לבוביץ חודר אט אט למיינסטרים של הציונות הדתית

[kaner91]

ליבוביץ' מת, אני מתווכח עם החיים.

 

[אלי כ ה ן]

החיים שאיתם אתה מתווכח דנים רק בכוונת ליבוביץ

 

[kaner91]

לו יהי

אולי בשבילך הוא מהווה איזו סמכות, אני לא רואה בו הוגה רציני.

 

[אלי כ ה ן]

טעות שניה: אין אף סמכות מעלי ואגב גם לא מעליך

על כל פנים, הדיון איננו בשאלה האם הוא הוגה רציני. אין שום קשר בין שאלה זו לבין נושאו של השירשור.

 

[אשר אטדגי]

הוא לא דיבר על הכרה..

אלא על קבלה..

 

[אלי כ ה ן]

אכן וכבר הגבתי לו על כך

כאן, וראה גם מה שהגיב לי, ומה שהגבתי לו.

 

[אלי כ ה ן]

לא רמזתי שהצה"ד תקבל את הגות ליבוביץ במלואה.

אינני מכיר אפילו אדם אחד, אפילו לא בקרב צאצאי ליבוביץ, שמקבל את הגותו של ליבוביץ במלואה: אדם שגם ישמור מצוות, ושגם יחשוב שלא ראוי לקיים מצוות על מנת לקבל פרס, ושגם יתנגד לכיבוש, ושגם יתמוך בהפרדת הדת מהמדינה, ושגם יהיה בעל נטיות אנארכיסטיות מסויימות, ושגם יחשוב שאין לערבב בין דת לבין מוסר, ושגם יחשוב שאנחנו מבינים שהבעיה הפסיכופיסית אינה ניתנת לפיתרון, ושגם יחשוב שאין תת-מודע ושפרויד היה נוכל, וכו' וכו'...

כשכתבתי שהגותו של ליבוביץ חודרת אט אט לתוככי הציונות הדתית, לא התכוונתי שלבסוף נגיע למצב שאליו טרם הגיעו אפילו צאצאי ליבוביץ (וכנראה גם לא יגיעו). רק התכוונתי, שחדירת ההגות הליבוביציאנית לתוככי הלך הרוח הציוני דתי - מתרחשת מזה כמה שנים לנגד עינינו, ומי שקצת קורא הגות ציונות דתית עכשווית - יודע על מה אני מדבר. אבל צריך להיות ברור, שהחדירה הזו היא מאד איטית, ושצריך סבלנות: מים שקטים חודרים לאט ועמוק. אף אחד לא מצפה לתהליך של חודשים, אפילו לא של שנים. מדובר בתהליך של דור. האם זה אומר שמתישהו זה יגרום לאנשי הציונות הדתית להתחיל לחשוב פוליטית ומדינית כמו דב חנין? זה כנראה לא יקרה - לפחות לא בטווח של הדור הנוכחי - אלא אולי בשולים. הרי אפילו יאיר לפיד, שלא לדבר על בנימין נתניהו, טרם הגיעו לנקודה המדינית ההיא, ככה שאין שום סיבה לחשוב שדווקא הציונות הדתית תגיע לשם. במילים אחרות, אין שום סיבה לצפות, שבקטע המדיני - דווקא הציונות הדתית תתייצב מתישהו שמאלה מרוב עם ישראל. אבל מה שכן, החדירה הליבוביציאנית לתוככי הציונות הדתית - תקרה (אט אט כאמור) - במימדים אחרים, אשר אחד מהם השתקף למשל בדברי העיתונאי הדתי מנחם רהט שאליהם הפניתי.

היתרון בתהליך הזה הוא ברור: סילוק הפוטנציאל להיווצרות דו-שיח של חרשים, והגברת יכולת השיח ההדדי. כאשר חרדי - שדובר אידיש ומעט עברית, פוגש סיני - שדובר מאנדארינית ומעט אנגלית, אז אף אחד לא מבין את אף אחד. אבל הבה נניח שלמשל מנחם רהט הימני-דתי - פוגש את יוסי שריד השמאלי-חילוני (לכאורה נראה שאין ביניהם שום קשר), ושניהם מחליטים להתווכח (נניח) בסוגיית זיקוק הדת מכל סממני עבודה זרה, אז לפחות נוצר ביניהם ויכוח ענייני, כי שניהם מסוגלים לחשוב דרך אותם מושגים ליבוביציאניים, מה שמאד מקל על כל אחד משניהם להבין היטב איש את כוונת רעהו. אמנם, הסיכוי לשיכנוע הדדי בכל ויכוח כזה - אינו גבוה - בלשון המעטה, אבל לפחות זה מגביר את הסיכוי להיווצרותו של שיח אינטליגנטי, וכבר זה כשלעצמו - תהליך מבורך - בלי קשר לתוצאתו של התהליך הזה.

כפאראפראזה על דברי ליבוביץ שאמר, שחשיבות המאבק הערכי - אינה דווקא בתוצאתו - אלא היא ראשית לכל במאבק עצמו, הייתי אומר, שחשיבות השיח ההדדי (שבמסגרתו כל צד מבין בדיוק על מה מדבר הצד השני ומהי כוונתו של הצד השני) - אינה דווקא בתוצאתו של השיח הזה - אלא היא ראשית לכל בשיח עצמו. אמנם, אם גם נגיע למצב של שיכנוע הדדי - אז כמובן נוכל רק לברך על כך, אבל יש לדעת שזה כבר יהיה הרבה מעבר לציפיות.

 

[אשר אטדגי]

אם זה כך.. אז באיזה מובן

"ציטוט: "חדירת ההגות הליבוביציאנית לתוככי הלך הרוח הציוני דתי - מתרחשת מזה כמה שנים לנגד עינינו".. מה בהגותו בדיוק? באר לי קונקרטית, נכון, אינני מכיר את "ההגות הציונית הדתית החדשה" - וניתן לומר, שמאז הרב קוק והרב חרל"פ - אינני מכיר הגות ציונית דתית כלל..

 

[אלי כ ה ן]

למשל הציטוט שהבאתי מדברי העיתונאי מנחם רהט