ואיפה הוולבס של אדוארדס, שהגיע עם פחות הייפ, לקבוצה פחות טובה, והוא סוחף אותם למקום הראשון בקונפרנס קשה.
וולבס
אנטוני אדוארס הוא הריל דיל לא רק מבחינת הסקיל, מסתבר. מנהיגות ברמה הכי חיובית שיש, גם מבחינת דוגמא אישית. זכורים לי הרבה גארדים/ ווינגס שפשוט הפסיקו לתת את התחת בהגנה מהרגע שהגיעו ללהוביל קבוצה, כמו קוואי, ג׳ורג׳ ואפילו אולדיפו. איפה הם ואיפה אנט, הבנאדם יוצא להשמיד בכל ערב בכל צד של המגרש, ממש מזכיר את המנטליות של ג׳ורדן ופיפן קטע הזה. מדהים.
חוץ מזה הרול החדש של טאונס כמספר 2 מתאים לו בול, גובר בעונת התאוששות כאילו הוא היה דאנקן של אחרי הדיאטה, ושאר הסגל פשוט בא לעבוד ולא בא לבלבל את ביצים. אפילו ג׳ורדן מקלופלין נראה שייך לליגה הזו ולא לג׳י ליג. מקום ראשון במערב, אותו מאזן כמו של בוסטון שהסגל שלה איכותי פי מליון, ועוד הוולבס בקונפרנס יותר קשה. הכי מדהים שזה לא נראה כמו פתיחה בפוקס כמו אורלנדו, זה נראה משהו שכאן להישאר. חשבתי בהתחלה שהוולבס האלה יהיו כמו ממפיס של הגריט אנד גריינד, שומרים חזק ויפסידו לקבוצה עם סגל איכותי יותר בסופו של יום, אבל נראה שזו הרצפה של הקבוצה הזו.
לדעתי גם העונה הזו של גובר מצילה את הג׳וב והמוניטין של ה-GM שהביא אותו.
בכלל עושה רושם העונה שיש רגרסיה בעניני הגארדים והשלשות ומי שהימר על סייז הצליח, חוץ מקליבלנד.
אורלנדו
בוסטון 18-5
באקס 17-7
אורלנדו 16-7
סיקסרס 16-7
אינדיאנה שהחמאנו לה מליון 13-9.
המג׳יק לא קשורים לדבוקה הזו ולא קשורים למאזן הזה, אבל גם להם יש סייז (פחות מו וואגנר, יותר פרנץ ופאולו ב-3-4 הרבה סייז עוצמה ואתלטיות), ורצון לשמור, והם אדירים בבית ובחוץ, וקשה מאוד להתמודד עם האנרגיות שלהם, בעיקר אלה שמגיעות מהקו האחורי של אנטוני וסאגס. מדהים לראות איך לא מרגישים בכלל שרוב העונה הם בלי וונדל קארטר ג׳וניור ומרקל פולץ שהיו נהדרים בעונה הקודמת.
אגב, עם ג׳ונתן אייזק, ג׳ו אינגלס וגוגה ביטאדזה, יש להם את אחד הסגלים הכי חביבים בליגה, פשוט אין שם שחקן אחד לשנוא, באמת. לוקר רום צעיר וכנראה מגובש, ולכן הקבוצה הזו נמצאת איזה דבוקה או שניים מעל איפה שאמורה להיות. רק שיימשך.
סלטיקס
לא יודע אם יש לי הרבה להוסיף, הולידיי ממש סגר להם את הפינה בעצם קיבלו שדרוג גם על סמארט וגם על ברוגדון בשחקן אחד, ופורזינגיס זו תוספת שהיתה מאוד חסרה להם. כל עוד הם בריאים הם פייבוריטים בעיני לאליפות. הרבה דברים קורים בסלטיקס מתחת לפני השטח, האוזר ופריצ׳ארד משתלבים יותר טוב, שני הווליאימסים בכלל לא חסרים, טייטום משתפר למי שחשב שזה אפשרי, בעיקר בפיניש מסביב לטבעת, ובראון נראה כאילו זו העונת חוזה שלו ולא הקודמת. חוץ מזה, בראון שצחקו על זה שהוא מאבד הרבה ולא מוסר, ופורזינגיס שנחשב שחקן טיפש, לפחות על ידי, פשוט מצאו אחד את השני ומצליחים להפעיל מצויין אחד את השני, ולפתע טייטום נראה הסוליסט מהדבוקה. קשה לומר כמה זה יחזיק כי אני באמת חושב שיש להם בעיה בעמדת המאמן, אבל על פניו יש טייק שכל עוד הם בריאים הם יהיו אלופים, ואין לי ממש דרך לעשות קאונטר טייק לזה.
יש עוד כמה דברים אבל זה מתארך לי, אוסיף אם יהיה לי כח.
מוסיף פה כמה דיעות שיש לי, חלקן יגובו בסטט׳, על רבע העונה שעברנו השנה בליגה.
באופן כללי
העונה נפתחה בסערה, תחת הבטחה של איזון ופיזור הכישרון, ולטעמי מלבד בוסטון, פניקס ומילווקי באופן מסויים, אין קבוצות שהלכו על שלל כוכבים, ורובן בנויות עם עומק לא רע. כמו כן, מלבד בוסטון שהיא פייבוריטית חזקה אצל הרבה אנשים, אף אחת מהקבוצות האחרות לא נראית עדיפה במיוחד על האחרות, שגם האלופה דנבר באופן קלאסי לא מפחידה את המהמרים ששמו הרבה כסף על הסלטיקס, אבל יותר מזה, על הווריירס והלייקרס שבאותו הקונפרנס!
אני חושב שפחות או יותר קיבלנו מה שרצינו. הכדורסל מאוזן יחסית, רק שתי קבוצות (בוסטון ומינסוטה) ״ברחו״ לשאר הליגה, וגם זה לא רחוק מדי. אין לי סטט׳ על זה, אבל גם לטעמי הרבה מהמשחקים מאוד צמודים, וגם בלו אאוטס נגמרים בקאמבקים (לא מוצלחים בדרך כלל אבל מצמקים), מגמה שחשבתי שתהיה הפוכה בכדורסל השלשות.
טורניר אמצע העונה
לא חושב שאפשר לסכם את רבע העונה הזה מבלי להתחיל בתואר הראשון שחולק השנה, לטורניר אמצע העונה. מפעל אדיר של אדם סילבר שבעצם לקח תקופה מתה לחלוטין ב-NBA, והפך אותה למעניינת ותחרותית. הליגה תמיד מתחילה עם עניין - איך משתלבים שחקנים חדשים בקבוצות חדשות, איך מתחילים את הקריירה כל הפרוספקטים המבטיחים מהדראפט, איך נראים שחקנים אהובים שחזרו מפציעות. ואז בערך עד שעונת הטריידים באמצע העונה מתחילה, הליגה הולכת לישון. במקום זה קיבלנו טורניר תחרותי, שקבוצות התאמצו בו בשביל לנצח או להשיג הפרש נדרש, שנגמר בפייל פור מצויין, בו אינדיאנה ניצחה את מילווקי, הלייקרס קרעו את הפליקנס, ודייויס הוביל אותם לזכיה בגמר, רק כדי לראות את הזקן עם הזקן (יש פה משחק על goat) לוקח עוד פרס MVP שכן הנ״ל ניתן על כל הטורניר (בו לברון הציג מספרים של לברון בעונה 4, לא בעונה 21), וכמו שאתם יודעים איידי הוא מצויין אבל המשכיות לא קשורה אליו בשום צורה. אגב, פוליטית זה מצויין לליגה שלברון זכה, זה יגרום לשחקנים להיות אכפתיים כלפי התואר הזה לפחות עוד 5 שנים קדימה.
אינדיאנה
המרענן הרשמי של הליגה. מובלת בידי האליברטון, מן שילוב של פני הארדוואי ולוקה דונצ׳יץ׳, הפייסרס כשמם כן הם רצים בקצב מהמהירים בליגה ורק הסיקסרס מובילים עליהם בחצי נקודה באופנסיב רייטינג. לפייסרס יש הרבה צעירים רעבים ושחקנים בפריים שלהם, מה שמהווה תמהיל טוב (בניגוד לבאקס לדוגמא, שחקנים מבוגרים מדי או צעירים מדי, רק יאניס בפריים really). מעל הכל אבל מנצחת התרבות הספורטיבית של הנאה ושמחה שמנחיל שם האליברטון, הבחור לא רק משגר שלשות באחוזים מטורפים, ומוסר מדהים, הוא גם לא מאבד וגורם לכולם להיות שמחים. זה שם את הפייסרס במקום החמישי לפני קבוצות שהיו אמורות להסתכל עליהם בראי האחורי, כמו הקאבס או ההיט.
מילווקי
לדעתי הבאקס נראים רע. הם תמיד נראו רע, אבל שילוב של הגנה חסרת פשרות ודומיננטיות של יאניס הפכו אותם לבלתי עצירים רוב הזמן. עכשיו ההגנה כבר לא שם, מידלטון לא מה שהיה, ג׳רו התחלף בדיים, ג׳בון קארטר הלך לכסף אמיתי ודיוינצ׳נזו כבר הוטרד בשנה הקודמת. ביזלי שהגיע גרוע גם. קונאטון נפצע וקראודר גם או שסתם הפסיק להיות רלוונטי, ואז למרות שמתחת לסלים יש לקבוצה הזו כל מה שצריך ומעבר, הם פשוט לא יכולים לשמור על אף גארד או ווינג. כן מרשון בואוצ׳אמפ, אני מסתכל עליך. כל ויסקונסין מסתכלת עליך, למעשה, כי אם תשכיל להפוך לסטופר מעל הממוצע השנה, יכול להיות שאתה תעשה את ההבדל.
עוד שתי סיבות לדאגה, הראשונה היא שנראה שיאניס לא מת על המאמן אדריאן גריפין, והעובדה שהעזיבו את טרי סטוטס גורמת לספסל של הבאקס להיראות מאזולי-בלאטי משהו.
הסיבה העיקרית לדאגה, היא שבעוד ששניהם משיגים את המספרים שלהם, אני לא רואה שיתוף פעולה בריא בין דיים ובין יאניס. זה יותר תורי-תורך כזה, במקום להפוך לסטוקטון ומאלון או לפחות לפול ובלייק, השניים האלה נשארים כוכבי על, כל אחד בצד שלו. דוק ריברס אמר שעד הפלייאוף זה כבר יקרה, אני פחות אופטימי. מתחיל יותר לחשוב עד כמה דיים הוא הפרסונליטי החסרת תקדים בחדר ההלבשה כפי שתואר בפורטלנד או בנבחרת, ואני גם מתחיל לחשוש ממה שיש ליאניס בין האוזניים, קודם כל כי כשהאתלטיות יורדת זה מה שמחליט אם הקריירה תוארך, ודבר שני, דיים שחקן ענק, אתה שחקן ענק, אם אתה לא יודע לשתף איתו פעולה אז משהו לא הכי תקין אצלך.
סיקסרס
עוצר רגע מקבוצות הפיינל פור כי מאוד רלוונטי הדיבור על יאניס לעומת הדיבור על ג׳ואל. בעוד שריבים עם המאמן ושמועות על טריידים היו נחלתו של הקמרוני הענק, עכשיו זה קולות שיותר נשמעים במחנה של היווני. זה לא אמור להיות משחק סכום אפס, אבל בניגוד לציפיות אחרי עונת ה-MVP אמבייד רק משחק יותר טוב. העזיבה של הארדן יצרה חור שלא רק מקסי נהנה ממנו, אלא גם אמבייד, שמחלק יותר כדורים לחברים שלו, שעוזר יותר בהגנה, ומאוד שייף אלמנטים יוקיצ׳יים במשחק שלו. בעוד שיאניס דווקא נהיה יותר דומה לאמבייד של שנה שעברה - מספרים מספרים מספרים - אז אמבייד דווקא עלה מדרגה במנהיגות ובחיבור הקבוצה לטיל אחד שקשה ליירט.
הואקום של הארדן גם החזיר את האריס לעמדת השלישי בהתקפה, שהוא פשוט יותר מתאים אליה ממספר 4 בהתקפה שנדרש יותר למשימות הגנתיות וקורנר טריז. מספר 2 כמובן תפוס על ידי מקסי הנהדר, כנראה השחקן המשתפר של השנה או לפחות פרס האולסטאר הפתאומי על שם מארקנן. כולנו אהבנו אותו בדירוג, מי יותר מי פחות (נראה לי שאני פחות. טעות שלי), אבל אף אחד לא ציפה שהבחור הזה יהפוך לכזה טוב כזה מהר.
הלייקרס
הקבוצה הזקנה בליגה לדעתי. הם בקושי רצים ונראה שכל משחק הם נכנסים לפיגור בגלל חוסר במאמץ או גישה של וושינגטון למשחק. מה כן, יש להם את שחקן הרבע האחרון הטוב בליגה (ואולי בעשורים האחרונים), שעדיין משתלט על המשחק ומרים אותם, ממש את כולם, לניצחונות. זה קצת לא נתפס שהקבוצה הזו במאזן של 60 אחוז בעיני, הם נראים ממש רע רוב חלקי המשחק, אלא אם משחקים נגד נמושות. הרבה פעמים גם נסיונות הקאמבק ברבע האחרון גם לא צולחים. אבל מה, כפי שהוכח פה בטורניר, כשלברון מצליח לגייס את זה למשחק שלם, מדובר באוסף של לוחמים ורול פליירס שיודעים מה לעשות ולהתאחד איפה שצריך. הדיסוננס מאיך שהם נראים לרוב לאיך שהם נראו בגמר, זה כמו הדיסוננס בין איך שנזכור את הקריירות של לברון ודיאנג׳לו ראסל.
אני חושב שלפלייאוף זה לא יספיק, אבל כבר מדברים שם על חיזוק, וכמו הלייקרס אנחנו יודעים שהוא ינחת בינואר, ואז נדבר אחרת. התשתית לאליפות שם בזכות לברון איידי ואוסטין ריבס (כן צריך שחקני אופי כאלה, והם חשובים יותר מאחרים), עכשיו רק נותר לראות אם הם יצליחו לשפר את הסגל או לשפר את האיכויות של שחקני הסגל.
פליקנס
קבוצה מפחידה. הם גרועים לפרקים, נפצעים מלא, ובסגל שלם לא היית רוצה לפגוש אותם. אולי הקבוצה העמוקה והמוכשרת בליגה. ציון יכול להיות השחקן הכי טוב בליגה, ובגלל חוסר בכושר זה לא ממש קורה - אני חושב שאין לו ראש לזה. יש שחקנים שזה מובהק אצלם, כמו קייד קאנינגהאם שהרצתי אותו חזק השנה ועושה רושם שהוא בתום השנה הזו ימשיך לקריירת בקאפ כמו רכזים אחרים שנבחרו בלוטרי - מרקל פולץ, מייקל קרטר וויליאמס comes to mind - ככה נראה שגם את ציון לא כל כך מעניין לקלוע 35 כל ערב, אבל שני דאנקים ככה בשביל הטופ 10 הוא מאוד ירצה לתת. אני לא חושב שמאחוריי כוכב שאינו מחוייב עד הסוף אפשר לרוץ רחוק, ולכן גם המאזן מאכזב 14-11. איפה זה ואיפה הוולבס של אדוארדס, שהגיע עם פחות הייפ, לקבוצה פחות טובה, והוא סוחף אותם למקום הראשון בקונפרנס קשה.
וולבס
אנטוני אדוארס הוא הריל דיל לא רק מבחינת הסקיל, מסתבר. מנהיגות ברמה הכי חיובית שיש, גם מבחינת דוגמא אישית. זכורים לי הרבה גארדים/ ווינגס שפשוט הפסיקו לתת את התחת בהגנה מהרגע שהגיעו ללהוביל קבוצה, כמו קוואי, ג׳ורג׳ ואפילו אולדיפו. איפה הם ואיפה אנט, הבנאדם יוצא להשמיד בכל ערב בכל צד של המגרש, ממש מזכיר את המנטליות של ג׳ורדן ופיפן קטע הזה. מדהים.
חוץ מזה הרול החדש של טאונס כמספר 2 מתאים לו בול, גובר בעונת התאוששות כאילו הוא היה דאנקן של אחרי הדיאטה, ושאר הסגל פשוט בא לעבוד ולא בא לבלבל את ביצים. אפילו ג׳ורדן מקלופלין נראה שייך לליגה הזו ולא לג׳י ליג. מקום ראשון במערב, אותו מאזן כמו של בוסטון שהסגל שלה איכותי פי מליון, ועוד הוולבס בקונפרנס יותר קשה. הכי מדהים שזה לא נראה כמו פתיחה בפוקס כמו אורלנדו, זה נראה משהו שכאן להישאר. חשבתי בהתחלה שהוולבס האלה יהיו כמו ממפיס של הגריט אנד גריינד, שומרים חזק ויפסידו לקבוצה עם סגל איכותי יותר בסופו של יום, אבל נראה שזו הרצפה של הקבוצה הזו.
לדעתי גם העונה הזו של גובר מצילה את הג׳וב והמוניטין של ה-GM שהביא אותו.
בכלל עושה רושם העונה שיש רגרסיה בעניני הגארדים והשלשות ומי שהימר על סייז הצליח, חוץ מקליבלנד.
אורלנדו
בוסטון 18-5
באקס 17-7
אורלנדו 16-7
סיקסרס 16-7
אינדיאנה שהחמאנו לה מליון 13-9.
המג׳יק לא קשורים לדבוקה הזו ולא קשורים למאזן הזה, אבל גם להם יש סייז (פחות מו וואגנר, יותר פרנץ ופאולו ב-3-4 הרבה סייז עוצמה ואתלטיות), ורצון לשמור, והם אדירים בבית ובחוץ, וקשה מאוד להתמודד עם האנרגיות שלהם, בעיקר אלה שמגיעות מהקו האחורי של אנטוני וסאגס. מדהים לראות איך לא מרגישים בכלל שרוב העונה הם בלי וונדל קארטר ג׳וניור ומרקל פולץ שהיו נהדרים בעונה הקודמת.
אגב, עם ג׳ונתן אייזק, ג׳ו אינגלס וגוגה ביטאדזה, יש להם את אחד הסגלים הכי חביבים בליגה, פשוט אין שם שחקן אחד לשנוא, באמת. לוקר רום צעיר וכנראה מגובש, ולכן הקבוצה הזו נמצאת איזה דבוקה או שניים מעל איפה שאמורה להיות. רק שיימשך.
סלטיקס
לא יודע אם יש לי הרבה להוסיף, הולידיי ממש סגר להם את הפינה בעצם קיבלו שדרוג גם על סמארט וגם על ברוגדון בשחקן אחד, ופורזינגיס זו תוספת שהיתה מאוד חסרה להם. כל עוד הם בריאים הם פייבוריטים בעיני לאליפות. הרבה דברים קורים בסלטיקס מתחת לפני השטח, האוזר ופריצ׳ארד משתלבים יותר טוב, שני הווליאימסים בכלל לא חסרים, טייטום משתפר למי שחשב שזה אפשרי, בעיקר בפיניש מסביב לטבעת, ובראון נראה כאילו זו העונת חוזה שלו ולא הקודמת. חוץ מזה, בראון שצחקו על זה שהוא מאבד הרבה ולא מוסר, ופורזינגיס שנחשב שחקן טיפש, לפחות על ידי, פשוט מצאו אחד את השני ומצליחים להפעיל מצויין אחד את השני, ולפתע טייטום נראה הסוליסט מהדבוקה. קשה לומר כמה זה יחזיק כי אני באמת חושב שיש להם בעיה בעמדת המאמן, אבל על פניו יש טייק שכל עוד הם בריאים הם יהיו אלופים, ואין לי ממש דרך לעשות קאונטר טייק לזה.
יש עוד כמה דברים אבל זה מתארך לי, אוסיף אם יהיה לי כח.
