מה הייתם עושים אם הילד שלכם לא

orlita

New member
מה הייתם עושים אם הילד שלכם לא

היה רוצה ללמוד, פשוט החומר לא מעניין אותו , או שקשה לו... אבל הנושא החברתי מאוד חשוב לו, הוא ילד חברותי מאוד? מדובר בילד בכיתה ו', שבשנה הבאה הוא הולך לחטיבה וחלק מהתעודה בכלל בלי ציונים, כי הוא לא עשה מבחנים ולא הלך לבית הספר בחלק מהימים.
 
נראה לי שצריך לבדוק קודם כל

מה הסיבה לבעיה- יש לו ליקוי למידה? לא מעניין אותו? קשה לו? יש לו בעיה עם המורה? יש תחומים בהם הוא כן משתתף?- בגלל הנושא? בגלל המורה? בגלל סיבה אחרת? נראה לי שהילד מספיק גדול כדי לשאול אותו. לפני שמחליטים החלטות על שינוי מסגרת צריך להבין מאיפה מגיעה הבעיה ומה הילד מנסה לאותת.
 

orlita

New member
כן , יש לו ליקויי למידה, ובמיוחד בע

בעיות של זיכרון קצר, בעיות קשב וריכוז, בעיות בהבנת הניקרא.... ועוד ועוד עשינו לו איבחון בשנה שעברה, טיפול פסיכולוגי, ורוב המורות הפרטיות , המורות בבית הספר, המפקחת, המנהלת כולן אמרו לי שהוא לא פנוי ללמידה. אז מה כן? עיזבי אותו , תני לו להחליט לבד ככה כולן אמרו. בנתיים עובר הזמן,שאלתי אותו מה כן מעניין אותך? מחשבים, ספורט, מישחקי טלוויזיה, בישול, וזהו פחות או יותר. אבל שנה הבאה הילד צריך להגיע לחטיבת ביניים, ושם לא שואלים מה אתה אוהב ומה לא, כל פעמיים שאתה לא מכין שיעורים, מורידים לך בציון מזמינים את ההורים... מה אני יכולה לאמר אני אצטרך לגור שם. הוא אף פעם לא מכין שיעורים ובנתיים אף מורה לא התלוננה על זה. אבל שנה הבאה זה כבר חיים אחרים. הוא אוהב את החברים אך לא את הלימודים. דוקא השנה היו לו מורות נחמדות יחסית, הוא התחבר רק למורה לאנגלית ושם הוא תלמיד יחסית טוב. במתמטיקה הוא ממש לא טוב הוא נעצר בגיל 10 וכל פעם שהמורות לא מצליחות ללמד אותו משהו הן מדלגות על החומר ומלמדות משהו אחר , אף מורה לא מתמקדת במה שהוא באמת לא מבין. אז יצרו אצלו פער מאוד גדול בחשבון. בכל מיקצועות האומנים, הוא לא קורא , לא מכין שיעורים , ופשוט הוא אומר קשה לי וגם משעמם אותי. שוב השאלה , מה לעשות בשנה הבאה... מה יותר חשוב הקטע החברתי, או הקטע הלימודי?
 
מעוניינים במידע רפואי חדשני על ל''ל

האם אתם מעוניינים במידע רפואי חדשני על ליקויי למידה. הרופא שלי מאוד עזר לי ופתח לי את שערי האוניברסיטה. אישית, אובחנתי כלקויי למידה וריכוז באמצע שנות השיבעים כשזאת הייתה אבחנה נדירה בארה''ב ובארץ לא הכירו בה בכלל. כשכבר הכירו בה בארץ, השיטות שמטפלים בהן בארץ היום כבר היו נחלת מיעוט בהאה''ב ואני לא ידעתי עליהן. בגיל 23 החלטתי שאני מצטרף למיעוט שתמיד נמצע צעד אחד קדימה. התחלתי לטוס מהארץ למומחה בניו יורק פעם בשנה. איזו תנופה שהטיפול שלו נתן לחיים שלי. עוד איזה 10 שנים, אולי כולם בארהב יעשו כמוהו. וגם עוד 15 שנים בארץ.
 
מה יותר חשוב? הילד....

אין לזה תשובה חד משמעית ואחידה.... מה שיותר חשוב לילד ברגע מסויים, בתקופה מסויימת בחייו. אם הילד אכן טופל ואובחן ואם את סומכת על אלה שעשו זאת- תתייעצי אתם קודם כל, תהיו בקשר- הם מכירים אותו ויודעים מה נכון עבורו. חטיבת ביניים זו לא מפלצת עם שלושה ראשים..... א. גם שם יש מורים שהם בני אדם, יועצים, פסיכולוגים וכו'- הם פשוט צריכים להכיר את הילד ואפשר אם מחליטים אכן לשלוח אותו לשם להיפגש קודם עם הצוות ולראות מה אפשר לעשות למענו. ב. לא נגזר משמיים שהוא יילך דוקא לחטיבה הזאת... אם לדעתך המסגרת שם לא מתאימה לו, אפשר לבדוק מה האלטרנטיבות באזור שלכם.
 
אורליטה,חשוב להתייחס לעניין בכמה

רמות: 1. מה הילד רוצה? 2. מה הילד יכול? 3. תוצאות ההחלטה לטווח קצר 4. תוצאות ההחלטה לטטוח ארוך. כהורים, אנחנו נאלצים לא פעם לקחת החלטות שאינן נוחות לילדינו. לפעמים ההחלטות הן לגבי החיים שלנו (מקום מגורים, הצורך לעבוד, גירושין ונישואין) לפעמים ההחלטות נוגעות ישירות לילד (החינוך שאנחנו רוצים להעניק לו למשל) אחד הפחים שאנחנו כהורים נופלים בהם, הוא הצורך לרצות את כולם. זה בלתי אפשרי. את מחפשת את התשובה שתניח את דעתו של הילד, או אולי את מחפשת את התשובה שתהיה הכי קלה לביצוע. לפעמים, צריך לחתוך בבשר החי כדי לרפא. מה שנחוץ כאן זה שאת ובן זוגך תחליטו מה נכון בעיניכם. את ובן זוגך, כהורי הילד, תחליטו מה טוב לו. ואז, אז תדבקו בהחלטתכם - גם אם הוא ימחה, יכעס, ימרוד, ישבות. אתם הבוגרים האחראיים בבית.אתם אלו שמחליטים מה חשוב, הראיה שלכם צריכה להיות ראייה בוגרת - ראייה לטווח ארוך. זהו אחד ההבדלים בין ילד ומבוגר. הילד עושה את מה שהכי נכון לו כאן ועכשיו. ההורים רואים רחב יותר, עמוק יותר ולטווח ארוך יותר. דרוש לכם אומץ! אם הוא לא לומד - אין לו מה לחפש בביה"ס. הישארות בביה"ס ללא למידה רק תעכב את התפתחותו. חברים זה חשוב? - יש אחה"צ. ובינתיים? עיזבו אותו!! עד שיטפס על הקירות תנו לו למצוא את דרכו. או מיצאו בי"ס שתואם את יכולותיו ושילחו אותו לשם. אם זה לא ימצא חן בעיניו - או שהוא ייפלט וחזרנו לסנריו הקודם, או שהוא יתעשת ויעשה מעשה. ניסיתם לחשוב מה יקרה עם הילד עוד 10 - 15 - 20 שנה? ניסיתם לחשוב אילו מיומנויות יש לו היום לחיים כבוגר? ואילו מיומנויות הוא ילמד אם ימשיך ככה? כיצד הוא יתפרנס? כיצד יפרנס משפחה? האם יוכל למצוא בת זוג? האם יהיו לי כלים הולמים לגדל ילדים? קחו אחריות עכשיו! לפני שמאוחר.
 

sarit32a

New member
מנסיון אישי

מנסיוני לימודים לא ענינו אותי עברתי משנה לשנה בזכות הכרות צוות המורים עם הורי ( חלק מהמקצועות פשוט לא למדתי) למדתי 12 שנים במגרש כדורסל האמת לא היה רע
רגשית וחברתית פרחתי וזה החשוב לימודים השלמתי כשרצתי ואז כמובן גם הצלחתי. ומנסיוני כהורה ( בני הבכור בן 26) היה בבית הספר 10 שנים ומכתה א- י אין לו תעודה ביעוץ הוחלט על א- הוא לא יכול להפריע למורים או לכיתה ב- לא מסתובב בחצר אלא הולך למרכז למידה המוטיב היה ילד בריא נפשית וחברתית ביום הראשון של כתה יא החליט שהוא מתחיל ללמוד כולל בגרויות וכך אכן היה.
 
אין כאן דילמה.

הרי את הילד הספציפי הזה אי אפשר ללמד מה שהוא לא רוצה ללמוד. עובדה. אני הייתי מסדר לו מסגרת שתיתן לו את מה שהוא כן רוצה בצורה שלדעתו איכותית ומקדמת.
 
למעלה