מעולם לא הייתי בחור ישיבה.

הנטיה של האדם הוא לזכור

את הדברים הטובים ולשכוח את הרעים. ככה זה. כשלעצמי, טוב לי איפה שאני נמצאת, במקום בו אני נמצאת, בחיי כפי שהם, ואני ממש לא מתגעגעת לחזור לשם. אבל כן מוכנה לטעום תקיעת שופר, יחד עם שחיה בבריכה, צפיה בטלויזה ואכילת תפוח טבול בדבש. ואפילו נהנית לשמוע את מרדכי בן דוד בשירי ר"ה
 

uri80

New member
האמת שהתחושה קצת זרה לי באיזה מקום

לא זוכר שאי פעם הרגשתי חוויה רוחנית אדירה כפי שאת מתארת. לא הייתי אחוז חיל ורעדה, יותר עומד וסופר את הדפים לסוף כפי שהעובבי תאר זאת פעם (מה שהפך להיות חוויה קצת בלתי נגמרת בראש השנה וביום כיפור). בלי קשר, את הזכרונות, השירים, קטעי החזנות, החגים בתשרי ועוד חוויות זוכר מאד לחיוב גם היום. נוסטלגיה. חגים איכשהו תמיד מתקשרים אצלי לחופש - וחופש זה כיף.
 
יחד עם תחושת ההתעלות

יש גם הרבה בלבלות, עד כמה שאני זוכר ת'צמי גם כשהאמנתי, לא האמנתי בלב שלם, לא מתגעגע לכל הענין הזה. מה שאני כן מתגעגע זה לתחושת היציבות שהיתה לי אז, לא היה לי ספק שמקומי בין החרדים, כיום אני אמנם לא מאמין אבל זה רק ברמה של "לא", איפה ה"כן" שלי? לא מרגיש כרגע שייך לשום כלום, שום דבר ושום מקום לא עושה לי את זה וזה עצוב לי מאוד.
 
למעלה