אני לא כל כך מאמינה בצמיחה ביחד הזאת
אני חושבת על עצמי בגיל 20 ומשהו, הייתי עם חבר כמה שנים ורציתי לקשור את גורלי בגורלו מפני שפחדתי מאוד מלהיות לבד וידעתי שכאשה צעירה אבל כזו שלא נהיית יותר צעירה (כפי שהובהר לי במשפחה), אני צריכה גבר לידי כדי להיחשב בסדר. לא רוצה לחשוב איפה הייתי היום אם הייתי נישאת אז ויולדת. הוא לא רצה ילדים וידע שהוא לא רוצה (מה שהפחיד אותי מאוד, איך יכול להיות מישהו שלא רוצה ילדים?) אבל מה אם הייתי נכנסת להריון בכל זאת? וגם, לכל אחד/ת הבעיות שלו/ה, קשה להפריד, צריך להיות במודעות עצמית גדולה כדי לעבוד על דברים לחוד, כדי לדעת לא להשליך מהבעיות שלך על האחר. אולי כי לא חוויתי זאת אני לא מאמינה שאפשר לגדול ביחד, רק לחוד, ואז להיפגש.
אני חושבת על עצמי בגיל 20 ומשהו, הייתי עם חבר כמה שנים ורציתי לקשור את גורלי בגורלו מפני שפחדתי מאוד מלהיות לבד וידעתי שכאשה צעירה אבל כזו שלא נהיית יותר צעירה (כפי שהובהר לי במשפחה), אני צריכה גבר לידי כדי להיחשב בסדר. לא רוצה לחשוב איפה הייתי היום אם הייתי נישאת אז ויולדת. הוא לא רצה ילדים וידע שהוא לא רוצה (מה שהפחיד אותי מאוד, איך יכול להיות מישהו שלא רוצה ילדים?) אבל מה אם הייתי נכנסת להריון בכל זאת? וגם, לכל אחד/ת הבעיות שלו/ה, קשה להפריד, צריך להיות במודעות עצמית גדולה כדי לעבוד על דברים לחוד, כדי לדעת לא להשליך מהבעיות שלך על האחר. אולי כי לא חוויתי זאת אני לא מאמינה שאפשר לגדול ביחד, רק לחוד, ואז להיפגש.