תודה ולגבי מה שרשמת
תודה רבה שקיבלת את ההתנצלות שלי באמת קראתי שוב את ההודעה שלי ויצאתי ממש מגעילה שזה ממש לא אני בדכ.. חח
לגבי מה שרשמת כן זה באמת נראה שהיא רגילה לגמרי למרות כל התםיסה של אנשים לגבי אוטיזם.. הבעיה היא שכאילו אני מזדהה עם כל זה רק בקטע של החברה, ואולי של ההרגשה הלא נוחה במקומות. אף פעם לא חוויתי בריונות עד כיתה ו הייתי תלמידה די טובה, עם חברים אף פעם לא ראו אצלי משהו מוזר. אוי בסוף כיתה ו שקצת התבגרתי התחלתי להתרחק מחברים אולי בגלל שלא השלמתי עם הבגרות שלי או שהיה לי קטע כזה שחשבתי שההורים שלי מעדיפים שלא אצא עם חברים, כנראה זה היה בראש שלי.. אבל עד כיתה ו הייתי רגילה אולי טיפה ביישנית, אבל לא היה משהו מיוחד שהדליק אצל הורי נורה אדומה.. ושהתחלתי את החטיבה אז התחילו בעיות כי עברתי עיר, עברתי לבית ספר נורא גדול, עם בנים ובנות משהו שלא הייתי רגילה אליו, אז קצת נרתעתי ובילתי בכסא שלי בלי חברים(למרות שאחרים רצו אותי כחברה פשוט הייתי נורא ביישנית) ואז ככה עברו שנתיים בכיתה ט השגתי לעצמי כמה "חברים" ואז את התיכון העברתי בסבל רב בגלל שכבר לא יכלתי ללמוד כאבי ראש חוסר יכולת להקשיב, לא היה לי כח לאף אחד היה לי ידיד אחד די שקט שהייתי איתו לפעמים וזהו.
אז אני חושבת שאולי כל הקשיים שלי זה כן חרדה חברתית וחוסר בטחון אולי אני לא מרגישה בנוח במקומות ונראת ממורמרת כי לא חוויתי את הנערות בצורה כמו שכולם חווים אולי כי אין לי חברים/חיים וכל היום אני תקועה במחשבות שאולי חס וחלילה יש לי גידול בראש, אולי מחלה נפשית אחרת אולי סכיסופרניה ובסוף זה הגיע לאוטיזם) ככה זה היה 3 שנים שלמות. הייתי בטוחה שמסתירים ממני משהו..
היום התבגרתי ואני לוקחת את זה יותר בפרופרציות אבל כאילו שהמון אנשים באים ואומרים לי שאני די דומה לאוטיזם אז כן זה קצת מכניס אותי ללחץ, לא כי אני מזלזלת כי זה משהו חדש לי ועד עכשיו חשבתי שאולי זה משהו שיחלוף לגמרי ולא משהו תמידי שיכול רק 'להשתפר'...
אני בכללי ילדה די סגורה ביישנים אני די בדיכאון יש לי חרדות אין לי נראה לי קשיים בהבנת אנשים או תעסוקה במדע או במשהו ספציפי אני לא מקובעת על דבר אחד ושאני רוצה אני די מאורגנת ויכולה לקום יום אחד עם בטחון עצמי ולהרגיש נורמלי יותר ממה שאני חח.. אבל אוטיזם? אני לא כל כך רוצה ללכת לאיבחון ואין לי כל כך אפשרות כי אני בחו"ל כרגע.. אז זה קצת מרתיע אותי חח
טוב יצאתי מהנושא יותר מידי אני ממש מתנצלת ולא חפרת בכלל נהנתי לקרוא את ההודעה שלך.. ואני לא יודעת אם שוב יצאתי קצת מתנשאת אני חדשה בזה ולא יודעת איך לגשת לנושא אז מתנצלת מראש ותודה לך אתה ממש מדהים אותי כי הצלחת לעשות את כל הדברים האלה למרות הקשיים, אתה ממש מתנהל רגיל לםי מה סיפרת לי. אז איזה קושי יש לל בכלל עכשיו?
תודה רבה שקיבלת את ההתנצלות שלי באמת קראתי שוב את ההודעה שלי ויצאתי ממש מגעילה שזה ממש לא אני בדכ.. חח
לגבי מה שרשמת כן זה באמת נראה שהיא רגילה לגמרי למרות כל התםיסה של אנשים לגבי אוטיזם.. הבעיה היא שכאילו אני מזדהה עם כל זה רק בקטע של החברה, ואולי של ההרגשה הלא נוחה במקומות. אף פעם לא חוויתי בריונות עד כיתה ו הייתי תלמידה די טובה, עם חברים אף פעם לא ראו אצלי משהו מוזר. אוי בסוף כיתה ו שקצת התבגרתי התחלתי להתרחק מחברים אולי בגלל שלא השלמתי עם הבגרות שלי או שהיה לי קטע כזה שחשבתי שההורים שלי מעדיפים שלא אצא עם חברים, כנראה זה היה בראש שלי.. אבל עד כיתה ו הייתי רגילה אולי טיפה ביישנית, אבל לא היה משהו מיוחד שהדליק אצל הורי נורה אדומה.. ושהתחלתי את החטיבה אז התחילו בעיות כי עברתי עיר, עברתי לבית ספר נורא גדול, עם בנים ובנות משהו שלא הייתי רגילה אליו, אז קצת נרתעתי ובילתי בכסא שלי בלי חברים(למרות שאחרים רצו אותי כחברה פשוט הייתי נורא ביישנית) ואז ככה עברו שנתיים בכיתה ט השגתי לעצמי כמה "חברים" ואז את התיכון העברתי בסבל רב בגלל שכבר לא יכלתי ללמוד כאבי ראש חוסר יכולת להקשיב, לא היה לי כח לאף אחד היה לי ידיד אחד די שקט שהייתי איתו לפעמים וזהו.
אז אני חושבת שאולי כל הקשיים שלי זה כן חרדה חברתית וחוסר בטחון אולי אני לא מרגישה בנוח במקומות ונראת ממורמרת כי לא חוויתי את הנערות בצורה כמו שכולם חווים אולי כי אין לי חברים/חיים וכל היום אני תקועה במחשבות שאולי חס וחלילה יש לי גידול בראש, אולי מחלה נפשית אחרת אולי סכיסופרניה ובסוף זה הגיע לאוטיזם) ככה זה היה 3 שנים שלמות. הייתי בטוחה שמסתירים ממני משהו..
היום התבגרתי ואני לוקחת את זה יותר בפרופרציות אבל כאילו שהמון אנשים באים ואומרים לי שאני די דומה לאוטיזם אז כן זה קצת מכניס אותי ללחץ, לא כי אני מזלזלת כי זה משהו חדש לי ועד עכשיו חשבתי שאולי זה משהו שיחלוף לגמרי ולא משהו תמידי שיכול רק 'להשתפר'...
אני בכללי ילדה די סגורה ביישנים אני די בדיכאון יש לי חרדות אין לי נראה לי קשיים בהבנת אנשים או תעסוקה במדע או במשהו ספציפי אני לא מקובעת על דבר אחד ושאני רוצה אני די מאורגנת ויכולה לקום יום אחד עם בטחון עצמי ולהרגיש נורמלי יותר ממה שאני חח.. אבל אוטיזם? אני לא כל כך רוצה ללכת לאיבחון ואין לי כל כך אפשרות כי אני בחו"ל כרגע.. אז זה קצת מרתיע אותי חח
טוב יצאתי מהנושא יותר מידי אני ממש מתנצלת ולא חפרת בכלל נהנתי לקרוא את ההודעה שלך.. ואני לא יודעת אם שוב יצאתי קצת מתנשאת אני חדשה בזה ולא יודעת איך לגשת לנושא אז מתנצלת מראש ותודה לך אתה ממש מדהים אותי כי הצלחת לעשות את כל הדברים האלה למרות הקשיים, אתה ממש מתנהל רגיל לםי מה סיפרת לי. אז איזה קושי יש לל בכלל עכשיו?