לקט רשמים מביקור בישראל
- מתחילה בנתב"ג

debby12

New member
מנהל
נגעת בנקודה מעניינת

לפני כמה שנים, הילדות שלי נסעו ברכב בירושלים עם אמא שלי דרך שכונת מאה שערים, ולחלוטין השתאו/הוקסמו ממראות כמו קבוצה של 3 ילדים חוצה את הכביש ביחד/הולכת על המדרכה ביחד בלי מבוגר, כשהם בגילאי נניח 7, 5 ו-3, ועליהן ילקוטים או תיקי אוכל של גן. אמא שלי נסעה לאט כי פחדה שהילדים יקפצו לה לכביש בהחלטת חצייה פזיזה שכזו.

אמא שלי הסבירה להן שככה זה בישראל, שזה אחרת. בהיותן ילדות פרקטיות מטבען (גנים של אמא שלהן
), הן מיד שאלו בתקווה אם גם להן יהיה מותר ככה בשכונה הזו. ככה שהן בבירור קנאו בעצמאות הרבה יותר לה זכו מקבילותיהן במאה שערים.
 
באמת היית רוצה חקיקה שתאסור על ילד מתחת לגיל 13

להסתובב בחוץ לבד ?
בעיניי זה מטורף, ומאוד מקשה על ההתנהלות בלי שום הצדקה.
אם באמת יש לך יותר מילד אחד ( וגם עם רק אחד - מה הבעיה שיסתובב מחוץ לבית
בגיל 12 או 10 - זה לא איזור מלחמה.... )
 

פריZמה

New member
לא יודעת אם הייתי נצמדת דווקא לגיל הספציפי הזה

אבל אין מה לעשות - ״ המלצות״ לא מכבדים.
חגורת בטיחות נאכפה בחוק ואילו קסדה - הדבר הבסיסי הזה ששומר על הראש של הילד שלך - לא. אז ילדים רוכבים פה לכל עבר ללא קסדות עם או בלי הוריהם המסורים.
אנשים מזלזלים בהרבה אספקטים בטיחותיים ועל הדרך גם בחיי הילדים שלהם. כל זמן ש״ ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד״ זה תשדיר שירות - ילדים ימשיכו לסכן את חייהם וחיי אחרים ( שעושים בלימות חירום) כי אין חוק. אז כן, כל זמן שכל מי שיש לו אברי רבייה רשאי להביא ילדים לעולם, ביטחונם האישי הבסיסי יוסדר בחקיקה.
 
השאלה אם הורה היה נרתע מקנס מסוים

(כשהסיכויים שייקנס לא גבוהים כי אין כל כך הרבה שוטרים ברחובות)
יותר מאשר סיכון חיי ילדיו .
האמת לא שמעתי על הרבה מקרי אסונות בארץ שקרו לילדים בחוץ -
יש הרבה מקרים של אסונות בבית -איפה שבד"כ ההורים נמצאים,
במגזר הערבי יש יותר מקרי דריסת ילדים שהיו בחוץ,
אבל לא יודעת אם היו נרתעים נניח מקנס אם סכנת הדריסה
(שאכן מתרחשת מדי פעם) לא מרתיעה אותם .
&nbsp
בכל מקרה לכל מדינה יש יתרונות וחסרונות
אם כבר ילדי ארה"ב חשופים לפגיעה ע"י נשק (שההורים שלהם או זרים מחזיקים)
הרבה יותר מילדים אחרים בעולם .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

נחמנית

New member
כמה סטטיסטיקה יש על זה?

התאונות על אופניים חשמליות הן בעיקר של ילדים צעירים שלא ראוי שירכבו על הדבר הזה.
תאונות ביתיות קטנות מן הסתם לא מדווחות (והילדים גם מתבגרים, ומהר יותר, כך שפחות קורות).
זה לא שבכל אמריקה האיסור זהה. יש המון מקומות שמגיל 8 הילד יכול להיות לבד. הוא פשוט לא יכול להיות אחראי על יותר מ-X ילדים בעצמו. והמספר הזה גם יכול להיות 0. כן. בעיני לא ראוי שרוב הילדים בני 8 יהיו בייביסיטר, אפילו אם הם ילדים ישראלים בוגרים.מה קורה עם הילד בולע משהו לא טוב וצריך עזרה? מה קורה אם יש תקלה הכי קטנה בבית?

ועוד הערה: איפה שאנחנו גרים יש רק כבישים ראשיים (כי זה אמריקה, ובין שכונות יש כבישי ענק) ואין מדרכות (קריזה!). איך ילד אמור להסתדר בחציית כבישים שנוסעים בהם על 80 קמ"ש בלי מעבר חצייה או מדרכה? התשתיות לא מתאימות לעצמאות כזאת. ובתוך העיר יש בעיות אחרות. ובמקומות שאין בעיות כאלה, ילד יכול להסתובב לבד באותו גיל שאת אומרת אבל לא לשמור על ילדים אחרים.
 

פריZמה

New member
תודה לשתיכן

ונחמנית - למה את ככ מתנצלת?

אני ישראלית. נולדתי כאן. גדלתי כאן. אני מתגוררת כאן.
ישראל של ילדותי היתה חוצפנית, שובבה, נועזת ולדעתי שובת לב.
ישראל של בגרותי היא בעיקר בהמית.
נכון שבכיסים בודדים אני פוגשת דברים אחרים, אבל בגדול-זו דעתי על המצב.
ואגב, דבי, אני לא יודעת במה בנותייך היו חולות, אבל בעולם שלישי פוגשים דברים שאתם לא רואים בבית.
 

debby12

New member
מנהל
אני לא נחמנית.. אבל מניחה שחלק מהטון הוא

רצון לא להיות שיפוטית כי לא גרה בארץ (או אולי - בהפוכה אם כבר מדברים על תרבויות שונות - זו השפעה של התרבות הקנדית המנומסת והעדינה)

בנותי סבלו בעיקר מכאבי בטן/שלשולים. אני לא חושבת שישראל היא מדינת עולם שלישי. אבל לכל מקום יש את החיידקים/וירוסים שלו בלי קשר. חוץ מזה גם אבא שלהן סבל. רק אני וצעירת בנותינו החזקנו-פאסון.... (ואני שילמתי את חובי לחברה עכשיו, בסוף הטיול, עם שפעת אינסופית)

פריזמה, מעניין מה שאת כותבת. דווקא חוצפנית ובהמית יכולים להיות שני תיאורים של התנהגות לגמרי זהה רק עם פרספקטיבה/ספין אחר כלומר ספין חיובי לעומת ספין שלילי, לא?

וגם - נקודת השקפה של ילד היא שונה מזו של מבוגר. אז אולי מה שפעם נראה לי שובה לב היום כבר לא נראה? מה שאני מנסה לומר זה שחלק מהתובנות שלך הן אולי כי את כבר לא ילדה אז יש לך נקודת מבט אחרת?
 

נחמנית

New member
אכן נדבקה בי קצת קנדיות

אבל בעיקר, אני לא גרה בישראל ולא חווה את הדברים יום יום. "פספסתי" כבר כמה מלחמות. הילדים שלי מתלהבים עם כל קול סירנה כי תכף יהיה אמבולנס או ניידת, לא מזכיר להם שום טיל ובכלל לא עולה במוחם שטילים יעופו על איזשהו מקום בעולם. אני לא שם. מצד שני, גרים בארה"ב אנשים עם חוויה שונה לחלוטין משלי. אנחנו כאן שנתיים ואין לנו חברים של ממש כמו שישראלים מגדירים חברים. ישבנו בפסח לבד בבית. זה ממש לא היה ככה בקנדה. גל של עצב מכה בי אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה וליל הסדר כבר היה מזמן. יכול לבוא מישהו שגר בחור אחר בארה"ב ולהגיד לי, מה, זה בכלל לא ככה. וזה יכול להיות.

החסרון של מדיום כתוב הוא שאין אינטונציה והיכרות אישית. דברים הולכים לאיבוד. חשוב לי שיבינו שאני לא באה לשפוט אלא חולקת חוויה. הפייסבוק שלי 70% שמאלני - אם זו היתה ישראל, ביבי לא היה ראש ממשלה. כשגרתי בישראל חוויתי את כל הספקטרום. עכשיו, אני עוד יותר בבועה. מכאן הכל נראה לא משהו (וזה בעדינות).
 

פריZמה

New member
גם מפה הדברים לא נראים משהו

אבל זה לא טיפול בהלם כמו שאתם עוברים כשאתם מגיעים.
כל זמן שזה לא ברמה הפרסונאלית אין לי בעיה לומר על מקום שהייתי בו שהאנשים בו נחמדים/ רמאים/ אדיבים/ אנטיפטיים ויש לציין שאפילו מכוערים .....
פשוט, רכשת לעצמך אופי שמאלני מתנצל כמו שהמדינה למעשה מגדירה מי שיש לו ביקורת עליה. כל תלונה, שאלה, הרמת גבה, ציון עובדה או תהיה - חייבת או לא להאמר או להיות מלווה בהתנצלות, הוכחת נאמנות למדינה או הרעפת מחמאות מזויפות במקביל.
וכמובן שזה לא משנה את העובדה שבמקום אחר יכול להיות לא פשוט גם כן, מסיבות כאלה ואחרות.
 

אורית2011

New member
בעיני זה היה ה- deal breaker, ענין החברים

וחזרתי לארץ לגור בה באהבה רבה, מקבלת את הטוב עם הרע, מתגעגעת למרחב אישי אבל שמחה כל יום כשאני יכולה לדבר באמת עם החברים שלי. ולא, בטלפון זה לא אותו הדבר.
&nbsp
למדתי הרבה מחווית החיים בחו"ל, ואני בהחלט מרגישה שזה משהו שנותן לי פרספקטיבה אחרת. עם זאת, לפחות ב"כיס" הפרטי שלי, הילדים שלי חווים ילדות טובה. יש להם הרבה קשיים נורמליים, שנובעים מהתבגרות ומהקושי שלהם עם עצמם, אבל יש להם המון המון חופש להיות מי שהם.
&nbsp
בענין החדשות, לדעתי זה גם תלוי בטיפוס שאת, ומה שאת רוצה בשביל עצמך. אני טיפוס ישיר שמתקשה להתמודד במצבים דו משמעיים. אין לי שום בעיה שהילדים שלי יראו את כל החדשות, כולל כמעט כל הזוועות, החל מגיל שנתיים (למעט פדופיליה גרפית והתעללות בבעלי חיים). הם גם רואים איתי סדרות פשע ובלשים. היתה לי שיחה על זה עם מכרה פסיכולוגית שטענה שיש ילדים שזה מאד מטריד אותם, אבל הילדים שלי בדרך כלל מתעניינים ולא מוטרדים. החלומות הרעים שלהם סובבים סביב נושאים אחרים לגמרי: הבת שלי טוענת שפושעים לא מטרידים אותה אבל חייזרים כן (היא בסוף גיל ההתבגרות, לא תינוקת). הבת הקטנה, בתחילת תיכון, פחדה פעם מגנבים, היום פוחדת מאסון חברתי בצופים... כל זה היה כלום לעומת הפעם שמת לנו חתול הבית
יש תיווך שלי ויש להם המון ידע על העולם, ושיחות עומק על כלכלה, חברה, שיטות ממשל, טבע. לא על כולם הדברים משפיעים באופן זהה. אולי בגלל זה אנחנו לא מאד מוטרדים.
 

פריZמה

New member
חמודה את

אני לא ילדה כבר שנים רבות....
והייתי מאילו שראו למשל ב״ מציצים״ סרט בהמי ולא קריצה חביבה.
כמובן שיש משהו בדברייך אבל זה אחרי ששקללתי היטב את הפקטורים שהעלאת.
עכשיו, אחרי שכבר ציינת ממה בדיוק סבלתם- אני יכולה לומר לך שכן, תנאי תברואה לא משהו הם מה שפגשתם. יש לציין שכבר בתיאור המסעדה הססגונית בעכו התאפקתי מלשאול איך עבר שאר הטיול.....
 

michal@gal

Active member
מנהל
זה לא בהכרח תנאי תברואה באמת גרועים

אלא חיידקים אחרים שהגוף עוד לא יודע להתמודד איתם.
&nbsp
בפרה-היסטוריה, כשהייתי סטודנטית, בשבועיים הראשונים של כל שנה הייתי סובלת מהבטן כשאכלתי במסעדות הסטודנטים ברחבי הקמפוס. אחרי שבועיים הגוף היה מתרגל והבעיה הייתה נעלמת.
&nbsp
 

פריZמה

New member
נכון ולא נכון

אני משערת שלא היית סטודנטית בחול....
הרי ברור לך שיש הבדל בין טיול לארהב שם אפשר לאכול כמעט בכל מקום ( כולל פוד מרקט) בלי לחבור לשירותים, לעומת טיול להודו שם זה קורה לכולם, גם אלה שאוכלים רק במסעדות שוות.
מזהמים לא אמורים להיות באוכל נקודה.
במידה והם קיימים - אכן ניתן להתרגל אליהם.
אף נוסע למדינה נורמטיבית לא לוקח בחשבון שבועים שלשול בטרם התרגלות - כי זו לא הנורמה. אלא אם מדובר במדינה עם תנאי תברואה ירודים ראה ערך ישראל
 

אורית2011

New member
אני חושבת שחלק גדול מזה זה הזיהום של המטוסים עצמם

וכן, קורה לי לפעמים שחוטפת גם באירופה משהו, בטח פשוט מהשהיה בתחבורה ציבורית (שם יש לי משפחה וכמעט לא אוכלים בחוץ, אז קשה לי להאמין שזה מעניני תברואה. אני בהחלט חולה יותר אחרי הנסיעות)
 
למעלה