מה עדיף לבחור לתלמידה

[אנה חדשה]

ניסית לדבר איתם?

לשאול מה המדיניות שלהם? מה שלי מפריע, זה שאחרי החטיבה היא לא תוכל לעבור לשם. אחרת, זה פחות בעיה. אולי היא יכולה ללמוד אומנות אחר הצהריים?

 

[חייבתלהגיב]

מה בדיוק אני יכולה לשאול אותם?

תגידו, מה הגישה שלכם לילדים שלא עושים כלום בשיעור ולא מכינים שיעורי בית?

 

[בת האש]

אני יודעת על בחור כזה

נתקלתי באמא שלו לפני כמה שנים. הוא לא הכין שיעורים, וגם לא העתיק. והורידו לו על זה ניקוד בכל מה שקשור להערכת מורה וכו'. אני לא יודעת מה קורה איתו עכשיו. אבל אני יודעת גם על נערה שכל התיכון אמרה שהיא הכינה ביערוי בית כשהיא לא, וזה עבד לה ולא תפסו אותה - כי היא הייתה תלמידה מצטיינת.
&nbsp
אולי תתחילי ללמד את הבת שלך לשקר? בהתחשב ברמת אי הבדיקה של שיעורי הבית, זה נראה לי יעיל בהרבה...
&nbsp
ואפשר גם לשאול. יש מורים ומקומות בהם הכנת שיעורי בית לא ממש חשובה - העיקר שתדע את החומר. ויש מקומות בהם מקפידים על ה"תלמידאות" הארורה. רק שאני כבר מנחשת מראש מה תהיה התשובה...

 

[adif11]

מסכימה עם אביב קיץ

 

[איןאריותכאלה]

מספרת על חבר עם הרגלי למידה איומים

היינו יחד בתיכון, בחור מבריק ועצלן ולא מאורגן. סיים בגרות רק בזכות חוכמתו. חיפש את עצמו. בסוף הלך ללמוד ככה רק כדי להוציא תואר. סיים דוקטורט בהצטיינות בטכניון. בחר בכיוון עסקי ולא אקדמי. עובד בעבודה מאד מעניינת ומשתכר נהדר. לא היתה לו אף תעודה בה לא ננזף על אי מיצוי הפוטנציאל. אני הייתי נותנת לה להחליט (נשמע שהיא מעדיפה את האומנויות וגם את).

 

[gpa3]

כמו שכתבו לך, תני לה לבחור......

זה נכון שהשקדנים לרוב ממשיכים להיות שקדנים במהלך חייהם, אבל לא תמיד זאת ערובה להצלחה בחיים. ההתחבטויות האלה הן אחת הסיבות שהגעתי למסקנה שעדיפה השיטה של יסודי עד כיתה ח', שהאפשרות לבחור חטיבות ביניים (ולא לפי אזור מגורים) היא לא בהכרח טובה.
גם ההתלבטות שלך (ולא רק שלך, נראה לי שכולנו חוטאים בו. כן, גם אני, למרות שאני לא ריאלית. טוב, אני גם לא באמת הומנית) מדגישה את אחת הבעיות בארץ. אני זוכרת שבזמנו ספרו פה שבחו"ל קובעים לילדים את המשך הלימודים כבר בכיתה ד' (אם ילכו לבית ספר מקצועי או עיוני). בעיננו זה נשמע לא טוב, אבל מה שהסבירה מי שהסבירה, שההבדל העיקרי שבגרמניה לא מסתכלים על מקצוע האינסטלציה (סתם לדוגמא) כמו בארץ.
האם בית ספר לאמנויות בהכרח אומר שלילדים אין מוטיבציה להצליח בלימודים? האם להצליח בתחום האמנות הוא פחות מלרצות להצליח במתמטיקה (אם נתעלם שלא מעט פעמים הרצון להצלחה במתמטיקה היא דווקא הרצון של ההורים)?
מה שכן, לפעמים בתי הספר לאמנויות קצת מוחקים לילדים את ההנאה מהתחום. משהו בתובענות (לפחות אצל הבת שלי בית הספר מאוד תובעני), חלק בגלל שהם מרגישים שמכתיבים להם. חברה שלי, שכבר עברו קרוב ל 30 שנים מאז שהיא סיימה תיכון, טענה שמאז היא לא ציירה.
וגם, לא לשכוח שלא מדובר בחתונה קתולית ולא מדובר בחוזה שאי אפשר לפרוץ אותו.....

 

[חייבתלהגיב]

אצלה ההתלבטות בין מדעים/מתמטיקה לאמנויות אמיתית,

ולא קשורה להורים - ואם אפשר היה לבחור בית ספר שמשלב בין שניהם זה היה אידאלי עבורה. מה שהיא לא אוהבת זה את המקצועות ההומניים וכל מה שכרוך בלהעתיק חומר שכבר קיים ואז לחזור ולכתוב אותו במבחן - כלומר, אם גם במקצועות ההומניים מה שהיה צריך לעשות זה לחשוב או להפיק תוצר היא הייתה אוהבת את זה, אבל לא באופן שבו הם נלמדים בבית הספר. הבעייה בבית הספר התובעני היא לא המקצוע שלומדים בו (מדעים, מחשבים ומתמטיקה) - היא אוהבת את המקצועות האלה. הבעייה היא רק התובענות האקדמית שנראית מפחידה. אני לא יודעת מה קורה שם בפועל - התואר במתמטיקה ובפיסיקה שעשיתי דווקא כן היה מתאים לה, למשל - שם אף אחד לא עומד לך על הראש ומכריח אותך לסכם בשיעור או להיראות קשוב, ושיעורי הבית לרוב מעניינים ומאתגרים והם לא סתם העתקה של החומר, וכאלה כנראה לא תהיה לה בעייה לעשות. ומתכנות היא בכלל תיהנה, כי שם תמיד מפיקים תוצר משל עצמך.
הבעייה היא לא שהיא לא שקדנית במובן שהיא זקוקה לשקדנות הזאת כדי לרכוש ידע או כדי להצליח בהמשך - הבעייה היא עם כך שהיא לא שקדנית ברמה שבית הספר דורש ממנה שקדנות כדי שבית הספר יהיה מרוצה ויחליט שהיא עומדת בדרישות, בלי קשר למטרה של רכישת הידע. היא מקבלת בערך בכל מקצוע ציון נמוך ברמה אחת לפחות מהציונים במבחנים, ואם בית הספר היסודי היה יכול, אני בטוחה שהיו מעיפים אותה או משאירים אותה כיתה או משהו כזה, כי היא פשוט לא עושה את מה שהיא אמורה לעשות מבחינתם, ששוב, לא קשור בכלל לידע ולהבנה שלה או לתוצרים שהיא מפיקה במבחנים ובעבודות.

 

[סמי הכבאי7]

היי, מה לגבי התיכון למדעים ואומנויות בירושלים?

תנאי פנימיה אמנם, אבל שווה לשקול.

 

[חייבתלהגיב]

הוא מתחיל ב-י'.

השנה הם פותחים חטיבה, אבל היא בלי פנימייה - רק לתושבי ירושלים והסביבה, והיא גם במבנה אחר (בתוך בית ספר יסודי - והחלק של החטיבה אפילו עדיין לא מוכן), וזו גם השנה הראשונה אז תהיה רק שכבת ז', ולא יהיו ח' ו-ט'. אבל בעקרון אם היה משהו "מוגמר" כזה בסביבה שלנו, זה היה אידאלי - מדעים ואמנויות זה בדיוק הכיוון שלה, ואמנם בתיכון צריך לבחור ביניהם בתיכון למדעים ואמנויות (צריך לבחור מגמה) אבל דווקא בחטיבה התכנון הוא שכולם יקבלו הכל - גם מדעים וגם אמנויות. למי שגר בירושלים ומוכן לקחת סיכון על משהו שהוא רק על הנייר, וגם לא אכפת לו שלא תהיינה שכבות מעל - זו כנראה בחירה מעולה.

 

[רזאי]

האם מביה"ס של האמנויות יהיה

אפשר לעבור אח"כ לתיכון למדעים ואמנויות בירושלים?
זה נשמע כמו תיכון מתאים בשבילה.הבנתי שבמדעים הם לומדים במעבדות של האוניברסיטה העברית, ואפילו משתלבים במחקרים שם. לא יודעת לגבי האמנויות, אבל משערת שגם בנושא הזה מצליחים לטפח את הילדים.
עובדים שם קשה, אבל לומדים בצורה מאוד מעניינת, שגומת לילדים לרצות לעבוד.
אנחנו בררנו לגבי התיכון ממש מזמן, כשהבכור הגיע לגיל המתאים. הוא ויתר בגלל תנאי הפנימיה, אז אני יודעת רק את מה שהציעו והסבירו לנו, ולא איך זה עובד בשטח.
דבר נוסף שהייתי חושבת עליו, הוא איזה תחום יהיה לי יותר קל להעשיר אחה"צ בחוגים. אם יש קורס ציור מדהים בסביבה שלכם, אולי עדיף להשקיע במדעים בבוקר, ולהיפך.
בבתי הספר הלוחצים בדרך כלל מתיחסים בהבנה לתלמידים מצטיינים שלא עושים הרבה. בעיקר אם מביאים אבחון לקויות למידה שמצביע על קשיים שיכולים להסביר את זה שלא עובדים בבית.

 

[חייבתלהגיב]

גם אנחנו חשבנו על השיקול הזה

שאמנות אפשר בקלות ללמוד בחוגים, וגם היא מביאה אותו בחשבון, וזה התכנון שלה אם היא לא תלך לאמנויות - ללכת לחוג מאוד מוצלח באמנות אחרי הצהריים. אבל היא מסתכלת על עניינים פרקטיים - ובתיכון לאמנויות לומדים עיצוב גרפי, למשל, שזה משהו שהיא מעוניינת ללמוד, כי היא מאוד רוצה כבר עכשיו להתחיל להפיק תוצרים טובים שאנשים יהיו מוכנים לשלם עליהם כסף. בעצם התכנון שלה לגבי "מה שהיא רוצה לעשות כשתהיה גדולה" הוא די "מה שהיא רוצה לעשות כבר עכשיו" - אם היא תוכל לתכנת משחקי מחשב או לעצב משחקים כבר עכשיו - היא תעשה את זה (ולמעשה היא כבר עושה את זה שנים, אבל בלי כלים - לא בתכנות ולא בעיצוב גרפי - להגיע לתוצר הסופי - והיא רוצה את הכלים האלה כבר).
לגבי לעבור לתיכון למדעים ואמנויות - אני מניחה שאם היא תוכל להתקבל אליו אחרי התיכון לאמנויות, זה יהיה רק למגמה של האמנות (לא בגלל הפוטנציאל, אלא כי היא לא תצליח להתחרות בידע המדעי של מי שיגיע מחטיבות חזקות במדעים - גם שם יש ראיונות, וכו') - ואני לא רוצה שהיא תלמד אמנות בתיכון. יש תכניות העשרה מדעיות שלא קשורות לבית הספר ב-ח' וב-ט', אבל אני לא יודעת אם זה יספיק כדי להשלים את הפער בידע ובנתוני הקבלה.
לגבי היחס לתלמידים מצטיינים שלא עושים הרבה - זה היה נכון בזמני - אם זה נכון גם היום, אז אולי באמת יש לה סיכוי לשרוד גם בתיכון התובעני. אין לה אבחונים למיניהם, ואנחנו גם לא מתכננים להוציא כאלה.

 

[רזאי]

אני לא חושבת שיש סיבה לפסול

את ביה"ס לאמנויות, אבל נראה לי שיש גם קורסים טובים לעיצוב גרפי אחה"צ.
אם זאת הסיבה היחידה, בטח אפשר למצוא קורס מרוכז ברמה גבוהה בקיץ. מנסיוני, יוצאים מקורסים בסגנון הזה ברמה של לימודים של שנה שלמה בבית ספר סטנדרטי.
הייתי מחפשת קשר עם משפחות שיש להם ילדים שלומדים עכשיו בביה"ס התובעני, ומגששת בנושא עבודות הבית.
אני לא יודעת מה קיים בסביבה שלכם, אבל הבנים שלי הלכו לקורסי קיץ בנוער שוחר מדע באוניברסיטת תל אביב. הם למדו קורס של שבועיים, ואח"כ לא היו צריכים לעשות כלום עשרה חודשים בביה"ס. אם יש אצלכם קורסים כאלה, ההעשרה המדעית תוכל להספיק לה.

 

[חייבתלהגיב]

באמת נבדוק את עניין הקורסים בקיץ.

אבל אני לא חושבת שקורס קיץ באוניברסיטה משתווה, מבחינת הידע המדעי שרוכשים, לשנה בחטיבה של בית הספר התובעני - אני חושבת שהלימודים שם באמת ברמה גבוהה, והיא באמת תתקדם אם תהיה שם. גם היא, אגב, חושבת ככה, וזו אחת הסיבות להתלבטות שלה.

 

[רזאי]

אני באופן אישי, מאוד מכוונת לימודים

הרבה יותר מאנשים אחרים שאני מכירה, כך שאני לא דוגמה.
לא שלחתי את הקטנה לבי"ס אנתרופוסופי שקיים באיזור שלנו, וכנראה היה מתאים לה מאוד, רק כי אני הייתי מתחרפנת מזה.
בהנתן כל השריטות שלי- אני הייתי מעדיפה את ביה"ס התובעני.
נראה לי שהוא היחיד שאי אפשר להחליף בקורסים והעשרות.
אני גם מאמינה שאם רואים שהוא לא מתאים, יהיה אפשר לעבור לחטיבת האמנויות בהמשך. כנראה שלא יהיה אפשר לעשות שינוי בכיוון ההפוך.
במחשבה שניה, גם אם לא יהיה אפשר לעבור לביה"ס לאמנויות בהמשך, הרי אפשר להחליף אותו בהעשרות. אולי זה פחות נחמד ללמוד בביה"ס השכונתי, וללמוד אמנות ועיצוב גרפי אחה"צ, אבל זה עדיין משאיר את כל האופציות פתוחות לקראת התיכון.

 

[חייבתלהגיב]

מצד שני, אם היא לא מוכנה

לתובענות של בית הספר התובעני, זה יכול להרתיע אותה בהמשך מכל העניין של לימודים/מדעים וכו', שלא בצדק - ואולי בהמשך היא כן תהיה מוכנה. אני מאוד נהניתי מהזולה של חטיבת הביניים, כשברור ששום דבר לא באמת חשוב... (כלומר, בזמן חטיבת הביניים עצמה כל הזמן התלוננתי על הזמן המיותר שאנחנו מבזבזים, ולא הבנתי למה אי אפשר פשוט ללמוד א'-ג' ואז י'-י"ב, אבל, בדיעבד, אין רע בלהעביר כמה שנים בנחת, ובעצם גם למדתי שם דברים שלא למדתי בהמשך שגם העשירו את הידע שלי וגם הועילו לי באופנים אחרים. אבל את זה לא יכולתי לדעת אז...).

 

[רזאי]

זאת השריטה שלי, אני לא מסתדרת

עם זולות.
אנחנו גרים בישוב קטן, והתיכון כאן סביר פלוס. להרבה הורים יש טענות, ואולי הן מוצדקות, אבל אני הייתי בדרך כלל מרוצה. כל ילד שגר כאן, מתקבל אוטומטית לתיכון, כך שאני לא בדילמות מהסוג הזה.
אני שומעת דברים שונים לגמרי מחברות ממקומות אחרים בארץ. רובן דוחפות את הילדים בכל הכח, כי לטענתן קשה להתקבל לתיכון טוב אם לא עוברים דרך חטיבה טובה.
מה שמפריע לי, זה הסיכון בסגירת אופציות להמשך. אם היא תלך ללמוד אומנות, יהיה לה מאוד קשה לשנות כיוון בעוד שנתיים שלוש. אם היא תלך למדעים, היא תוכל להחליט לעבור לאמנות גם אחר כך.
הסיכון שהלחץ ירתיע אותה, בהחלט קיים. מצד שני את מתארת אותה כמישהי שלא משקיעה, כך שהיא בהחלט עומדת בלחץ מצד ביה"ס (ואולי גם בבית) כבר כמה שנים.
היא כנראה מספיק בוגרת ונבונה כדי להגיע להחלטה בעצמה. הייתי אוספת כמה שיותר נתונים, ודנה איתה באפשרויות השונות.

 

[חייבתלהגיב]

זה סוג אחר של "עמידה בלחץ".

אכן אין לה בעייה לעמוד בלחץ של המורים עליה, ולהמשיך לא לעשות כלום, כשהיא לא רואה סיבה ממשית שהיא תעשה. אבל אם היא תתקבל לבית הספר התובעני ותהיה מעוניינת לעמוד בדרישות כי זה מעניין אותה - והלחץ יהיה מפני האפשרות שיעיפו אותה (לחץ שלא היה קיים ביסודי, ובתכלס לא היה אכפת לה לעוף), אבל לא תצליח לעמוד בדרישות כי זו קפיצה גדולה מדי מאפס השקעה להשקעה מרובה - זה עלול לפגוע בבטחון העצמי שלה ולגרום לה להרגיש שהיא לא מתאימה ללימודי מדעים או ללימודים עיוניים באופן כללי (בניגוד למה ש"מבחני הפוטנציאל" אומרים), כשבעצם הבעייה הייתה הקפיצה המאוד גדולה הזאת, ואם היא הייתה מסתגלת בהדרגה לדרישות האקדמיות (למשל בבית הספר לאמנויות שבו הדרישות נמוכות יחסית, אבל גם בו היא רוצה לעמוד בהן כדי לא לעוף), היא הייתה ממשיכה להאמין בעצמה.
כבר עכשיו הבטחון העצמי שלה מתחיל קצת להתערער (אחרי כל כך הרבה מסרים שליליים מבית הספר), ולראייה, כשהיא עברה את המבחנים לתיכון התובעני היא העלתה את האפשרות שזה כמו בתכניות של כוכב נולד, שמקבלים גם את הכי טובים וגם את הכי גרועים, כדי שיוכלו לצחוק על הגרועים. אחרי שאני ואבא שלה גמרנו להישפך מצחוק, הבטחנו לה שזה לא המצב...

 

[רזאי]

בטחון עצמי מתערער

נראה לי כבעיה שדורשת טיפול יסודי, וכמה שיותר מהר.
את בטוחה בנוגע לאיבחון? שמעתי כבר כמה וכמה פעמים על ילדים שהרגישו הרבה יותר טוב לגבי עצמם כשהבינו שיש להם בעיה ספציפית, כמו "הפרעת קשב וריכוז", ושהם לא טפשים.
זה עבד גם עם הילד הפרטי שלי, שהשתנה לגמרי אחרי האיבחון, ועוד יותר אחרי טיפול ממוקד בבעיות שנמצאו באיבחון.
אם אתם בכל זאת לא מעוניינים באיבחון, כדאי שתחשבו על דרך אחרת להעלות לה את הביטחון העצמי. זה נראה לי חשוב לא פחות מבחירת חטיבה מתאימה.

 

[חייבתלהגיב]

הלוגיקה של הבת

היא כזאת - אם היא תלך לבית הספר לאמנויות, היא תהנה מהשיעורים של האמנויות, וכדי לא לעוף מבית הספר היא תלמד גם בשיעורים הרגילים (והיא לא העלתה זאת כשיקול, אבל, כאמור, הרמה האקדמית הנמוכה יחסית באמנויות כנראה תקל עליה להשקיע את הרמה הנדרשת שם - אבל עדיין זה יהיה טוב יותר מהאפס של היום).

האם אני בטוחה בנוגע לאבחון? כן. והאמת שהעניין של חוסר הבטחון העצמי לגבי המבחנים נבע כנראה בעיקר מכך שהיו חלקים של אוצר מילים בעברית וכו', שהיא יודעת שהיא הרבה פחות טובה בהם מילד ממוצע (ובוודאות טובה פחות מילד מצטיין ממוצע), אבל החלקים של מתמטיקה וכו' כנראה פיצו עליו מספיק. כלומר, חוסר הבטחון העצמי שלה הוא בעצם ראייה מפוכחת של המצב, רק שהיא לא יודעת איך בדיוק משקללים את הציונים בתתי-המבחנים השונים בקבלה לבית הספר. היא עדיין חושבת שהיא טובה במדעים, מתמטיקה, מחשבים, אמנות - ופוקימונים

.

 

[רזאי]

חשבתי שרק הבת שלי עוד

משחקת בפוקמונים

לצערה אנחנו גרים בישוב קטן, ואין כאן הרבה אפשרויות לצבור נקודות.
הבת שלך חושבת גם על ההשלכות לטווח הארוך? לזה שהיא פותחת פער בתחום המתמטיקה והמדעים, שהיא אוהבת?
אם היא מודעת, וזאת הבחירה שלה, הייתי מכבדת את ההחלטה שלה.