משבר או מה?

[אורחת11111]

ברור שהכוונה היא שהיא תציע לו ללכת להיבדק ולטפל בעצמו.

היא הרי לא יכולה לעשות זאת במקומו גם לו רצתה. ואם יסרב או ידחה, אין לה מה לעשות, זה עניין שלו ואחריות שלו. אך מצד שני, אפילו אילו היה סתם מכר רחוק, ללא שום כוונה לעתיד משותף או ליחסים קרובים מסוג כלשהו, והייתי יודעת שיש לו בעיה של עייפות כרונית, הייתי מציעה לו ללכת להיבדק פשוט מתוך אכפתיות אנושית בסיסית. שלא לדבר על האבא של הילדים שלי, שאפילו רק למענם שווה לעשות זאת. ירצה - ילך, לא ירצה - לא ילך, התפקיד שלי הוא להתריע, מכאן והלאה - הוא אדם בוגר שאחראי על מעשיו ועל בריאותו.
אגב, בכל מקרה, גם אם יטפל בעצמו, וגם אם העייפות תחלוף, זה לא מחייב אותה להישאר איתו. היא עדיין יכולה לקום וללכת בכל שלב אם זה מה שהיא רוצה לעשות, זה לא האחד על חשבון השני.

 

[imaleshnayim]

מזכיר לי את מה שאני עברתי וזה מה שקרה אצלנו

20 שנה של נישואין, אהבתי אותו מאד מאד מאד!!!! הרגשתי גם שהוא מרוחק, כל הזמן עייף, הכל עלי, ילדים, סידורים וכו וכו וכו...בכללי כל מה שציינת...אחרי מס' נסיונות הצלחתי לשכנע אותו ללכת לטיפול, 10 חודשים שבוע אחרי שבוע, גיליתי איפה אני טעיתי, איפה הוא טעה, איפה הייתי בסדר ואיפה הוא היה...ולאט לאט התגלתה האמת המרה שהוא בעצם כבר לא אוהב אותי ולא מאושר בנישואים ורוצה להיות חופשי...אנחנו שנה גרושים...הכעס עצום, הכאב שובר גומר, הלב שבור לרסיסים...ההלם, החוסר אמון, כל כך נלחמתי ובסוף רק בשביל לגלות את האמת האיומה הזו...יכול היה לחסוך לנו הרבה מאד כסף ולומר לי את האמת...לצערי אני עדיין עם רגשות שטרם נמחקו כליל...קשה מאד, לא פשוט, ילדים, כלכלית, כעסים ביני ולבינו, יותר מהצד שלי...הודה בפניי שכל הכבוד לי שהמשכתי להלחם ולא ויתרתי והוא יודע שהוא זה שכבר לא היה שם...אז אם את רוצה להתגרש תוודאי שאת עושה את זה מהסיבות הנכונות..תכנסי עמוק לתוך הלב שלך, תבררי איתו איפה הוא עומד, תנסו לדבר יותר...להיות גרוש/ה לא מאחלת לשונאים שלי בייחוד כשיש עדיין אהבה וניתן לתקן..בטח ובטח כשאחד הצדדים לא מצפה לזה...הטיפ שלי אחרי כל הסאגה הזו זה ללמוד לשחרר ולתת לכל אחד את הזמן שלו...ואם מדברים אז ברגוע ולא ליד הילדים....זה הכי נורא כי מנסיון שלי אצלי גרמתי להם שלא במתכוון לקחת צד, פעם שלי ופעם שלו ואני מכה על חטא....בהצלחה

 

[לצורך העניין X]

אולי הייתם חוסכים כסף אבל לא היית מרגישה יותר טוב

ככה את יודעת שנלחמת על מה שחשוב לך ועשית כל מה שיכולת כדי להציל את הנישואין. כמו כן הגעתם לגירושין מתוך הבנה עמוקה של התהליך. זה לא עושה אותו פחות כואב, אבל ההבנה חשובה ואם הייתם נפרדים מבלי שתביני איך הוא מרגיש, הכעס היה פי כמה וכמה.

 

[YoniS007]

 

[imaleshnayim]

יש צדק בדברייך...

כשהייתי שומעת על חברים/חברות מתגרשים ללא טיפול לפני וכד. פחדתי תמיד שזה עלול לקרות אצלי והייתי נחושה להלחם ולעשות כל מה שביכולתי לפני הצעד המכריע....כמה יכולתי לתקן היום אם הוא היה שם...עצוב עצוב לי מאד...אין יום/לילה שאני לא חושבת אילו ככה ואילו ככה...אז מגיע הכעס, הרחמים העצמיים, ולמה הוא לא נלחם כמוני? ועד כמה אני הייתי לא בסדר שהוא הפסיק לאהוב אותי....בקיצור...מתפללת שזה יעבור.

 

[חייבתלהגיב]

 

[זה מה יש10]

לא קל....

אבל אני דווקא מסכימה איתך.... אם ידע מראש שלא אוהב ולא רוצה, בשביל מה לגרור את התהליך?
זה תהליך קשה וכואב ולא נעים... שאם את באה אליו בכל המוטיבציה את מאוד נחשפת ומורידה הגנות..... והתחושה בסוף היא של רמאות ובגידה באמון.

כשאצלנו התפוצצו הנישואין, היתה תקופה שאני רציתי שננסה טיפול זוגי... כשעוד לא הבנתי שאני כבר לגמרי לא שם. הוא לא רצה.
הוא רצה שכל אחד ילך לטפל בעצמו קודם, ורק אח"כ ניפגש בטיפול זוגי....
מבחינתי זה היה עוד בוקס בבטן שהראה לי כמה הוא מתעלם מהצרכים שלי.... והרחיק אותי עוד יותר.
אח"כ כשהוא הרגיש שהוא כבר בשל לטיפול הזוגי הזה, אני כבר הייתי במקום כל כך אחר... שאחרי 3 פגישות הודעתי לו שאין מבחינתי טעם להמשיך (כבר ידעתי שאני לא אוהבת אותו, שאני לעולם לא אחזור להיות בת זוג שלו... עוד לא ידעתי שנתגרש, עוד היו לי אספרציות ליישם סוג של נישואי נוחות, קליפת חיים כזו....
אה.. וכבר הייתי עמוק עמוק בתוך אהבה חדשה).

היום הוא זה שיצא מהקשר עם טענות אלי. שהייתי נמהרת מידי, שאם הייתי מתנהלת אחרת ונותנת קצת יותר זמן לתהליכים לא היינו נפרדים.
ואני אומרת: בולשיט! זה שהוא בן אדם איטי, לא אומר שהייתי צריכה לתת לו לגרור אותי בחרא במשך שנתיים.....

אולי אתחרט בסוף, ואולי לא... בדיוק כפי שהיה יכול לקרות אם חלילה הייתי נשארת בתוך הנישואין הלא מאושרים האלו.
החיים הם לא חברת ביטוח

 

[Lighting Express]

מסכים איתך, אם אחד מבני הזוג יודע בוודאות שפניו לפרידה

אז אני לא טעם לטיפול זוגי. סתם בזבוז זמן ובעיקר כסף וכאב לב.

 

[alongrin]

בשביל להתחתן...

צריך את שני הצדדים שיסכימו להכנס מתחת לחופה.
בשביל להתגרש, מספיק רק צד אחד שירצה לפרק את החבילה.
&nbsp
אני לא מכיר הרבה זוגות ששני הצדדים הסכימו להתגרש בלחיצת יד.
תמיד היה שם צד אחד שדחף יותר לצאת החוצה וצד שני שלא הייתה לו ברירה אלא לקבל את רוע הגזירה.
&nbsp
אם האהבה כבר מתה אצל אחד מהצדדים, אין טעם להשאר ביחד.
זה בדיוק כמו אותה אמא שימפנזה שגוררת איתה את הגור המת שלה ומסרבת להפרד ממנו.
אף אחד לא רוצה להגרר עם איזה גוויה.
&nbsp
ואל תכעסי על בעלך... לפעמים קשה להסתכל למציאות בעיניים ולהודות באמת.
לא תמיד יש את האומץ הזה וגם אם יודעים את האמת, לא תמיד יש את האומץ והכח לקום ולפרק.
&nbsp
ברגע שתקבלי את הסטטוס החדש שלך באהבה, החיים שלך ישתנו ב-180 מעלות.
כי במקום לבכות על העבר האבוד, תתחילי לראות את כל ההזדמנויות והאפשרויות שהסטטוס החדש הזה פותח בפנייך...
ויש הרבה כאלה. אם זה להכיר מישהו שיאהב אותך, כל מיני פעילויות שתמיד רצית ולא יכולת לעשות... השמיים הם הגבול.

 

[the girl nxt door]

לא מסכימה, מערכת יחסים זאת לא דיכוטומיה חי/מת

יש הרבה גוונים וטווח אפשרויות. גם ביחסים טובים יש בעיות וגם מערכת יחסים גרועה מציעה מספר "תועלות". יותר מזה, לא בהכרח שני אנשים רואים בבעייה, בעייה. כך שצריך לשקול את הבעד והנגד. זה לא פגר אלא מכלול שיקולים.

 

[חזקוש]

ממש הרגשתי את הכאב שלך, כמה מצער... אבל את עדיין יכולה לשנות

המציאות היא שזה שייך לעבר, ומה הכלים שלך להווה ולעתיד?
יש דרך להתמודד עם הכאב ולהקטין אותו.

 

[חזקוש]

מצאת דרך לטפל בפצע ולהחלימו?

 

[חזקוש]

קשה לך בתוך הזוגיות, חוששת מה יהיה הלאה ולא רואה אותו מנסה

קשה לך בתוך הזוגיות, חוששת מה יהיה הלאה ולא רואה אותו מנסה לשנות.
זה מצב שוחק ומכסה אפילו רגשות קיימים.
נסי להיזכר איך התחלתם? אלו רגשות פיעמו בך אז?
אם היה ואם כעת היה חוזר ורוב הסיבות לתלונות שלך הוא נעלמות, האם היית ממשיכה לחשוב על פירוק הזוגיות שלך?
אם התשובה שלך היא שלא היית מפרקת, אז יש לך תקווה וטובה מלהיכנס לתהליך גירושין.
לכי גם לבד למאמן, או מטפל שהמומחיות שלו היא זוגיות ושיודע לאמן רגשית.
אם תצליחי לשנות בתוכך, גם הסובב אותך ישתנה.
תכתבי לי ואשיב לך.