ברוך הבא לאנכרוניסטאן
אני רוצה לספר לך סיפור משעשע על הכלב שלי.
לקח לי זמן לאלף אותו ועל פי רוב הוא מתנהג יפה, ניגש לדלת כשהוא רוצה טיול או צריך להתפנות. יושב כשפוקדים עליו. נותן יד לשלום. שומר על איפוק כשעובר חתול על הדשא. רק את הרעש של הטרקטורון של הרב׳ש הוא מזהה מרחוק ומתנפל עליו בנביחות. זה לא בגלל הרב׳ש, זה בגלל הכלב שלו... יש ביניהם איזה עסק לא סגור.
יש רק בעיה אחת עם האילוף שלו - כמה שהשקעתי וניסיתי, חטיפים, צ׳ופרים, עונשים ומה לא - בתור חובב גאדג׳טים בכל פעם שיוצאת מצלמה עם מניין פיקסלים גבוה יותר או עדשה עם איזה נתון חדיש - הוא מתחיל לרייר על הספה בסלון. פאבלוב קראתי לו, ולא בכדי.
ואז אני קורא לו, נוזף בו באצבע מאיימת ואומר לו - ״פבלוב, שב!״ והוא - מרכין את הראש, משפיל את הזנב, עושה סיבוב אחד סביב עצמו, ומתיישב. אבל הכתם על הספה - נשאר.
זה הטבע הכלבי שלו. אין מה לעשות נגד זה. לא משנה כמה תסביר לו שכבר מגיל שנה העניין מבחינתו לא רלוונטי (ביקרתי אצל הווטרינר, טיפלתי ״בעניין״ וגם השתלתי לו צ׳יפ באותה הזדמנות) - יש דברים שקשה לו להשתלט עליהם.