משהו שפירסמתי באתר "פסיכולוגיה עברית"
- פותח הנושא בילי79
- פורסם בתאריך
אני הגבתי על נושא אחר שחוזר רבות בדברייך
ולכן הרגשתי שמגיעה לו התייחסות. הנושא שהגבתי עליו היה ההתעקשות שלך עם מטפלת אחרי מטפלת, שיאפשרו לך לשלם על פגישות מבלי להגיע אליהן - לא כמשהו חד פעמי אלא כדפוס חוזר. זו אומנם לא הנקודה שאת ראית כעיקרית בדיון, אך זו הנקודה שהיה חשוב לי להגיב עליה.
אבל התגובה שלי נוגעת גם לנושא זכויותיו של המטופל, הנקודה העיקרית בעיניך. כי אני טוענת שאין למטופל "זכות" לבחור בהליך שיפגע בו. זו לא "זכות" שמטפל רשאי, מבחינה אתית, להעניק.
ולגבי הדיוק בדבריי, את טועה. כתבתי בפורום הזה דווקא בזמן שזה קרה. בפורום השני תיארתי את הדברים זמן רב אחרי שקרו, בפרספקטיבה של הזמן שעבר וההתבוננות שהוא איפשר. אבל את הפגיעה ה"טריה" אפשר לראות דווקא כאן.
ולכן הרגשתי שמגיעה לו התייחסות. הנושא שהגבתי עליו היה ההתעקשות שלך עם מטפלת אחרי מטפלת, שיאפשרו לך לשלם על פגישות מבלי להגיע אליהן - לא כמשהו חד פעמי אלא כדפוס חוזר. זו אומנם לא הנקודה שאת ראית כעיקרית בדיון, אך זו הנקודה שהיה חשוב לי להגיב עליה.
אבל התגובה שלי נוגעת גם לנושא זכויותיו של המטופל, הנקודה העיקרית בעיניך. כי אני טוענת שאין למטופל "זכות" לבחור בהליך שיפגע בו. זו לא "זכות" שמטפל רשאי, מבחינה אתית, להעניק.
ולגבי הדיוק בדבריי, את טועה. כתבתי בפורום הזה דווקא בזמן שזה קרה. בפורום השני תיארתי את הדברים זמן רב אחרי שקרו, בפרספקטיבה של הזמן שעבר וההתבוננות שהוא איפשר. אבל את הפגיעה ה"טריה" אפשר לראות דווקא כאן.
אני מעריכה את ההודאה שלך.
בהודעותייך אמרת דברים לא מדויקים בלשון המעטה. לא ידעתי שדפוסי ההתנהגות שלי מעניינים אותך כל כך..
הנושא העיקרי שהעליתי הוא זכויות המטופל על פי החוק. אני חושבת ואני אומרת זאת מאוד ברור: שלדעתי יש צורך בהסכמה מדעת בכתב בכל הנוגע לטפולים פסיכולוגיים. למעשה - גם עכשיו לא ברורה לי עמדתך בעניין.
לגבי הפורום- לא ידעתי. תודה שהסבת את תשומת ליבי.
בהודעותייך אמרת דברים לא מדויקים בלשון המעטה. לא ידעתי שדפוסי ההתנהגות שלי מעניינים אותך כל כך..
הנושא העיקרי שהעליתי הוא זכויות המטופל על פי החוק. אני חושבת ואני אומרת זאת מאוד ברור: שלדעתי יש צורך בהסכמה מדעת בכתב בכל הנוגע לטפולים פסיכולוגיים. למעשה - גם עכשיו לא ברורה לי עמדתך בעניין.
לגבי הפורום- לא ידעתי. תודה שהסבת את תשומת ליבי.
את רוצה לדעת את עמדתי בענין?
עמדתי היא שמכיוון שעסקינן בחוזה שאינו רק עסקי אלא קודם כל רגשי, ומכיוון שחלק מהענין שהמטופל לומד באמצעות הקשר הטיפולי הוא איך להיות בקשר קרוב בלי להרוס אותו - חוזה כתוב מדוקדק רק יפריע. ככל שיהיה דקדקני יותר - כך יפריע יותר. כי לא יותיר מקום לגמישות, למשא-ומתן ביחסים, ללמידה הדדית. הפרטים השונים של הסטינג (למשל אם הודעות בין פגישות מתקבלות או לא), הם חלק מה"משחק" הזה, וצריך שישאר מקום למטפל להפעיל שיקול דעת בעל מקרה לגופו. וצריך שהמטופל ידע שגם לו יש יכולת להשפיע ולהביע את רצונותיו וצרכיו - שאולי השתנו מתחילת הטיפול. וכל אלה הם חומרים שאפשר לעבוד איתם, שאפשר ללמוד מהם. אם תגבילי כל צעד וצעד על ידי ניסוח חוזה טרחני ומפורט - הרגת את הטיפול. זו דעתי. מעבר לזה, אני חושבת שההץמקדות היתירה שלך על "זכויות" וחוק וכדו' - מסיטה את הדיון מהמוקד האמיתי של הטיפול - הלוא הוא היחסים - להתמקדות מיותרת בטפל. במה שאין בו נשמה וחיים. אולי זה עשוי לתת ביטחון - ההיאחזות במילה הכתובה, המנוסחת בקפידה של עורכי דין, אבל זה לא מה שבאמת יעזור לך. וזה לא לב העניין גם לא עבורך: זה רק מבנה הגנתי שנועד לאפשר לך לברוח מיצירת קשר אמיתי. להתעסק בהגדרות וחוקים במקום בהבנות וביחסים זו דעתי ולכן לא הגבתי על כל שיח הזכויות שהצגת כאן
עמדתי היא שמכיוון שעסקינן בחוזה שאינו רק עסקי אלא קודם כל רגשי, ומכיוון שחלק מהענין שהמטופל לומד באמצעות הקשר הטיפולי הוא איך להיות בקשר קרוב בלי להרוס אותו - חוזה כתוב מדוקדק רק יפריע. ככל שיהיה דקדקני יותר - כך יפריע יותר. כי לא יותיר מקום לגמישות, למשא-ומתן ביחסים, ללמידה הדדית. הפרטים השונים של הסטינג (למשל אם הודעות בין פגישות מתקבלות או לא), הם חלק מה"משחק" הזה, וצריך שישאר מקום למטפל להפעיל שיקול דעת בעל מקרה לגופו. וצריך שהמטופל ידע שגם לו יש יכולת להשפיע ולהביע את רצונותיו וצרכיו - שאולי השתנו מתחילת הטיפול. וכל אלה הם חומרים שאפשר לעבוד איתם, שאפשר ללמוד מהם. אם תגבילי כל צעד וצעד על ידי ניסוח חוזה טרחני ומפורט - הרגת את הטיפול. זו דעתי. מעבר לזה, אני חושבת שההץמקדות היתירה שלך על "זכויות" וחוק וכדו' - מסיטה את הדיון מהמוקד האמיתי של הטיפול - הלוא הוא היחסים - להתמקדות מיותרת בטפל. במה שאין בו נשמה וחיים. אולי זה עשוי לתת ביטחון - ההיאחזות במילה הכתובה, המנוסחת בקפידה של עורכי דין, אבל זה לא מה שבאמת יעזור לך. וזה לא לב העניין גם לא עבורך: זה רק מבנה הגנתי שנועד לאפשר לך לברוח מיצירת קשר אמיתי. להתעסק בהגדרות וחוקים במקום בהבנות וביחסים זו דעתי ולכן לא הגבתי על כל שיח הזכויות שהצגת כאן
הקוסמת הורודה
New member
אני חושבת שאין כאן בעיה עם החוק
למרות שאפשר לנסות לשנות אותו, אם רוצים. בכל אופן, אני לא הייתי מנסה לשנות אותו.
שני דברים: הסכמה מדעת בכתב, ופנייה לעזרה במצב חירום.
הסכמה מדעת בכתב - החוק לא קבע הסכמה כזו בנוגע לטיפול פסיכולוגי, לדעתי בגלל מה ששחר אמרה. שזה טיפול רגשי, ולכן אי אפשר לכתוב מראש את כל ההסכמות בנוגע לכל המצבים הרגשיים שאולי יתהוו בטיפול. בכל אופן, המטופל יכול לדרוש את החוזה הטיפולי בכתב, ואכן זה מה שעשיתם במקרה הזה - כתבתם הסכמות בכתב.
במקרה הזה, המטפלת עומדת בהחלט בהסכם שלכם. את היא זו שלא עומדת בו. היא הסכימה למסרון לפני פגישה, ולא למסרוני שיחות בין הפגישות.
היא הסכימה לשמור לך את השעה גם אם את לא מגיעה, תמורת תשלום. אך לא התכוונה למצב שבו את לא מגיעה פעם אחר פעם ברציפות כי קשה לך להיות בפגישה. אלא שמצב זה אי אפשר לחזות מראש, לכן אי אפשר לכתוב עליו מראש. אין ברירה, אלא לפרש אותו רק בזמן שהוא קורא. היא פירשה לך את כוונתה, שלא התכוונה להיעדרות קבועה, פעם אחר פעם. למצב כזה היא לא מסכימה ולא היתה מסכימה מראש.
את הבנת מכך שהחובה היחידה שלך בקשר שלנו היא התשלום, אך הבנת לא נכון. עצם ההסכמה על טיפול פסיכולוגי בין מטופל למטפל, משמעה שהמטופל מגיע לפגישות באופן סדיר, אלא אם כן יש מניעה פיזית. אם המניעה היא נפשית, והיא נמשכת, הטיפול נעצר ואינו מתקיים.
את אי ההבנות האלה אי אפשר לכתוב מראש, ואין ברירה אלא לנהל עליהן דו שיח הדדי בזמן אמת. היא הסבירה לך את כוונתה במה שכתבה, ולא הפרה את התחייבותה כלפייך לפי מה שכתבה.
פנייה לעזרה במצב חירום - פנייה לעזרה נפשית במצב חירום יכולה להיעשות במיון פסיכיאטרי. יש גם אפשרות לפנות לעזרה ראשונה נפשית ע"י מתנדבים שאינם מקצועיים, והם בהחלט מוכשרים לתת עזרה נפשית למי שאינו זקוק למיון. אלו המענים הניתנים, והם בהחלט עונים על הצרכים האמיתיים.
אמנם המטופל שמרגיש רע לא מרגיש שהמענים הללו מספיקים, אבל הרגשתו אינה קובעת את המציאות. הרגשתו חולה ושגויה. אם הוא במצב חירום, מיון פסיכיאטרי יתן לו מענה. ואם אינו במצב שיש מענה במיון פסיכיאטרי, הוא צריך לחכות לפגישה הבאה עם הפסיכולוג ובינתיים להיעזר בתרופות הרגעה שרושם לו הפסיכיאטר למצבים קשים, ובמה שאפשר ויש מצד העזרה הנפשית בהתנדבות.
הוא צריך להפנים שזה שאין לו כוח לסבול ולחכות אינו פיקוח נפש.
את לא חושבת שעזרה נפשית לא מקצועית היא מענה מתאים לאלו שלא צריכים מיון פסיכיאטרי, אך אני חושבת שכן, וגם בעלי המקצוע והחוק חושבים כך.
עזרה פסיכולוגית למי שזקוק לכך, משמעותה שהוא מוכרח לדעת לשחות לבד בין הפגישות, ואינו יכול לפנות למציל כדי לעזור לו לשחות. אם הוא טובע - יש אשפוז. אם אינו טובע, הוא חייב ללמוד לעזור לעצמו (=לשחות לבד, עם כל כמה שזה קשה). באופן אקראי ולא תדיר הוא יכול לפנות למציל, אך רק באופן הזה.
לכן המטפלת במקרה הזה אינה עריצה, אינה מתנערת מהתחייבותה, ועמדה בה היטב. כמובן שאפשר לנסח את החוזה ביניכם כעת, לאור מצב שהתהווה שלא נכתב במדויק בחוזה (כי כבר אמרתי שאי אפשר לדעת הכל מראש) ולכתוב במדויק מה הקשר ביניכם בין הפגישות, אך מראש היא לא תסכים לקשר בכתב יותר מפעם אחת בין הפגישות.
את כמטופלת רואה שהמטפלת לא מתנהגת כלפייך נכון במצב שאת שרויה בו. אני כמטופלת רואה ההיפך ממך, וסבורה שהיא מתנהגת מאוד נכון, בהתאם להסכמות ביניכם, ושהראייה שלך וההבנה שלך שגויות, מסיבות מאוד מסוימות.
אני סבורה שההתנהגות המקצועית שלה אתית לגמרי.
כאשר מטפלת מתנהגת בהתנהגות מקצועית שאינה אתית, יש למטופל למי לפנות בנדון - הוא יכול להתלונן עליה בוועדת האתיקה, כדי שלא תוכל לפגוע במטופלים אחרים להבא, ולעבור למטפל אחר. אין ברירה אחרת.
אנו לא מסכימות אמנם, אך זו דעתי כמטופלת בעלת ניסיון של שנים רבות. לכן אני לא חושבת שצריך לשנות את החוק, אלא דווקא לחדד אצל המטופלים את המשמעות של טיפול פסיכולוגי ואת ההבנה המדויקת של כוונות ההסכמות שנכתבות עם הפסיכולוג בתחילת הטיפול.
למרות שאפשר לנסות לשנות אותו, אם רוצים. בכל אופן, אני לא הייתי מנסה לשנות אותו.
שני דברים: הסכמה מדעת בכתב, ופנייה לעזרה במצב חירום.
הסכמה מדעת בכתב - החוק לא קבע הסכמה כזו בנוגע לטיפול פסיכולוגי, לדעתי בגלל מה ששחר אמרה. שזה טיפול רגשי, ולכן אי אפשר לכתוב מראש את כל ההסכמות בנוגע לכל המצבים הרגשיים שאולי יתהוו בטיפול. בכל אופן, המטופל יכול לדרוש את החוזה הטיפולי בכתב, ואכן זה מה שעשיתם במקרה הזה - כתבתם הסכמות בכתב.
במקרה הזה, המטפלת עומדת בהחלט בהסכם שלכם. את היא זו שלא עומדת בו. היא הסכימה למסרון לפני פגישה, ולא למסרוני שיחות בין הפגישות.
היא הסכימה לשמור לך את השעה גם אם את לא מגיעה, תמורת תשלום. אך לא התכוונה למצב שבו את לא מגיעה פעם אחר פעם ברציפות כי קשה לך להיות בפגישה. אלא שמצב זה אי אפשר לחזות מראש, לכן אי אפשר לכתוב עליו מראש. אין ברירה, אלא לפרש אותו רק בזמן שהוא קורא. היא פירשה לך את כוונתה, שלא התכוונה להיעדרות קבועה, פעם אחר פעם. למצב כזה היא לא מסכימה ולא היתה מסכימה מראש.
את הבנת מכך שהחובה היחידה שלך בקשר שלנו היא התשלום, אך הבנת לא נכון. עצם ההסכמה על טיפול פסיכולוגי בין מטופל למטפל, משמעה שהמטופל מגיע לפגישות באופן סדיר, אלא אם כן יש מניעה פיזית. אם המניעה היא נפשית, והיא נמשכת, הטיפול נעצר ואינו מתקיים.
את אי ההבנות האלה אי אפשר לכתוב מראש, ואין ברירה אלא לנהל עליהן דו שיח הדדי בזמן אמת. היא הסבירה לך את כוונתה במה שכתבה, ולא הפרה את התחייבותה כלפייך לפי מה שכתבה.
פנייה לעזרה במצב חירום - פנייה לעזרה נפשית במצב חירום יכולה להיעשות במיון פסיכיאטרי. יש גם אפשרות לפנות לעזרה ראשונה נפשית ע"י מתנדבים שאינם מקצועיים, והם בהחלט מוכשרים לתת עזרה נפשית למי שאינו זקוק למיון. אלו המענים הניתנים, והם בהחלט עונים על הצרכים האמיתיים.
אמנם המטופל שמרגיש רע לא מרגיש שהמענים הללו מספיקים, אבל הרגשתו אינה קובעת את המציאות. הרגשתו חולה ושגויה. אם הוא במצב חירום, מיון פסיכיאטרי יתן לו מענה. ואם אינו במצב שיש מענה במיון פסיכיאטרי, הוא צריך לחכות לפגישה הבאה עם הפסיכולוג ובינתיים להיעזר בתרופות הרגעה שרושם לו הפסיכיאטר למצבים קשים, ובמה שאפשר ויש מצד העזרה הנפשית בהתנדבות.
הוא צריך להפנים שזה שאין לו כוח לסבול ולחכות אינו פיקוח נפש.
את לא חושבת שעזרה נפשית לא מקצועית היא מענה מתאים לאלו שלא צריכים מיון פסיכיאטרי, אך אני חושבת שכן, וגם בעלי המקצוע והחוק חושבים כך.
עזרה פסיכולוגית למי שזקוק לכך, משמעותה שהוא מוכרח לדעת לשחות לבד בין הפגישות, ואינו יכול לפנות למציל כדי לעזור לו לשחות. אם הוא טובע - יש אשפוז. אם אינו טובע, הוא חייב ללמוד לעזור לעצמו (=לשחות לבד, עם כל כמה שזה קשה). באופן אקראי ולא תדיר הוא יכול לפנות למציל, אך רק באופן הזה.
לכן המטפלת במקרה הזה אינה עריצה, אינה מתנערת מהתחייבותה, ועמדה בה היטב. כמובן שאפשר לנסח את החוזה ביניכם כעת, לאור מצב שהתהווה שלא נכתב במדויק בחוזה (כי כבר אמרתי שאי אפשר לדעת הכל מראש) ולכתוב במדויק מה הקשר ביניכם בין הפגישות, אך מראש היא לא תסכים לקשר בכתב יותר מפעם אחת בין הפגישות.
את כמטופלת רואה שהמטפלת לא מתנהגת כלפייך נכון במצב שאת שרויה בו. אני כמטופלת רואה ההיפך ממך, וסבורה שהיא מתנהגת מאוד נכון, בהתאם להסכמות ביניכם, ושהראייה שלך וההבנה שלך שגויות, מסיבות מאוד מסוימות.
אני סבורה שההתנהגות המקצועית שלה אתית לגמרי.
כאשר מטפלת מתנהגת בהתנהגות מקצועית שאינה אתית, יש למטופל למי לפנות בנדון - הוא יכול להתלונן עליה בוועדת האתיקה, כדי שלא תוכל לפגוע במטופלים אחרים להבא, ולעבור למטפל אחר. אין ברירה אחרת.
אנו לא מסכימות אמנם, אך זו דעתי כמטופלת בעלת ניסיון של שנים רבות. לכן אני לא חושבת שצריך לשנות את החוק, אלא דווקא לחדד אצל המטופלים את המשמעות של טיפול פסיכולוגי ואת ההבנה המדויקת של כוונות ההסכמות שנכתבות עם הפסיכולוג בתחילת הטיפול.
משטרת השטויות
New member
לדעתי מה שיעזור לך זה לא חוק אלא טיפול מתאים ב OCD
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.