יותר מכך. חשוב שיהיה מדרג של סבל כדי שלא נאבד פרופורציות.
בכל זאת, אם למות, אז עדיף למות ללא סבל מקדים וללא ידע מקדים שהנה תוך זמן קצר אתה כמעט בוודאות הולך למות. מבחינה זו, בהחלט הייתי מעדיפה למות מפגיעת פצצה מאשר לאחר שעברתי ייסורים פיזיים ונפשיים במשך ימים או חודשים או שנים במחנה ריכוז, למשל, משוללת חופש, רעבה, עובדת בפרך, חולה וחלשה, סופגת התעללות יומיומית, כשעשן הערובות מתמר בכל יום מעל ראשי וריח הבשר החרוך מכה בנחיריים ולא משאיר שום ספק באשר לגורל המצפה לי אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים.
נכון, בשני המקרים מדובר בטרגדיה איומה שלא ניתן בכלל לדמיין. אך בכל זאת יש כאן מדרג של סבל שאסור להתעלם ממנו.
בכל זאת, אם למות, אז עדיף למות ללא סבל מקדים וללא ידע מקדים שהנה תוך זמן קצר אתה כמעט בוודאות הולך למות. מבחינה זו, בהחלט הייתי מעדיפה למות מפגיעת פצצה מאשר לאחר שעברתי ייסורים פיזיים ונפשיים במשך ימים או חודשים או שנים במחנה ריכוז, למשל, משוללת חופש, רעבה, עובדת בפרך, חולה וחלשה, סופגת התעללות יומיומית, כשעשן הערובות מתמר בכל יום מעל ראשי וריח הבשר החרוך מכה בנחיריים ולא משאיר שום ספק באשר לגורל המצפה לי אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים.
נכון, בשני המקרים מדובר בטרגדיה איומה שלא ניתן בכלל לדמיין. אך בכל זאת יש כאן מדרג של סבל שאסור להתעלם ממנו.