תגובה למגיבים ה"מתעניינים" אך יחד עם זאת...
"נרתעים" ו"מוציאים את עצמם מן הכלל".
עבודות דוקטורט של חוקרים שמבססים את הרעיונות שלהם על ידע תיאורטי יכולה להכיל כמות ענקית של נסיינים ונחקרים.
אני אמנם לא מבססת את הרעיונות של על ידע תיאורטי- אבל המציאות היא שנכון להיום, אחרי 8 שנות חיים מודעות ובוגרות באיזור ב"ש, חוויות אישיות מרובות ומגוונות מאד, כ-10 שנות וירטואליה בתפוז, וקריאת כל מיני סוגים של הודעות, מפגש עם כל מיני אנשים מכל מיני מקומות וירטואלים יותר או פחות, מפגש אינטימי עם חלקם (גם אנשים מירושליים), מפגש פחות אינטימי עם אחרים, התנסות במגוון רחב מאד של אתרי הכרויות, בחלקם לאורך שנים, בחלקם פחות-
אני חושבת שאפשר לבסס אמירה כמעט מדעית באמצעות ההבנות שלי על העולם הזה, במיוחד אחרי שנתיים שאני כבר מחוצה לו ויכולה "לבחון" אותו בעינים יותר אובייקטיביות.
אני בהחלט חושבת שמגיע לי תואר דוקטור בתחום
מכירה דוקטורים שמכירים הרבה פחות את תחום התמחותם, ממה שאני מכירה את תחום היחסים
(ואני לגמרי צינית וצוחקת על בזבוז הזמן הנוראי שלי...)
מודה שמדובר בתחום שתמיד מאד עניין אותי ומאד ריתק אותי, שאני ממשיכה להנות להתעסק בו גם אחרי שאני נשואה באושר, ואפילו אהובי המתוק תמיד צוחק עלי שסרט או ספר לא יעניינו אותי אם אין בהם "מערכות יחסים".
לא סתם המשכתי להתנסות לאורך שנים ארוכות במערכות יחסים מגוונות. אני בהחלט חושבת שהחלק הזה בחיי היה מאד מרתק ומסעיר (למרות שעכשיו אני בפאזה שמחפשת שלווה ונועם).
למרות כל זה, אני לגמרי מקבלת את האפשרות שלא ראיתי את כל התמונה, ותמיד בשוחחי עם אדם יחיד על "מצבו הספציפי" (אפשר להבין שיש לא מעט שמנסים להיוועץ בי לאור כל זה), אני פתוחה לאפשרות שאני לא מבינה הכל. לעולם לא אכפה את דעתי הזו על איש, וגם מעולם לא חשבתי שלי יש פתרון למצבו של אחר- לכל היותר יכולתי ליעץ על כיוונים אפשריים- אבל תמיד בצנעה, כי איני מאמינה שיש לי תשובות, גם בהתבסס על כל ההכרות הזאת עם התחום, ואולי דווקא בגלל המגוון העצום שהכרתי וניתקלתי בהם.
בשורה התחתונה, אני חושבת שיתכן שטעיתי באיפיונים הספציפיים של חלק מהקטגוריות, ואולי גם ברעיונות של איך להתקדם מהם,
ואפילו יתכן שהשמטתי קטגוריות מסוימות, או שבמקומות מסוימים בארץ הדברים הם אחרת (אם כי מכירה כמה וכמה ירושלמים שעומדים יפה מאד בחלוקה שלי, ומתאימים לה בול)
אבל אני גם רוצה לומר, שלפעמים מרוב שאנחנו פוחדים לקבל עלינו רעיון מסוים, נכון ככל שיהיה, אנחנו מחפשים דרכים מתחת לאדמה להוציא את עצמנו מן הכלל. ממש ממציאים לעצמנו סיפור שיכול להיות שקר שלם שמצוץ מהאצבע- הכל כדי לא להודות שוואללה, אנחנו באמת שם. תקועים.
כתבתי את מה שכתבתי אחרי עוד אכזבה צורבת של חברה, אכזבה שלמרבה הפתעתי הצלחתי לחזות צעד אחר צעד בדיוק שהכאיב לי נורא.
את התחזיות שלי, אגב, שיתפתי עם בן זוגי , יתירה מכך, בחלק מהפעמים, מתוך ידיעה שאין באמת השפעה מרחיקת לכת במקום שאינו "מוכן"- חלקתי את מחשבותיי ותחזיותיי גם איתה, אבל מכיוון שהסוס לא היה צמא, לא עזר שהובלתי אותו אל השוקת.... היא המשיכה בדרכה כעיוורת למרות חלק מתחזיותיי החד משמעיות, והכל קרה בדיוק כפי שצפיתי.
בדיעבד אני לא יודעת למה הופתעתי. אני מוצאת שברוב המוחץ של הפעמים אני מצליחה לחזות בדיוק מירבי, גם אם לא להציל (וזו התניעות- אין לימושג איך להציל, בטח שלא מערכות יחסים כבדות באמת. אני עוד רק במקום של ה"נוער"
), לאן ילכו ניסיונות מסוימים, ואיך יתפתחו קשרים אחרים.
כתבתי את מה שכתבתי מתוך כוונה לעזור למי שאינו יודע כיצד לצאת ממקומו הלא נוח, במידה ואינו נוח, וכדי להאיר את העין בעיקר למשתייכים לקטגוריות 1 ו-4, ולטפוח על השכם של המשתייכים לקטגוריה 5.
ברור שהמשתייכים לקטגוריה 2 אינם מודעים בכלל למצב, ושהמשתייכים לקטגוריה 3 לא מרגישים איתו לא בנוח....
גם לא עשיתי איזו חלוקה מספרית- מבחינתי יתכן שרוב האנשים שאינם מסתובבים במקומות הוירטואליים של השוק- משתייכים לקטגוריה 2, ושכל תושבי תל אביב נהנים מהשוק כמו בקטגוריה 3.
אני רוצה לסיים באמירה, שאם מישהו מכם נהנה ממצבו ומחייו- ולא משנה מהו- שימשיך בדיוק בדרך שבה הוא הולך!
