תפריט
עמוד ראשי
פורומים
פוסטים
חיפוש
מה חדש
פוסטים חדשים
פוסטים חדשים לפרופיל
פעילות אחרונה
משתמשים
משתמשים מחוברים
הודעות פרופיל חדשות
חפש בהודעות פרופיל
בלוגים
המומחים
השקעות נדל"ן בארה"ב
ייפוי כוח מתמשך , צוואות, ירושות
גישור
דיני משפחה
טיפול CBT
רפואת חניכיים שתלים דנטליים
דיני עבודה
דרכון פורטוגלי
הורים למחוננים
אדריכלות
פורום מיסים
טיפולי פוריות
שמאות מקרקעין
הסרת שיער
מכשירי שמיעה
אזרחות אוסטרית
איך לבחור עגלה לתינוק?
התחבר
הירשם
מה חדש?
חיפוש
חיפוש
חפש בכותרות בלבד
By:
פוסטים
חיפוש
תפריט
התחבר
הירשם
Install the app
Install
פורומים
המומחים
רפואה
תרומת ביציות
מתי נכון לעבור לתרומה?
JavaScript is disabled. For a better experience, please enable JavaScript in your browser before proceeding.
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש
בדפדפן חילופי
.
הגב לנושא
תוכן ההודעה
<blockquote data-quote="החיים בורוד2" data-source="post: 139674698" data-attributes="member: 3981869"><p>ממש ככה</p><p></p><p>מרגישה בדיוק כמוך. ברגע אחד נחושה ומחליטה לדחוף את התרומה בכל הכוח ומייד אחר כך מתמלאת עצב ודכדוך. הרבה נשים מדברות כאן על תקופת אבל ואצלי לצערי היא פשוט לא מסתיימת. מתאבלת כבר יותר מחצי שנה. והאבל לא נגמר. במקביל ממשיכה לעשות עוד ועוד טיפולים ובירורים על אפשרויות התרומה. צעד קדימה שניים אחורה. לא מצליחה לסיים את האבל ולהשלים. שיחות עם מעט חברות שבסוד העניין נותנות כוח לשעה ואז אני חוזרת לדכדוך שלי, שיחות עם הפסיכולוגית שלי השאירו אותי עם התחושה שהיא פשוט לא מבינה את הכאב ולא אמפטית אליו ולכן גם הפסקתי ללכת אליה, שיחות עם בן זוגי לא עושות לי הקלה, להיפך, מרגישה קנאה נורא גדולה שהוא יהיה אבא ביולוגי ואני לא (יש לו ילדים מקשר קודם כך שזה לא שאני לא מפרגנת לו הורות ביולוגית, הוא אבא כבר עכשיו). לא מוצאת מנוחה. לא מצליחה לדמיין תמונת עולם ורודה שלי מחבקת ילד, רק מדמיינת ילד שאני מרגישה אליו אהבה פושרת ולא אמיתית ומלאה, כי הוא מייצג את הכישלון הכי גדול שלי - שלא הצלחתי להתחתן בגיל צעיר, מדמיינת שיחות מכאיבות של ״אז למי הוא דומה?״ ואותי מתכווצת ונעצבת ואני שואלת את עצמי האם לא כדאי פשוט לוותר, להכנע למה שהטבע מכתיב ולא ללכת בכוח נגדו? הרי זה ילד שלא בחר להיוולד, בשונה מאימוץ שזה בעיניי מעשה מדהים של הצלת ילד נטוש מגורל אכזרי (מעשה שאני לצערי לא מסוגלת לעשות). לפעמים אני חושבת שאני בעצמי לא הייתי רוצה להיות ילדה לאמא שלקחה תרומת ביצית וחיה כל חייה עם תחושת כישלון ותחושה שאני לא הילדה שהיא ייחלה לה... אז אם אני מרגישה ככה, למה שאעשה זאת לילד כלשהו בעולם? ואז מגיעה הכמיהה העמוקה לילד, שאוכל להעניק לו, לטפל, לטפח, להיות שם עבורו. אני מקווה שזה שאני מעלה את הספקות שלי לא מכאיב או פוגע במי שבחרה בתרומה, זו הרי החלטה כל כך אישית, סובייקטיבית, שיש נשים שהיא מאוד נכונה להן. פשוט משתפת ממכאובי ליבי. הלוואי והייתי מצליחה לקבל את התרומה בהשלמה ובשמחה. הפורום מצליח לחזק אותי בדרך, אבל עדיין נופלת המון, עצובה ולא בטוחה.</p></blockquote><p></p>
[QUOTE="החיים בורוד2, post: 139674698, member: 3981869"] ממש ככה מרגישה בדיוק כמוך. ברגע אחד נחושה ומחליטה לדחוף את התרומה בכל הכוח ומייד אחר כך מתמלאת עצב ודכדוך. הרבה נשים מדברות כאן על תקופת אבל ואצלי לצערי היא פשוט לא מסתיימת. מתאבלת כבר יותר מחצי שנה. והאבל לא נגמר. במקביל ממשיכה לעשות עוד ועוד טיפולים ובירורים על אפשרויות התרומה. צעד קדימה שניים אחורה. לא מצליחה לסיים את האבל ולהשלים. שיחות עם מעט חברות שבסוד העניין נותנות כוח לשעה ואז אני חוזרת לדכדוך שלי, שיחות עם הפסיכולוגית שלי השאירו אותי עם התחושה שהיא פשוט לא מבינה את הכאב ולא אמפטית אליו ולכן גם הפסקתי ללכת אליה, שיחות עם בן זוגי לא עושות לי הקלה, להיפך, מרגישה קנאה נורא גדולה שהוא יהיה אבא ביולוגי ואני לא (יש לו ילדים מקשר קודם כך שזה לא שאני לא מפרגנת לו הורות ביולוגית, הוא אבא כבר עכשיו). לא מוצאת מנוחה. לא מצליחה לדמיין תמונת עולם ורודה שלי מחבקת ילד, רק מדמיינת ילד שאני מרגישה אליו אהבה פושרת ולא אמיתית ומלאה, כי הוא מייצג את הכישלון הכי גדול שלי - שלא הצלחתי להתחתן בגיל צעיר, מדמיינת שיחות מכאיבות של ״אז למי הוא דומה?״ ואותי מתכווצת ונעצבת ואני שואלת את עצמי האם לא כדאי פשוט לוותר, להכנע למה שהטבע מכתיב ולא ללכת בכוח נגדו? הרי זה ילד שלא בחר להיוולד, בשונה מאימוץ שזה בעיניי מעשה מדהים של הצלת ילד נטוש מגורל אכזרי (מעשה שאני לצערי לא מסוגלת לעשות). לפעמים אני חושבת שאני בעצמי לא הייתי רוצה להיות ילדה לאמא שלקחה תרומת ביצית וחיה כל חייה עם תחושת כישלון ותחושה שאני לא הילדה שהיא ייחלה לה... אז אם אני מרגישה ככה, למה שאעשה זאת לילד כלשהו בעולם? ואז מגיעה הכמיהה העמוקה לילד, שאוכל להעניק לו, לטפל, לטפח, להיות שם עבורו. אני מקווה שזה שאני מעלה את הספקות שלי לא מכאיב או פוגע במי שבחרה בתרומה, זו הרי החלטה כל כך אישית, סובייקטיבית, שיש נשים שהיא מאוד נכונה להן. פשוט משתפת ממכאובי ליבי. הלוואי והייתי מצליחה לקבל את התרומה בהשלמה ובשמחה. הפורום מצליח לחזק אותי בדרך, אבל עדיין נופלת המון, עצובה ולא בטוחה. [/QUOTE]
שם
אימות
פרסם תגובה
פורומים
המומחים
רפואה
תרומת ביציות
מתי נכון לעבור לתרומה?
צור קשר
תקנון הפורום
מדיניות פרטיות
עזרה
עמוד ראשי
עברית (he_IL)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd.
Forum software by XenForo
®
© 2010-2020 XenForo Ltd.
למעלה