מצטרפת לפורום ומתלבטת....

Dorianne13

New member
את לא חייבת להחליט עכשיו.

את יכולה לומר שנכון להיום, את לא רוצה ילדים, אבל זה לגיטימי להחליט אחרת בעתיד -- כל עוד זו ההחלטה שלך ולא משהו שנכפה עליך כחלק מלחץ חברתי וכד'.

כל העניין הוא שזכותה של כל אחת ואחד לפעול על-פי שיקול דעתה/ו, ובעניין כל-כך מהותי כמו לידה/אימוץ וגידול ילדים, חובה להפעיל שיקול-דעת (יש אנשים שפועלים אוטומטית על-פי ציפיות החברה, בלי לחשוב על זה אפילו פעם אחת בצורה עצמאית).
 
בן זוג

היי מורן,

למצוא בישראל גבר רווק שלא רוצה ילדים זו באמת משימה לא פשוטה.
א-ב-ל
יש הרבה מאוד גברים גרושים עם ילדים, שישמחו לחיות עם בת זוג רווקה ללא ילדים. יתרה מכך, לדעתי רוב הגברים הגרושים יעדיפו מישהי בלי ילדים שלא רוצה ילדים כי זה יהיה הכי נוח מבחינתם.

אם יורשה לי לשאול: מדוע בחרת לציין שאף פעם לא היית במערכת יחסים זוגית? האם את חושבת שזה קשור לכך שאת לא רוצה ילדים, או שסתם בחרת לציין זאת?
 

moran581

New member
תודה על התגובה ו...

הי
אני שמחה לשמוע תגובה מגבר, זה מראה עוד צד...
בחרתי לציין שלא הייתי במערכת יחסים כיוון שאני חושבת שאולי כשאהיה לי בן זוג זה ישתנה, למרות שלא נראה לי ככה, אבל מי יודע?
אני מאוד מבולבלת כמו שאתה רואה...
לגבי גברים גרושים, אני יודעת שיהיה לי קשה לצאת עם מישהו גרוש אבל שוב הכל תלוי במי זה יהיה...
תודה שוב
 
את יכולה להרגיש את עצמך במובנים רבים ברת מזל

אצל נשים רבות בישראל, ישנו צורך קיומי חזק להבאת ילדים (קשור לסביבה השמרנית בה אנו חיים בישראל, בהשוואה לעולם המערבי). אם לא תבאנה ילדים, לדעתן לא תהיינה מאושרות לעולם. באופן זה, הן למעשה "נאנסות" (ע"י הצורך הקיומי הזה, שאינו מקשיב להיגיון) להיכנס לתוך הורות, שהיא תפקיד תובעני, שוחק וקשה מאין כמוהו (מחקרים פסיכולוגיים שנעשו בתחום, הראו שבממוצע, הבאת ילדים מפחיתה את רמת האושר של ההורים, כל עוד הילדים חיים בבית). לך, אין את הצורך הקיומי הזה. קיבלת את הזכות להיות מאושרת ושלמה, בלי הצורך לשלם את תג המחיר הכבד של ההורות.

לגבי בן זוג, את לא צריכה לספר כלום לגבי השאיפות שלך בנושא הורות (כי הרי אין לך מושג אם הדברים לא ישתנו בעתיד בעקבות פגישת הבחור). גברים לא להוטים לילדים כמו שנשים נוטות לחשוב (יש כאלו שכן, ויש כאלו שלא. בגדול גברים פעמים רבות נגררים אחר התלהבות האישה). כמובן, כדאי לך לחפש מראש גבר חילוני ממשפחה חילונית, כי את רוצה אנשים שמסוגלים לנהל את חייהם בצורה חופשית מתוך מחשבה על מה יעשה להם טוב, ושמשפחתם ליברלית ומאפשרת להם לנהל את חייהם ע"פ איך שרואים לנכון, ולא ע"פ מסלול עתיק של מסורות.

לגבי מי ידאג לך עוד 50 שנה, לדעתי זה הדבר האחרון שצריך להדאיג אותך. האנושות נמצאת כיום לפני מהפכות גדולות בתחום עיכוב הזיקנה, אינטיליגנציה מלאכותית ומציאות מדומה, שישנו את חיינו ללא היכר בעשרות השנים הקרובות, ויהפכו דאגות כמו "מי ידאג לי כשאהיה זקן" ללא רלוונטיות.
 

moran581

New member
תודה על התגובה ו...

הי דנידין
אני לא יודעת אם אתה בן או בת (מניחה שבן...)
כתבת מקסים, תודה1
הזדהתי עם המון דברים שכתבת, מרגישה שהבנת את הראש שלי
נכון, אכן קיבלתי את היכולת להיות מאושרת ושלמה בלי הצורך לשלם את תג המחיר של ההורות,
זה מקסים
תודה שוב!
 

נהורית1

New member
היי מורן אני מהראשי


האלהורות זה טראנד די פופולרי בימינו. כמה זמן זה יחזיק מעמד? כמה זמן את תחזיקי מעמד ללא ילדים? נכון, ילדים זה חוזה בלתי כתוב עם הנולדים לכל החיים. מי שחושש מהתחייבות כזו, חושש שלא יצליח בתור הורה, או לא רוצה להיות הורה, עדיף בלי. כי אם החלטת להיות הורה, ואת עדיין לא מוכנה, אין דרך חזרה. במקרה שלך, אני מציעה שתתחתני עם בן זוג גרוש או אלמן שיש לו ילדים. תבהירי שכעת את לא רוצה ילדים אבל ייתכן שבעתיד כן תרצי. ככה את משאירה לעצמך אופציה לכאו או לכאן. אני מבינה שאת גם עוברת טיפול פסיכיאטרי. לא ברור לי למה, אבל אם תגיעי לנקודה הזו של חשש מהורות, כדאי לך להתעמק ולהיכנס לעובי הקורה. כי לפעמים הדחקות מהעבר או מהילדות, יכולים להשפיע על החלטתנו בהווה.
בהצלחה!
 

naty42

New member
אני מבטיחה לך שזה לא טרנד חולף וישאר עוד הרבה שנים

אני לא יודעת מתי זה התחיל, ולוקח זמן (שנים) לאלהורות לחלחל, אבל ככה זה...
 

moran581

New member
תודה על התגובה ו...

הי נהורית
כתבת מקסים ומחזק תודה רבה!
האופציה של להתחתן עם גרוש/אלמן עם ילדים נראית לי כרגע לא ריאלית בשבילי, אני לא חושבת שאוכל לטפל ולהיות מסורה לגמרי לילדים שהם לא שלי (כמעט שלי) מה גם שלהתחתן עם מישהו שכבר היה במערכת יחסים רצינית נראה לי מוזר
שוב, ייתכן שאם אמצא מישהו שמתאים בדיוק לציפיות שלי והוא יהיה בזגויות שנייה יכול להיות שאוכל לעשות צעד למערכת יחסים מתקדמת,
לגבי הטרנד: אני לא חושבת שזה טרנד חולף, זה משהו שיודעים מבפנים
וכן את מאוד צודקת בקשר להדחקות מהעבר, על זה אני עובדת עכשיו...
תודה שוב
 

ruven7

Active member
להביא ילדים כמענה לציפיות ממש לא נכון

אני מאמין שמי שאינו רוצה ילדים לא צריך/ה להביאם לעולם.
ללדת ילד בגלל חשש 'מה יגידו',מה אהיה כשאזדקן (אגב, יש הורים שמרגישים שזקנתם היא עול על ילדיהם),יסתכלו עלייך כעל "זו שאין לה"- אלה לא סיבות ללדת.
ילד זו אחריות ענקית, השקעה אדירה.אם את מרגישה שזה לא מתאים לך או תהיה הסיבה אשר תהיה-די בכך.חיי את חייך עם החלטות מודעות.
 

moran581

New member
תודה על התגובה ו...

אכן כך
הלוואי ויהיו עוד הרבה אנשים שחושבים כמוך
תודה רבה!
 

KallaGLP

New member
כתבת בכותרת שאת מתלבטת,

אבל לי נראה שנכון להיום את יותר לא רוצה מאשר רוצה. אין לי יותר מדי עצות חכמות, אך נראה לי שבגיל 27 עוד יש לך חלון הזדמנויות די ארוך לשנות את דעתך, אם וכאשר תרגישי אי פעם שאת כן רוצה. אז בעצם אין, לפחות אובייקטיבית, סיבה לפחד ולהילחץ כבר מעכשיו. אם לא תשני את דעתך במהלך ה-10 או 15 השנים הקרובות, שבהן החלון עדיין פתוח, הסיכוי שתשני אותו בגיל מאוחר יותר לדעתי הרבה יותר קטן (נכון, הסיכון תמיד קיים, אבל הוא כבר באמת מזערי, וכולנו לוקחים סיכונים כאלה בחיים בתחום זה או אחר). כדי למזער את הסיכון עוד יותר, אחד הדברים שמישהי שאינה סגורה על עצמה ב-100% יכולה לעשות הוא להקפיא ביציות. מצד אחד זה לא מחייב אותך לכלום ומצד שני נותן סוג של "ביטוח" למקרה שבכל זאת...

חבל גם להילחץ כבר עכשיו מעצם הפחד מהורות ואיך יראו חייך אם תהפכי לאמא. ראשית, כי יש סיכוי די גבוה שזה בכלל לא יקרה. שנית, כי גם אם זה יקרה, כל סדר העדיפויות שלך בראש ובלב ישתנה והתחושות שלך ממילא יהיו שונות מאוד ממה שהן עכשיו.
כמו כן, אני אמא כבר הרבה שנים, ואף על פי שאני מגדלת 4 ילדים (האמת - אחד כבר יצא לעצמאות), אני יכולה להגיד לך מניסיוני שהמציאות שלי ממש אינה מפחידה כמו שמנסים לצייר אותה פה לפעמים חלק מהגולשים. למשל, זה אף פעם לא מנע ממני להגשים את עצמי גם בתחומים אחרים (כולל לימודי דוקטורט). גם תמיד היו לי (לנו), ויש גם היום, המון חברים. חלקם חברים עוד מלפני הילדים, אפילו עוד מבית הספר. כיום לחלקם יש ילדים ולחלקם אין, זה מעולם לא השפיע על החברות בינינו. לא רק זה, אלא לפני שנתיים וחצי, בגיל די מתקדם, עברנו למדינה אחרת, וגם פה הכרנו תוך זמן קצר המון חברים חדשים, חלקם עם ילדים בגיל של ילדינו, חלקם עם קטנים יותר וחלקם ללא ילדים בכלל. החיים שלנו עמוסים בבילויים ובנסיעות, ואנחנו כמעט אף פעם לא מבלים ולא נוסעים לבד (ולא שיש משהו לא בסדר גם בזה, לפעמים אתה כן רוצה לבלות רק עם המשפחה, וגם כשאנחנו "לבד", יש הרבה מאיתנו
). למשל, בסופ"ש האחרון נסענו לטיול עם לינה עם זוג אל-הורי מקסים, שאיתם אנו מרבים לטייל. אנחנו היינו עם הילדים ועם הכלב שלנו והם עם הכלב שלהם. היה נפלא, היינו בפסטיבל מרהיב של כדורים פורחים ואחר כך עשינו מסלולי הליכה בטבע, ולאף זוג לא הפריע שלזוג השני יש/אין ילדים. אנחנו מתכננים הקיץ טיול של שבועיים ברחבי ארה"ב עם משפחה נוספת שדווקא יש לה ילדים בגיל הילדים שלנו. גם איתם כבר עשינו טיולים כאלה וקצרים יותר בעבר וזה כיף לא נורמלי. וזה בלי לדבר על כך שבסופי שבוע שאנחנו לא נוסעים רחוק, אנחנו בכל זאת לא יושבים בבית, אלא יוצאים לבלות עם חברים (אלא אם החברים באים אלינו). יש לנו אפילו קבוצת חברים בוואטסאפ (עם השם ה"מקורי" 'כולנו חברים'
), שכל פעם שיש למישהו תכניות, גם בהתראה של מעכשיו לעכשיו, הוא מיידע את כל הקבוצה וכמעט תמיד יש מי שירצה להצטרף. גם בארץ, אגב, המצב היה דומה. ככה שהחיים אחרי שיש ילדים תלוים יותר באופי וב-mind set של האנשים ולא בעצם העובדה שהם הורים/אל-הורים. הורים או אל-הורים יכולים להיות חברותיים יותר או פחות. יש אפילו כאלה שיעדיפו בילויים משפחתיים לרוב, אבל שוב - לא כי הם משפחה עם ילדים, אלא כי זה האופי שלהם. בקיצור, לא זכור בין כל המכרים הרבים שלי מקרה שהיו חברותיים והיו להם חברים רבים לפני שהפכו להורים ולאחר מכן פתאום הפסיקו להיות חברותיים ולהיפגש עם חברים. זה לא אומר שאין כאלה, אך לדעתי זה נדיר.
נכון, עבורי הילדים היו סוג של "צורך קיומי", כמו שנאמר כאן, אבל הצורך הזה אינו מנוגד לרצון או להיגיון שלי, נהפוך הוא. ואני בטוחה שגם של רבים אחרים שבוחרים להפוך להורים. למי שאין צורך או רצון כזה, וזה גם מנוגד להגיון שלהם, באמת לא צריכים להביא ילדים. פשוט כל אדם/זוג צריך לנהוג על פי מה שנראה נכון ומתאים לו בחיים. הכי חורה לי אישית הוא מצב שבו צד כלשהו (לא משנה איזה) מנסה לעשות דה-לגיטימציה לתחושות או לבחירות של השני וחושב שאם הוא מרגיש א' בקשר לעניין כלשהו, אז לא ייתכן שמישהו אחר ירגיש ב' (או ג' וכו') ואם למישהו טוב במצב א', לא ייתכן שלמישהו אחר יהיה רע במצב א' וטוב במצב ב', אלא שהוא נמצא בו מחוסר ברירה. למשל על ידי שימוש במילים כמו "אונס", אפילו במירכאות. אבל אנשים כאלה תמיד היו ותמיד יהיו, ולכן חבל על העצבים. עדיף לגחך ולעבור הלאה.

לסיכום, נכון להיום את לא רוצה (אם הבנתי נכון) וזה מה שחשוב. תקשיבי לקול הפנימי שלך ונסי לא לדאוג יותר מדי באשר לעתיד. אפשר לנקוט באופן מודע פעולה מונעת, כמו הקפאת ביציות. נקיטת פעולה, לפחות מניסיוני, בדרך כלל מעניקה תחושה של ביטחון ומורידה את מפלס הדאגה והחרדה. בקשר לבן זוג אין לי יותר מדי תובנות כי אין כאן נוסחה קבועה. לפעמים פשוט Life is what happens to us when we're busy making other plans.

מאחלת לך שתהיי שלמה ומאושרת בכל החלטה שתקבלי.
 
למעלה