../images/Emo45.gif וגם ../images/Emo31.gif
בוודאי שטבעונים אינם קדושים. שום דבר ובטח שלא אף אחד יזכה לתואר קדוש - זו מילה מיותרת לפי דעתי, פשוט כי לא קיים דבר כזה. אני לא רואה בטבעונות שלי משהו מיוחד, כמו שאני לא רואה בפמניזם שלי או בהתנגדות שלי לגזענות משהו מיוחד. כולם פשוט התנהגויות ותפישות עולם שנגזרות באופן ישיר מעיקרון השוויון בו אני מאמין. אכן, אוכלי בשר או צמחונים תורמים כסף רב לתעשיות הסבל הגדולות. אני לא חושב שזה בגלל חוסר רגישות מצידם - אני גם לא חושב שאני יכול בקלות להצביע ולהגיד מה בדיוק גורם להם להמשיך לתרום לסבל. חלקם מהרגל, חלקם מכורים לבשר (ידוע כיום כבר כי מדובר במזון שממכר פיזית, בדומה לסמים נרקוטיים, בהקשר הזה נתון סטטיסטי מעניין: במחקר שנערך בארה"ב, 30% מאוכלי הבשר סירבו לוותר על אכילת בשר לשבוע גם תמורת 1,000 דולר!), חלקם מבורות, וחלקם, ובזה אני אעבור לפסקה הבאה: מחוסר הסתכלות. וייתכן שיש גם חלק קטן שזה נובע מתוך אדישות רגשית (=רשעות?) במהלך השירשור הזה תיארת מספר לא קטן של מכרים שלך, אולי חלק מהם אתה מכיר כאנשים רגישים במיוחד, אשר עובדים בתעשיות הסבל, חלקם גם אחראים ישירות על גרימת סבל (שוחטים למשל שתיארת). האנשים הללו סובלים ממה שדון בארנס, שעבד 16 שנים כמדען בתעשיית התרופות כנסיין על בעלי-חיים, Conditioned Ethical Blindness. עוד כילד, מתאר בארנס, שגדל בחווה ועד לסיומי הדוקטורט שלו הוא למד שבעלי-חיים שאינם בני אדם הם אמצעים לשירות מטרותיו של האדם. כשלמד באוניברסיטה נוספה לזה גם שפה שלמה שתרמה לעיוורון שלו: הקופים בהם הוא התעלל כחלק מעבודתו היו "מושאי מחקר" (המונח הישראלי המקובל אגב הוא: מודל חייתי), המכות חשמל שהוא העניק להם היו "חיזוק שלילי", וניסיונים (הכושל כמובן) לברוח היו "התנהגות הימנעותית". כמו שבארנס מספר: במהלך ה-16 שנים שלי במעבדה, השאלה האם השימוש בבעלי-חיים במעבדה הוא מוסרי או לאו, מעולם לא עלתה. לא בצורה פורמלית, וגם לא בצורה אי-פורמלית. עד שאני העלתי אותם לקראת הימים האחרונים של תקופתי כויוסקטור. בארנס היום אגב, עומד בראש האגודה הבריטית נגד ניסויים בבעלי-חיים. מלבד "עיוורון מוסרי מותנה", הייתי רוצה להוסיף עוד סוג של עיוורון, או ליתר דיוק ניתן לקרוא לו "נקודת מבט ספישיצנטרית". עיוורון זה הוא מסוכן במיוחד, מהסיבה הפשוטה שגם רבים מפעילי הזכויות בעלי-חיים נוטים ללקות בו. זו אי היכולת להסתכל על מצב בעלי-חיים מנקודת המבט של הצרכים שלהם, וחשוב להבין שלבעלי-חיים שונים צרכים שונים. מה שמתאים לבן-אדם לא מתאים לתרנגולת. ומה שמתאים לתרנגולת לא מתאים לחזיר. יותר מכך, בין בני-אדם יש הבדל בצרכים. בין תרנגולים יש הבדל בצרכים. ובין חזירים יש הבדל בצרכים. בין בני-האדם רובנו כבר למדנו לצאת מהעיוורון הזה - אני לא מכיר אנשים שלא יודעים שאותה צ'פחה שתיתן לחברך שלך כשאתה פוגש אותו - אתה לא תיתן לתינוק. אבל לרובנו יצא להיחשף לתינוקות ולצרכים שלהם. לכמה מאיתנו יצא להיחשף לתרנגולות? ועוד מנקודת מבט המודעת לצרכים שלהן? כמה מאיתנו למשל יודעים שתרנגולות מסוימות, כשתינתן להן ההזדמנות, יעדיפו להטיל את הביצים בפרטיות? כמה מאיתנו למשל יודעים שתרנגולות אינן מסוגלות לזכור יותר מכמה פרטים, ולכן לשים אותן בתוך להקת תרנגולות גדולה במיוחד - תהיה פגיעה בצרכים שלהן? כמה מאיתנו יודעים על המשחק הנפוץ של בריכות בוץ שתרנגולות נוהגות לשחק בו? כשאנשים אומרים לי: "ראיתי מחלבה זה לא כזה נורא!" או "ביקרתי פעמים רבות במדגרה של ביצי 'חופש', הלוואי עליי תנאים כאלו!" זה לא משכנע אותי. לא שאני לא חושב שלראות בעיניים שלך מה מתרחש בתעשיות הסבל זה לא חשוב. אבל לפני שאדם בוחר לעשות את זה הוא חייב להסתכל עמוק בתוך עצמו ולמחוק מעצמו שתי התניות שהוא מאוד רגיל אליהן: אי ההתייחסות השרירותית לבעלי-חיים שאינם בני אדם כבעלי מעמד מוסרי (ולכן התעלמות מוחלטת מהרגשות או מהצרכים שלהם) והסתכלות על המצב מנקודת מבט אנושית-אישית (ולכן "הלוואי עליי תנאים כאלו" כאשר לבעל-החיים הנדון, תנאים כאלו אינם מספיקים בכלל)